(לפרק שישי ולפרשת בלק(67*
הצדיק הגמור מקבל באהבה את יסוריו
ואת הקשיים שבקיום המצוות
אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר (משלי יא, כב): נזם באף חזיר אשה יפה וסרת טעם וכו' שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, וכל מי שעוסק בתורה תדיר הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא, יט): וממתנה נחליאל ומנחליאל במות (משנה ב).
הדקדוקים עיי' במדרש שמואל, ונראה לפרש עפ"י מאמר הכתוב בפרשתנו (כג, כא):
לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו.
הלשון "ותרועת מלך בו" רבו בו הפירושים, ולפענ"ד הכוונה עפ"י מה שאמרו חז"ל במסכת ברכות (דף ז.): צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור.
דהנה הצדיק האמיתי, אף אם פגעו בו יסורין וצרות ותלאות, אינו מהרהר אחר מדותיו של הקב"ה ואינו מצטער ביותר, אבל הוא מצדיק את הדין ושמח ביסורין, כמו שאמרו חז"ל (שבת פח:): עושין מאהבה ושמחין ביסורין, וכן אמרו (ברכות ה.): כל העוסק בתורה יסורין בדילין ממנו, כי התורה תלמדנו לקבל היסורין בשמחה, כמו שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו י_ה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד, יב), כי את אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג, יב), וה' חפץ דכאו החלי (ישעיה נג, י). כי היסורין הם לטובתנו, למרק העוון, למען ננחל טוב העוה"ב בשלמות בלי גרעון, ולכן הצדיק האמיתי הוא תמיד שמח וטוב לב אפילו כשיגיעוהו יסורין וצרות.
[משא"כ מי שאינו עוסק בתורה כראוי, אם יגיעוהו ח"ו צרות ויסורין, הוא מתרעם על מידותיו של הקב"ה ואינו יכול לקבל את היסורין באהבה.
וזהו כוונת המאמר: צדיק וטוב לו, שהוא תמיד שמח וטוב לב, אפילו כשיפגעוהו צרות ויסורים, הריהו צדיק גמור, שזהו הצדיק השלם בצדקתו. אמנם, צדיק ורע לו, שלבו רע ומר עליו והוא מרגיש את עצמו כנזוף מלפני המקום, זהו צדיק שאינו גמור, שאינו שלם במדרגות האמונה וקבלת היסורים באהבה.
וזהו שאמר הכתוב: לא הביט און ביעקב - הקב"ה השגיח על עמו ומצאם שלמים באמונתם ואינם חושבים לאון את מידותיו ית', כי יודעים המה כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהילים צב, טז), ולא ראה עמל בישראל, אינם חושבים לעמל ואון את מידותיו ית', אלא - ה' אלקיו עמו - הישראל מאמין כי כל אשר עובר עליו הוא מאת ה', מידת הרחמים, גם בשעה שאלקיו עמו, כשהוא נוהג עמו במידת הדין, ותרועת מלך בו, ר"ל, כשיסורים] וצרות משברים ומרועעים אותו - "תרועת" לשון שבירה, כמו: תרועם בשבט ברזל (תהלים ב, ט) תרע לאומים ותשלחם (שם מד, ג), רֹעָה התרועעה הארץ (ישעיה כד, יט) - ור"ל, אפילו כשתרועת מלך בו, שהקב"ה מלך מלכי המלכים, משבר ומרועע אותו ביסורין וצרות, בכל זאת אין איש הישראלי מתרעם על היסורין והצרות, אבל מצדיק את הדין, כי לטובתו הוא.
נמצא, כי אם הבריות מצטערים ומתרעמים ב"אוי ואבוי" על הצרות, זהו הוא האות על חסרון שלמותם בתורה ויראת שמים! כי השלם בתורה וביר"ש, אינו צועק "אוי ואבוי", אבל הוא שמח ביסורין והרי הוא בן חורין מכל צרה וצער.
