לפרשת נשא ולפרק ראשון
ברכת כהנים מכוונת לצרכי הגוף והנפש,
לשלום וההתאמה ביניהם
כה תברכו את בני ישראל אמור להם. יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום (ו, כד_כו).
עיין במדרש ילקוט שמעוני (רמז תשי) מה שדרשו חז"ל על ג' ברכות הללו ופירושן, ואין אני מעתיק כל דברי הילקוט, רק בהמשך אביא את הצריך לדברי אגדה שלי.
- הגאון הקדוש מו"ה הילל ליכטנשטיין זצ"ל(64*), כשהיה מברך את המבקשים ברכתו ברכת צדיק, אשר גם אני זכיתי הרבה פעמים שברכני, תמיד היה מסיים אחר ג' ברכות הנ"ל: וויא דער פירוש דאפון שטעהט אים ילקוט [כפירושם הכתוב בילקוט] -
ונלע"ד לפרש, כי להיות שהאדם מורכב מגוף ונשמה - הגוף צריך פרנסתו ומזונותיו, דהיינו אכילה שתיה שינה וכיוצא מעניינים גופניים, והנשמה צריכה מזונותיה ופרנסתה, דהיינו תורה ומצוות ומע"ט - ואם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח (אבות פ"ג מי"ז), לכן ייעד הקב"ה לברך את ישראל בשפע ברכות הגוף, ובשפע ברכות הנפש.
אבל צריך האדם להזהר, שבשביל מזונות ופרנסת הגוף לא ישכח ולא יסיר מלבו מזונותיה ופרנסתה של הנשמה, וגם לא ימנע בשביל הנשמה את פרנסת הגוף - שלא יסגף עצמו בתעניות יותר מדאי ולא ימנע מגופו ללא צורך מצוה, את ההנאות המותרות. לא כאותם הפילוסופים הטועים, דיוגנס וחבריו, שהיו דרים בפיטוס [בחבית], ולא אכלו רק שורשים ועשבים הגדלים בשדות ויערות הפקר - אבל ילך דרך הממוצע, לתת לנשמה את הראוי לה למזונותיה בתורה ובמצוות, וגם יתן להגוף את הראוי לו למזונותיו מהנאות המותרות של עוה"ז. כי אם יטה אורחותיו לאחת הקצוות, אז יצרי הגוף והנשמה כל ימיו יילחמו זה עם זה, כאשר זה קם - זה נופל. אבל אם ילך בדרך ממוצעת - לתת לגוף את שלו ולנשמה את שלה - אז שלום יהיה לו בין הגוף והנפש כל ימי חייו, אשריהו וטוב לו.
ולכן ציוה הקב"ה לברך את ישראל בג' ברכות הללו:
יברכך ה' וישמרך, היינו ברכה לגוף, כמו שדרשו חז"ל (ילקוט שמעוני): יברכך בנכסים וישמרך בנכסים, רבי נתן אומר יברכך בנכסים וישמרך בגוף - הרי הברכה הראשונה היא ברכת שפע לצורך הגוף.
יאר ה' פניו אליך ויחונך, דרשו חז"ל: יאר ה' זה אור תורה, שנאמר (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור. ויחונך, יחונך בתלמוד תורה - הרי הברכה השניה היא ברכה לנפש, לצורך פרנסתה.
ועתה באה הברכה השלישית - ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, ודרשו חז"ל: שלום בין העליונים לתחתונים, שיהיה שלום בין הנפש שהיא חלק אלוק ממעל, חלק השמיימי, העליון שבאדם, ובין הגוף שהוא חלק הארצי, התחתון שבאדם - שלא יקפחו זה את זה, ולא יצורו זה את זה, אבל יהיה שלום ביניהם, שיתן לנפש את הראוי לה למזונותיה ופרנסתה, וגם יתן לגוף את הראוי לו למזונו ופרנסתו, כמו שבארתי. וברכת השלום בין גוף לנפש גדולה על כולם ובה חותמין (עפ"י במד"ר יא, ז), והיא ברכה לגוף ולנשמה.