וזו כוונת התנא: אריב"ל, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, ר"ל, אם הבריות מרגישים אוי ואבוי וצער, זה בכה וזה בכה, כאשר הצרות והיסורין מתחלפים בכל יום ויום, זה הסימן על עלבונה של תורה, שאינם בשלמות בתורה ויר"ש ואינם מאמינים כי היסורים לטובתם, אבל הם מדמים כי הקב"ה עזבם ודחה אותם באפו, ובאמת, לא כן הוא! כי כל מדותיו רחמים ורק הם טועים בזה, לומר שהם נזופים מאת המקום וטעותם באה יען שאינם עוסקים בתורה בשלמות, כראוי וכנכון.
[שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, הוא מדמה בנפשו כי הוא נזוף מלפני המקום, שעזבו למקרי ומאורעות הטבע והסיר ממנו ח"ו את השגחתו.
אבל העוסק בתורה בהתמדה ומעיין ומתבונן במאמריה, היא תורנו את הדרך לקבלת היסורים באהבה, ותיטע בקרבו את האמונה השלמה בהשגחת הבורא ומנהיג לכל הברואים, ובזה הריהו בן חורין מיסוריו וצרותיו האופפים אותו, כי יידע - כי כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלקיך מייסרך (דברים ח, ה) וזהו: שאין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.
עוד יש לומר בביאור הכתוב ומאמר הגמ' הנ"ל -
כי הנה, חילוק נוסף יש בין מי שהוא צדיק גמור לבין מי שהוא רחוק משלמות המדרגה בעבודת ה'. דהצדיק האמיתי, בבואו לקיים מצוות ה', כל טרחה לא נחשבת לו למאומה וגם אם יגיע לו איזה הפסד ממון או שיצטרך להתייגע באיברי גופו לא יקשה בעיניו כלל, מאהבתו את ה' ודביקותו וחפצו במצוותיו, כמו שכתוב (שם ו, ה): ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, ודרשו חז"ל (ברכות פ"ט מ"ה): בכל ממונך. כי ישים אל לבו - לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך (אבות פ"ב מי"ט) ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא (שם מכ"א). על כן, הצדיקים השלמים בעבודת ה', לא ייעפו ולא ייגעו בקיום המצוות], כי הם מחשבים הפסד מצוה בעוה"ז כנגד שכרה בעוה"ב.
לכן שפיר אמרו בגמרא: צדיק וטוב לו, שהוא שמח וטוב לב בצדקו וקיום מצוות הבורא ית"ש, זהו צדיק גמור, אבל צדיק ורע לו, שמצטער בקיום המצוות וקשה עליו ורע לו ההפסד המגיע לו על ידם או העמל והטורח אשר צריך לטרוח בקיום המצוות - כואב לו והוא מרגיש קושי בדבר - זהו צדיק שאינו גמור, כי זהו סימן על חסרון שלמותו בצדקות, כי צדיק גמור שמח וטוב לב בקיום המצוות, ונפשו תגיל ותשיש לעשות רצון קונו ולעסוק בעבודת מלך מלכי המלכים הקב"ה.
וזו כוונת הפסוק: לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל - ר"ל, שלא ראה בם עוון זה, כי קיום המצוות יהיה להם עמל רב ועול כבד, כי - ה' אלקיו עמו, תמיד לנגד עינם כי במצוות השם הם עוסקים והקב"ה מסייעם, כי הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים (עפ"י יומא לח:)! ותרועת מלך בו, והתרוממות רוחנית (מלשון התעוררי התעוררי [ישעיה נא, יז]) תגביה את לבם לעסוק בעבודת המלך, ממ"ה הקב"ה, כמ"ש (דברי ימים ב' יז, ו): ויגבה לבו בדרכי ה'.
[וזהו שסיים התנא: וכל מי שעוסק בתורה תדיר, הרי זה מתעלה, שנאמר: וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, כי ע"י העסק בתורה, בבואו לקיים מצוותיה, יתעלה מעל כל מניעה וטרחה וקיום המצוות לא ייחשבו בעיניו לעול על צווארו, אלא יקיימם באהבה ובשמחה].
*
הדרכים לקניית האמונה התמימה
חמישה קניינים קנה לו הקב"ה בעולמו, ואלו הן: תורה קניין אחד, שמים וארץ קניין אחד, אברהם קניין אחד, ישראל קניין אחד, בית המקדש קניין אחד (משנה י).
נראה לפרש בהקדם מאמר המדרש (ילקוט שמעוני תשעא) על הפסוק שבפרשתנו (כד, ה):
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל - טובים אהלים של מטה מאהלים של מעלה. אהלים של מעלה, הכל נכשלין בהן, יש שעובדין לחמה וללבנה ולכוכבים. אבל אהלים של מטה, אין לך אדם שנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש וחוטא.
[וכוונת המאמר היא כמו שכתבנו (להלן פר' ואתחנן עמ' תקפה), כי שני דרכים הן לבוא להכרת הבורא:
האחת, ע"י התורה אשר תּוֹרֶה לנו את האמונה באלקינו האחד והמיוחד, אשר הוציאנו מארץ מצרים מבית עבדים וקרבנו לפני הר סיני, להודיע לנו תורה ומצוות. כי פנים בפנים דיבר ה' עמנו מתוך האש (עפ"י דברים ה, ד) בשתי הדברות הראשונות, ואח"כ - משה ידבר והאלקים יעננו בקול (שמות יט, ב). מסורת התורה ממעמד הר סיני היא יסוד אמונתנו, והלימוד והעסק בה מבער את סכלות הלב ופוקח את עיני השכל, להכיר ולידע כי יש בורא עולם אשר בראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת, כמו שדרשו חז"ל (ספרי פר' ואתחנן): לפי שנאמר ואהבת את ה' אלקיך, איני יודע כיצד אוהב את המקום - תלמוד לומר, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם [עי' רמב"ם ספר המצוות עשה ג].
והדרך האחרת, היא החקירה וההסתכלות בפלאי הבריאה - כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה וכו' ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהילים ח, ד_יח), השמים מספרים כבוד א_ל ומעשי ידיו מגיד הרקיע (שם יט, ב) - סדר וחוקי הטבע ותפקידם מעידים על מציאות הבורא וממשלתו בצבא השמים [עיי' רמב"ם הלכות יסודי התורה (פ"ב ה"ב): והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו - בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים וכו'].
והנה, אם כי בשתי הדרכים הללו יוכל האדם לבוא לשלמות האמונה, אמנם הדרך הראשונה, דרך התורה, היא תוליכנו בטח באין מכשול בדרכי האמונה ולא נטעה בה ימין ושמאל. משא"כ בדרך ההתבוננות והחקירה בבריאה יש בה סכנה למכשול וטעות! כי כמה מחקרים ופילוסופים טעו מדרך השכל, בהתבוננם בנפלאות הבורא המתגלים בעולמו וחשבו כי לפני הבורא הרם ונישא, אשר מעשיו גדולים עד אין חקר, ייחשב לשפלות להשגיח על כל מעשי בני אדם וכל צעדיהם יספור, על כן יעשו אדם כדגי הים (עפ"י חבקוק א, יד), בטעותם לאמור "עזב ה' את הארץ" [עפ"י יחזקאל ח, יב ועי' לעיל בפר' בראשית עמ' יט]. ויש שטעו, בהתבוננם בגופים הגדולים שבעולם ובכוחות הנפלאים שבבריאה ותעו אחריהם, להשתחוות להם ולעבוד לשמש ולירח] ולכל צבא השמים ולכוחות הטבע האש והרוח והמים, כנמרוד (עי' ב"ר לח, יג) - אבל תורת ה' תמימה, היא מורה לנו הדרך נלך בה בטח, בלי מכשול.
וזה כוונת מאמרם: טובים אהלים של מטה - התורה שלומדים בבהכ"נ ובבהמ"ד - מאהלים של מעלה, החקירה והסתכלות בשמים וצבאם הנמתחים כאהל. כי אהלים של מעלה הכל נכשלים בהם, יש שעובדין לשמש ולירח ולכוכבים, כי טעו בדרך השכל ונכשלו בחקירתם, אבל אהלים של מטה אין לך אדם נכנס לביהכ"נ ולביהמ"ד וחוטא, כי ע"י לימוד התורה לא נכשל אדם בטעות מעולם, כי - תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה מחכימת פתי (תהילים יט, ח), ההוגים בה ילכו בטח, שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול (שם קיט, קסה).