וג' ברכות הללו מכוונים למשנתנו בפרקי אבות שקורין היום:
שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (משנה ב).
ויש לדקדק, למה אמר "גמילות חסדים" בלשון רבים, ולא אמר גמילות חסד בלשון יחיד, כמו שאמר "על התורה ועל העבודה"?
ונראה לפרש, דהנה האדם נקרא "עולם קטן" כידוע, וזה העולם - הקטן, דהיינו האדם שהוא מורכב מגוף ונשמה, גם הוא - על שלשה דברים עומד: על התורה, שהיא פרנסת הנפש ומזונותיה.
ועל העבודה, - עבודת ויגיעת האדם לעבוד את האדמה, ולעשות כל מלאכת מסחר וקניין לצורך פרנסת הגוף, כמו שכתב בספר מעשה אבות על פרקי אבות.
או יאמר, ועל העבודה, עבודת הקרבנות, מפני שעבודת הקרבנות היא מורידה לנו שפע הברכות בעוה"ז, כמו שאמרו חז"ל במסכת ראש השנה (טז.), שהקרבת העומר גורמת ברכת התבואה שבשדות, והקרבת שתי הלחם תשפיע הברכה בפירות האילנות, וניסוך המים מביאה גשמי ברכה - נמצא כי העבודה, היא מקור שפעת עוה"ז לצורך פרנסת הגוף.
ועל גמילות חסדים - הכוונה ע"פ דברי הלל הזקן (ויק"ר לד, ג עיי"ש) על פסוק (משלי יא, יז): גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי. שאמרו לו תלמידיו, רבי להיכן אתה הולך, אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא [פירוש: עם האורח שבביתי], אמרו לו בכל יום אית לך אכסניא, אמר להם והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא היא בגו גופא?! יומא דין היא הכא ולמחר לית היא הכא [וכי הנפש העלובה, אינה אורחת בתוך הגוף?! היום היא כאן ומחר איננה], עיי"ש.
הרי שהנפש בתוך הגוף שתיהן הן אכסנאים בעוה"ז, וצריכים לגמול חסד זה עם זה - הגוף יתן לנפש את הראוי לה, וגם הנפש לא תמנע מן הגוף את הראוי לו - ועל זה אמר הכתוב: גומל נפשו איש חסד, ר"ל, שצריך לגמול חסד עם הנפש כהלל הזקן, אבל אינו רשאי בשביל כך לקפח ולמנוע מזונות ופרנסת הגוף, וזה שאמר: ועוכר שארו אכזרי, ר"ל, מי שמונע מזונות גופו, שארו - בשרו, הרי זה אכזרי, ולא עביד מצוה כלל בסיגוף ועינוי גופו.
ולכן לימד אותנו התנא את הדבר השלישי לקיום העולם הקטן, הוא האדם, ואמר: ועל גמילות חסדים - בלשון רבים - כי שני חלקי האדם, הגוף והנפש, יגמלו חסד זה עם זה, ליתן זה לזה את הראוי להם.
והארכתי במוסר נגד אלו, אשר נותנים לגוף כל מה שצריך לו, אבל מן הנשמה מונעים מזונותיה ופרנסתה בתורה ובמצוות ומעשים טובים. נפשם עובדת לגוף, "בנפשו יביא לחמו", אבל גופם אינו עבד נאמן לנשמה בעבודת השם - בהשכמת ביהכ"נ וביהמ"ד שחרית וערבית, בהנחת תפילין על היד והראש, בישיבה בסוכה ונטילת לולב, באכילת מצה ומרור בפסח, וזהירות לאכול כשרות כל השנה, להתענות התעניות של חיוב בד' צומות, ולרוץ לבקר חולים ולנחם אבלים והלווית המת וכיוצא בזה מצוות שבגוף - והם אומרים שגופם חלש וחולה לעשות את המצוות האלה, ושוכחים כי על ג' דברים העולם עומד כמו שבארנו, שהם מכוונים לג' ברכות שבפרשתנו: יברכך וכו' יאר וכו' וישם לך שלום, יהי רצון שנזכה לכולם, אמן.
*
ג' הברכות שבברכת כהנים, מכוונות לשלושת המעמדות שבעם
שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.
המאמר מכוון לפרשת ברכת כהנים שבפרשתנו (ו, כג_כז):
כה תברכו את בני ישראל אמור להם. יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.
ג' ברכות הללו, הם כנגד ג' מיני המוני בני עם ואומה בכל מדינה ומדינה, וכן בעם הקדוש בני ישראל, דהיינו:
א. המון בעלי חכמה ומדע, הלומדים ומלמדים לאחרים חכמה ודעת. ואצלנו בני ישראל, העוסקים בתורה הקדושה מקרא ומשנה ותלמוד והלכה, מדרש ומוסר חכמה, ללמוד וללמד - בעלי כת זו הם 'מעמד המלומדים'.
ב. הם בעלי מלאכה ועבודה וסוחרי הארץ - העוסקים בעבודת האדמה לחרוש ולזרוע ולקצור, או במלאכת אומן, מלאכת חרש וחושב ולוטש, כל חורש נחשת וברזל, או במשא ומתן במקח וממכר, אשר בם מקור הפרנסה וכלכלה - כת זו נקראת 'מעמד אנשי העבודה'.
ג. המון בעלי צבא העומדים לצבוא צבא למלחמה, ולהגן בעדנו בחרב ובחנית ובכל תכסיסי מלחמה, נגד האויבים הקמים עלינו ולצאת ללחום בנו, וכת זו נקראת 'מעמד אנשי הצבא והמלחמה'. וג' כתות הללו הם עמודי כל אומה ולשון ויסודי כל ממלכה ומדינה, וכן היה הדבר אצלנו עם בני ישראל בהיותנו על אדמתנו, בארץ ישראל.
וכנגד ג' כיתות הללו, ציוה הקב"ה לברך את ישראל ע"י כהניו הקדושים. הברכה הראשונה - ברכת הארץ ועבודתה ומלאכתה, וכל מלאכת אומן ומשא ומתן - יברכך ה' וישמרך, שישלח הקב"ה ברכה והצלחה בכל מעשי ידיך. כמו שדרשו חז"ל במדרש ילקוט שמעוני (רמז תשי עיי"ש): יברכך בממון, יברכך בנכסים, יברכך בברכה המפורשת בתורה (דברים כח, ג_ה): ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך טנאך ומשארתך וכו' - זו היא הברכה להמון עם אשר בכלל 'מעמד אנשי העבודה והאיכרים'.
והברכה השניה היא לעוסקים בחכמה ומדע בתורתנו הקדושה, ללמוד וללמד, וכנגדם אומר: יאר ה' פניו אליך ויחונך, כמו שדרשו (שם): יאר ה' - זה מאור תורה, שנאמר (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור. ויחונך - בדעת ובחכמה ובהשכל ובמוסר ובינה. דבר אחר, ויחונך בתלמוד תורה - זו היא הברכה לעוסקים בתורה ובחכמה ללמוד וללמד, הלא הם בעלי המון 'מעמד המלומדים'.
והברכה השלישית לבעלי צבא המלחמה, וכנגדם הוא אומר: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום - שלא יצטרכו לצאת למלחמה ולהריק חנית וחרב, כי יתן הקב"ה שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם (עפ"י ויקרא כו, ו) - היא הברכה לבעלי 'מעמד הלוחמים'.
וכנגד ג' כתות הללו אמר התנא דמשנתנו: על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, הם העוסקים בתורה ובחכמה ללמוד וללמד. ועל העבודה, הם העוסקים בעבודת הארץ וכל מלאכה ומשא ומתן, ועל גמילות חסדים - הם אשר חרפו נפשם למות, למען הגן על אחיהם, ולהצילם מאויב וחרב ושבי, ומכל צרת הקמים עליהם לצרור אותם - זו היא גמילת חסד של אמת, חסד שגומלים עמנו בעלי 'מעמד הלוחמים'.