ועתה, הסתכלות שמים ולימוד התורה והאמונה בקבלת האבות ושקידת בהכ"נ וביהמ"ד ותולדות קורות ישראל, הם מעידים על הקב"ה ונסיו ונפלאותיו, ואלה הם חמשה קנינים שקנה לו הקב"ה בעולמו(68*) -
[ר"ל, שהמציאם וקנאם השי"ת שעל ידם יוכלו הנבראים להכיר ולהאמין באמיתת מציאותו, להודות לשמו ולזכר קדשו, ואלו הן:
תורה קנין אחד, כמו שבארנו לעיל, שע"י לימוד ועיון התורה וע"י מסורת התורה, תתחזק האמונה בבורא עולם.
שמים וארץ קניין אחד, היא ההתבוננות בפלאי הבריאה, בשמים ובארץ וכל צבאם. אמנם, כדי שלא יביאוהו החקירות בבריאה לידי טעות, כנ"ל, על כן סמך התנא את הקניין השלישי, והוא:
אברהם קניין אחד, כי אברהם היה כהן לא_ל עליון ללמד דעת לכל באי עולם, כמו שכתוב (בראשית כא, לג): ויקרא שם אברהם בשם ה' א_ל עולם. אחד היה אברהם (עפ"י יחזקאל לג, כד), שבא לאמונה השלמה והאמיתית, ע"י התבוננותו בשמים ובארץ וכל צבאם והכיר כי יש בורא עולם יחיד ומיוחד, אשר בראם יש מאין, כמו שדרשו חז"ל (ב"ר לט, א) לפי שהיה אבינו אברהם אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג - הציץ עליו הקב"ה ואמר לו, אני הוא בעל העולם [ועיי' רמב"ם הלכות עכו"ם פ"א ה"ג]. וזהו: אברהם קניין אחד, כי המציאו הקב"ה בעולמו כדי להודיע שם תהלתו, ועל אמונתו של אברהם אבינו, המקובלת מדור לדור, יישענו כל זרעו אחריו, כמו שכתוב (בראשית יח, יט): כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'.
והוסיף התנא ואמר: ישראל קניין אחד, כי המתבונן בענין הנפלא של קיום עם ישראל בכל הרדיפות והתלאות וגזירות השמד והכליה, אשר עברו עלינו זה יותר מג' אלפים שנה - שאר אומות העולם אשר נרדפו ונלחמו בנו, המה נאבדו ונכחדו ואומה ישראלית קיימת ועומדת בעזה"י - המשכיל על דבר אמת יודה, כי ענין זה עדות היא לבאי עולם על מציאות הבורא, שומר עמו ישראל לעד. כי התקשרותם של ישראל באלקיהם היא המעמידתם לנצח, כמו שכתוב (דברים ד): ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכמו שאמר הנביא מלאכי ע"ה (ג, ו): כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. ר"ל, כל זמן שאני והאמונה במציאותי חיה וקיימת, גם אתם בני יעקב לא כליתם, כי על ידכם התפשטה אמונת היחוד לכל באי עולם.
ביהמ"ק קניין אחד, הוא המקום אשר בו בחר ה' לעבודתו, מכון לשבתו עולמים, הבא בשעריו יקנה בנפשו קניין האמונה, הדביקות וההתקרבות לה'. כמו שדרשו חז"ל (מדרש תנחומא תרומה ח): משכן העדות - שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם.
ועתה בעוונותינו שחרב בית המקדש, אמר הכתוב (יחזקאל יא, טז): ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם - אלו בתי כנסיות שבבל (מגילה כט.), ומיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד (ברכות ח.), כי השוקד על דלתות בתי כנסיות ובתי מדרשות לשמוע אוזן בלימודים ולהתפלל בציבור, יקנה קניין דביקות האמונה בנפשו(69*), ועליהם אמר המדרש: טובים אהלים של מטה מאהלים של מעלה וכו' אהלים של מטה, אין לך אדם שנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש וחוטא].
* * *