שלושה דברים הללו הם עמודי העולם, שעליהם הוא עומד. אמנם התנא הקדים לומר "על התורה", ואח"כ "ועל העבודה", מפני מעלת התורה העולה על כולנה, והסמיך לה את העבודה, כי שנו לנו חכמים במשנה: כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה (אבות פ"ב מ"ב), ואהוב את המלאכה (שם פ"א מ"י).
וזה מכוון לראש פרשתנו: נשא את ראש בני גרשון גם הם - הכוונה, כי בסוף פרשת במדבר כתיב (ד, ב): נשא את ראש בני קהת, ובתחילת פרשת נשא שאחריה בא הציווי: נשא את ראש בני גרשון גם הם וכו'. וצריך להבין, למה הקדים בני קהת לבני גרשון, הלא גרשון הבכור, וקהת שני לו, כמו שנאמר (בראשית מו, יא): ובני לוי גרשון קהת ומררי -
אמנם, לפי שבני קהת היו נושאי הארון והמזבח והמנורה וכלי הקודש, מפני מעלת התורה שבארון והלוחות וכו' הקדימם הכתוב, אבל בני גרשון נשאו את יריעות המשכן ואוהל מועד וקלעי החצר וכו' (ד, כה) - לעבוד עבודה (שם, כג) - לכן אמר: נשא את ראש בני גרשון גם הם - כי גם זאת עמוד העולם, כי אם אין קמח אין תורה (אבות פ"ג מי"ז), והבן.
*
התומכים בתלמידי החכמים מתברכים בזכותם,
וזוהי 'גמילות חסדים' הדדית
שמעון הצדיק וכו' היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים.
כבר כתבתי לעיל, דיש לדקדק, למה אמר "גמילות חסדים" בלשון רבים, ולא אמר בלשון יחיד "על גמילות חסד", כמו שאמר על התורה ועל העבודה? (ועיין בספר זכות אבות על פרקי אבות דברים נחמדים על זה).
ונלע"ד לפרש עפ"י מש"כ בספר אוהל יעקב בפרשתנו, על מאמר הגמרא (ברכות סג.): אמר רבי יוחנן, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות, לומר לך, כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן, סוף נצרך לכהן ע"י אשתו, שנאמר (ה, י_טו): ואיש את קדשיו לו יהיו, וסמיך ליה: איש איש כי תשטה אשתו וכו' והביא את אשתו אל הכהן וכו' עיי"ש ובפירוש רש"י בפרשה (בפס' יב). וכתב שם (אהל יעקב) לפרש במשל נחמד, ואני ארחיב גם אשנה בו קצת, לצורך תוכחת מוסר אשר אדבר בו.
משל לאדם גדול מאד בכל חכמה ומדע, ובפרט בחכמת הרפואה באיברים הפנימיים עפ"י מעדיצין [מדעי הרפואה], גם היה גדול מאוד בחכמת הכירורגיה, מנתח מפורסם. אשר היה רגיל איזה חדשים מדי שנה בשנה ליסע למרחקים, מעיר לעיר, לכרכים וגם לעיירות קטנות. ובכל מקום בואו שמה, היה אסיסטנט [העוזר] שלו מכריז ומודיע ע"י פלקטים [מודעות וכרזות], כי הפרופסור הגדול והמפורסם פלוני, יתגורר פה בעיר מיום פלוני עד יום פלוני, וכל מי שרוצה למצוא מזור ותרופה למחלתו, או לשמוע עצת חכמתו בשאר עניינים, יבוא לדירתו בבית פלוני ברחוב פלוני. ורבים באו ונהרו אליו מקצה העיר עד סופה, והמציא להם מזור ותרופה, והשפיע להם מחכמתו.
פעם אחת בא אל עיר קטנה, ויושביה דלי ופחותי ערך בשפל המדרגה, ויקר מקרהו כי היה צריך להתגורר שם ימים אחדים. ויצו לאסיסטנט שלו, שיכריז ויודיע ע"י פלקטים, כי האיש פלוני, אשר הוא חובש, עוקר שיניים ופדיקוריסט מומחה ומפורסם, יתגורר פה שלושה ימים, וכל מי שרוצה לפנות אליו, יבוא לדירתו בשוק פלוני בבית פלוני.
ויתפלא האסיסטנט שלו וישאלהו: מה זה כי אתה אדוני הרופא החכם הגדול, תשפיל כבודך להכריז עליך רק אומנות בזויה ושפלה, להיותך מחבש למכה טריה, ושאתה מומחה בעקירת שיניים וקילוף יבלות, הלא חכמתך ואומנתך נפלאה וגדולה בכל מיני רפואות בחכמת מדעי הרפואה, הכירורגיה והניתוח להפליא לעשות?!
ויען הפרופסור ויאמר: ראיתי כי יושבי העיר הזאת הם פחותי ערך, דלים מחכמה וריקים מבינה, ולא ידעו ולא יבינו חשיבות מעלות וחכמות הרמות אשר אני עוסק בהם, ואם אכריז ואודיע להם כאלה, הלא כמו זר נחשב בעיניהם. אבל זאת גם הם יודעים, כי מי שיש לו מכה טריה, או כאב עיניים, או צער יבלת, צריך לילך אל אומן מומחה בעניינים אלה. לכן הודעתי להם כזאת למען יבואו אלי, כי גם לפחותי ערך כמוהם יש צורך לאומנות הלזו.
הנמשל - כי הכהן מעוטר ומוכתר בכל המעלות ומידות יקרות, לשרת בהם את פני מלך הכבוד יתברך שמו, כמאמר הכתוב: כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו_ת הוא (מלאכי ב, ז), להעלות עולה ולהקריב מנחה, להוריד ולהשפיע השפע לישראל ולטהר ולקדש לכל איש. אבל היה גם מוצלח אל הזדמנות ענין פחות וגרוע - סוטה שנסתרה, להשקות אותה מים המרים כדי לברר האמת.
הנה, שלמי הדעת בישראל, אשר היו מבינים ויודעים מעלות הרמות והנשגבות של הכהן, היו מכבדים אותו, ביודעם אשר על ידו יתמלאו משאלותיהם, והוא מוריד להם השפע מאת הקב"ה ע"י עבודתו, מכפר על חטאותיהם ומטהר ומקדש אותם. והחכמים ובעלי בינה ודעת והשכל הללו, לא יעכבו את התרומות ומעשרות מליתן לכהן. אבל מי שאינו נותן את התרומות לכהן, הרי זה אינו מבין ואינו מרגיש המעלות היקרות והמעולות אשר בו - לכן יגלגל הקב"ה עליו שיצטרך לכהן ע"י אשתו בענין פחות ובזוי, ואז יבין ויבחין גם הוא מעלת הכהן וסגולתו, גם כי נבער הוא מדעת ולא בינת אדם חכם לו, ע"כ [דברי האוה"י בתוספת ביאור והרחבה], עיי"ש.
וכענין הכהנים ומתנות כהונה מאת עם ישראל, בזמן שבהמ"ק היה קיים, כן הוא ענין הרבנים ת"ח היושבים על התורה ועל העבודה, ותומכיהם בעלי הבתים, בני קהל עדת ישראל, המספיקים להם מחייתם ועי"ז יש להם חלק בתורתם ועבודתם של הרבנים ת"ח. כענין יששכר וזבולון, שמבואר בדברי חז"ל בכמה מקומות (ב"ר צט, ט ועיי' רש"י דברים לג, יח), כי יששכר ישב על התורה ועל העבודה, וזבולון לחוף ימים ישכון (בראשית מט, יג), עוסק במסחר ותומך ליששכר אחיו כדי מחייתו.
והנה, הרב שהוא עוסק בתורה ועבודה, פקודתו להורות את בני ישראל את הדרך ילכו בה, ולפסוק דין כהלכה באיסור והיתר, בטומאה וטהרה, בדין ודברים בין אדם לחברו, ובעניינים שבין איש לאשתו. וגם יש לו פקודה אחרת - לסדר גיטין וחליצה, להספיד מתים ולנחם אבלים, וכיוצא בזה בכל צרה שלא תבוא ח"ו.
הנה, מי שהוא יודע להבין ולהשכיל מעלות היקרות וערך תורתו ועבודתו של הרב - אשר הוא עמוד התורה והעבודה, וע"י תורתו ועבודתו הקדושה הוא מוריד שפע ברכה לישראל עם קדוש, ובזכות תורתו וצדקתו הוא מגן עליהם, להעביר מעדתו כל גזירות קשות ורעות, ולהשפיע עליהם ברכת כל טוב מן השמים - הנה האיש הזה בודאי לא ימנע תמיכתו ומתנת ידו מאת הרב ת"ח של עדתו, אבל בלב טוב ובנדיבות רוח יתמכהו כמסת הברכה אשר ברכו ה', כדי שיהיה לו חלק בתורתו וזכות עבודתו וצדקתו.
אבל מי שהוא מעכב ומונע תמיכתו מאת הרב, ת"ח של עדתו, הרי זה אינו מבין ואינו מכיר גודל ערך יקרת תורתו ועבודתו של הרב הת"ח. כמו רבים מעמי הארץ ובפרט במקהלות המתחדשים, פורקי עול התורה והמצוה, אשר אין צריך להם לא מלמד לתורה ולא מורה הוראה באיסור והיתר וטומאה וטהרה - כי אוכלים בשר החזיר והשקץ והעכבר (עפ"י ישעיה סו, יז), נבילות וטריפות, וחֵלֶב ודם ובשר בחלב. להם הרב הוא רק כמו חובש, עוקר שיניים וקולף יבלות - היינו אם אירע להם מקרה רעה, שצריך לגרש את האשה, כי מצא בה ערות דבר, אז צריך לו הרב לסדר הגט. או אם ימות עליו מת וצריך להספידו ולומר דברי חיזוק ודברי נחמה לשבורי לב לחבש לעצבותם, או שצריך לסדר חליצה לאלמנת המת בלא זרע - אז צריכים הם את הרב, להיות חובש וממציא מזור ומנתק חבל ומתיר קשר, כמו עוקר שיניים וקולף יבלות. אנשים כאלה אינם מכבדים התורה, ובעיניהם אין שום חשיבות לתורתו ועבודתו וצדקתו של הרב, כי טח עיניהם מראות (עפ"י ישעיה מד, יח), לבותם מהשכיל ודעת יקר ערך עסק התורה והעבודה, ולכן מונעים התמיכה מהרב ת"ח, ואינם גומלים עמו חסד.
אבל הטובים והישרים בלבותם, יראי ה' ושומרי תורה ומצוות - היודעים ומבינים יקר ערך תורתו וצדקו ועבודתו של הרב הת"ח - מתאמצים לתומכו ולהחזיקו בכל כוחם ולגמול עמו חסד, למען יגמול גם הוא עמהם חסד, ע"י שיתן להם חלק בתורתו ועבודתו וזכות צדקתו, אשר בהם מוריד להם השפע והברכה מן השמים, כי הם מבינים מה שאמר התנא שמעון הצדיק במשנתנו:
על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה - את שני העמודים הללו הזכיר בלשון יחיד, כי רק יחידי סגולה הם הזוכים להיות עמודי התורה והעבודה, דהיינו הת"ח היושבים על התורה ועל העבודה. אבל העמוד הג': ועל גמילות חסדים, הזכיר בלשון רבים, כי שנים הם הגומלים חסד זה עם זה, בעלי התורה והעבודה, והתומכים ומחזיקים אותם - אלו בממונם והונם, מה שמספיקים מחיה וכלכלה לתלמידי חכמים העוסקים בתורה ועבודה, ואלו בתורתם ועבודתם, במה שנותנים חלק בה לתומכיהם, כמו שנאמר: כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ג, יב) - ומורידים להם השפע והברכה מן השמים. גמילות חסדים זו, היא העמוד השלישי שעליו העולם עומד.
יוצא מזה מוסר - הן לבעלי בתים לתמוך ת"ח, הן להרבנים, שלא יסתפקו בפקודתם להיות חובש ודורש על המתים וכיוצא בזה, אבל יעסקו בתורה ובעבודה בשקידה, ויאמרו: לא אהיה חובש (עפ"י ישעיה ג, ז)!
*
יש בנותן טעם להביא כאן, מדברי הגה"צ רבינו הילל פולאק זצ"ל, הכותב בענין החזקת התורה, בספרו קודש הילולים (ח"ב עמ' כו לשבועות ומגילת רות) בשם חתנו, רבינו המחבר זצ"ל, וזה לשונו הק':
כתיב במגילה (רות ב, ד): והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים יברכך ה' - וצריך ביאור השאלה והתשובה.
...הנה מה שציוה ה' אל אהרן (להלן יח, כ): בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך - היינו כל עסקיו יהיו בתורת ה' ובעבודתו. וכי תאמר מה נאכל (עפ"י ויקרא כה, כ), אם אין קמח אין תורה (אבות פ"ג מי"ז) - ומה שציוה לבני ישראל לתת תרומות ומעשרות, הלוא יאמרו שבט הלוי: הלוא אמרו ז"ל (ביצה לב:), כל המצפה על שלחן אחרים עולם חשך בעדו, ושונא מתנות יחיה (משלי טו, כז)?
אבל באמת, לא לקח ה' לגמרי, אלא רק כמו יששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה (ויק"ר כה, ב), כדי שכל אחד ואחד מישראל יהיה להם חלק בתורה ובעבודה ובגמילות חסדים, כמו שאמר שמעון הצדיק: על שלושה דברים העולם עומד.
וזהו שאמר ה' לאהרן: אני חלקך ונחלתך, דייקא, שזה רק שלך, רק אני נתתי להם, [ר"ל לבני ישראל], למען שתהיה פנוי לעשות רצון אביך שבשמים, כמו שאמר רשב"י (ברכות לה:): אדם חורש וזורע - תורה מה תהא עליה?! ולבני ישראל אמר ה', שזה כאילו הם נותנים משלהם, כמו שנאמר: ואיש אשר יתן לכהן - לו יהיה, ממון הרבה (רש"י). כמו שמצינו שהקב"ה, פ' סוטה, העמידו על נס שלא כדרך הטבע, כמש"כ רמב"ן (בפס' כ), עבור שהקב"ה שונא זימה ואוהב צניעות, עיי"ש.
כמו כן, בהיות שהקב"ה אין לו בעולמו אלא ד' אמות של תורה (ברכות ח.), על כן ציוה ה' את הברכה למחזיקי תורה, אבל אם לא יתנו להם חלקם, אז אמר הקב"ה, לבל יעלה על לב שאינם נותנים משלהם רק כאילו גזלו מהם כי באמת זה חלקם, וזה: אשר יתן לכהן לו יהיה. ואמרו ז"ל (סוטה ט.): כל מי שנותן עיניו במה שאינו ראוי לו, זה לא יגיע ומה שהיה לו ג"כ נאבד ממנו - והמה, נחש הקדמוני, שנתן עיניו בחוה והפסיד כל אשר לו, וג"כ הסוטה נאסרה על הבעל ועל הבועל וכו', וזהו הסמיכות אשר יתן לכהן לו יהיה - ואיש כי תשטה אשתו.
ואיתא (גמ' חולין פרק הזרוע דף קל ע"ב): מנין שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ - שנאמר (דברי הימים ב' לא, ד): ויאמר לעם יושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלויים למען יחזקו בתורת ה' - כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת, ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת. היינו זהו ג"כ ציווי לכהנים ולבית ישראל, אם יחזקו, יתן ה' להם מנת ברכה.
...וזה שאלה של בועז ששאל: ה' עמכם, אם עשו כדבר ה', להניח פאה ותרומה וכו' ואמרו לו: [יברכך ה'], הלוא ראית ברכת ה' באוצרותיך, וד"ל.
וכמדומה ששמעתי מקצת מזה, מכבוד חתני אהובי הרב אב"ד האלאש מו"ה בנימין זאב (נ"י), כדומה להנ"ל בברכת בועז. [ע"כ מהספר קודש הילולים].
***