לפרק שישי ולפרשת שופטים
יש לשמור את שערי הגוף שלא ייכנס בהם היצה"ר - אם ייסר ה' את 'שעריו' אלו בשבט מוסר יידע כי עוונותיו היטו זאת
אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר (משלי יא, כב): נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם, ואומר (שמות לב, טז): והלוחות מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות - אל תקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר, הרי זה מתעלה וכו' (משנה ב).
נראה לבאר ע"פ דברי פרשתנו (טז, יח_כ): שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק וכו' לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד וכו' צדק צדק תרדף וכו'.
נ"ל לפרש עפ"י מוסר - דהנה ידוע מה שדרשו חז"ל (נדרים לב.): אמר רב אמי בר אבא, מאי דכתיב (קהלת ט, יד): עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים - עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו איברים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יצה"ר, ובנה עליה מצודים וחרמים אלו עוונות וכו', עיי"ש. עוד דרשו חז"ל (שם): החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר (קהלת ז, יט) - מעשרה שליטים - אלו ב' ידיים ב' רגלים וב' עיניים וב' אזניים וראש הַגְוִיָה והפה.
והנה ראשי האיברים הללו כמו שערים לעיר, וצריך האדם להעמיד שומרים בכל שער ושער של גופו שלא יכנס בו האויב, דהיינו מלך זקן היצה"ר, ולא ישלוט בו להביאו לידי חטא.
שלא יחטא בידיו, לפשוט ידו במה שאינו שלו, או להכות באגרוף רשע, או לחלל שבת במלאכת ידו. ושלא יחטא ברגלים הממהרות לרוץ לרע, או ע"י התרשלות ללכת לדבר מצוה, להשכים לבית המדרש שחרית וערבית, לבקר חולים, ללוויית המת ולנחם אבלים. וכן שלא יחטא ע"י עיניו, כמו שאמר הכתוב (במדבר טו, לט): ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, או בעיניים רמות בגאוה וגאון. ולא באזניו, ע"י שיאטם אזנו לזעקת עני ואביון, או יסיר אזנו משמוע תורה, או יטה אזנו לשמוע לה"ר ודבר נבלה. וכן שלא יחטא בפיו, לדבר שקר, להישבע לשוא, לדבר לשון הרע, חרוף וגידוף ת"ח, ניבול פה ליצנות וחנופה, ואוטם שפתיו מלהתפלל ומללמוד תורה ושאר דברי קדושה. ושלא יטמא ראש הַגְוִיָה ע"י עבירות חמורות, גילוי עריות, נדה וכו'. לכן צריך שיפקיד לעצמו שומרים באלה השערים, שלא יכנס בהם האויב, היצה"ר. [עיי' בשל"ה פרשתנו - תוכחת מוסר, ובנחל קדומים לחיד"א].
ועוד צריך להיות מבין ומשכיל, שאם הגיעוהו ייסורין בשבט אפו של השי"ת - כגון שבר יד או רגל, או כל מכה ומחלה בהם, או בעיניו או באזניו או בפיו או בשאר איבריו - אז יפשפש במעשיו ויתלה בחטאיו ובעוונותיו, שבודאי חטא באחד מראשי איברים הללו באחת העוונות שזכרתי לעיל. וכן אם חרב בריאות גופו אשר היה חזק כהר - אם מעיו המו ויחמרו, יתלה בעוון אכילת מאכלות אסורות. ואם ראשו כבד עליו וחולה, יתלה בחטא הרהורים רעים ורעיוני מחשבות אפיקורסות, ועי"ז חרב הר גבוה של גופו, דהיינו הראש.
וכן בכל צרה הבאה עליו, יפשפש במעשיו ויתלה בעוון וחטא אשר עשה ויצדיק את הדין, יחזור בתשובה ויתקן את אשר שיחת. ולא יהיה כאותם הכסילים והפושעים שתולים הכל במקרה, ואומרים "כי מקרה הוא", או מאותם הפתיים המוכים בסנוורים, לראות כל הנגעים חוץ מנגעי עצמן, כי אהבת עצמן משחד אותם ומעוור את עיניהם לאמור: זכיתי, חף אני מפשע! ולמה ועל מה הגיעני מכה ומחלה?! ומתרעמים על הקב"ה, ואינם מודים על פשעיהם לעזוב אותם.
לכן הזהיר הכתוב: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך - לך, דייקא - לגופך, לעיר קטנה שבך בעצמך, תתן שופטים ושוטרים, בכל שעריך, בכל פתחי שערים שבגופך, דהיינו בפתחי הפה והאזניים והעיניים ושאר ראשי אברים, תשים שם שומרים ושופטים ושוטרים בכל עת, למען לא יבוא בם אויב היצה"ר, ולא ייכנס בם חטא ועוון.
ועוד לתכלית אחר, תשים שופטים ושוטרים - כמו שנאמר: אשר נתן לך ה' אלקיך לשבטיך, ר"ל, תתן לך שופטים ושוטרים בכל שעריך, דהיינו בפתחי ראשי איברים אשר נתן לך ה' אלקיך לשבטיך, ר"ל לייסר אותך בהם בשבט מוסר - שאם תחטא, ויכנס האויב היצה"ר באותן השערים, אז הן הם יהיו לך לשבט מוסר, מכה ופצע וחבורה מכף רגל ועד ראש, חלי כל ראשי האיברים, ובכל שעריהם ובחדריהם אימת מות.
והוסיף הכתוב להזהיר: ושפטו את העם משפט צדק לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד, כי העם יצדיקו הדין לאמיתו, כי בצדק ובמשפט הגיעה להם הרעה הבאה אליהם - לא יטו משפט ולא יכירו פנים, ע"י אהבת עצמם המשחדת אותם - כי השוחד יעור פקחים, ולא יראו מומם ומשחתם, ולא יודו על עונם ופשעיהם, ויתרעמו על הקב"ה דעביד דינא בלא דינא ח"ו (עפ"י ברכות ה:), ויסלף דברי צדיקים, ר"ל, דבריו המצודקים של הקב"ה, אשר תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, א_ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא (עפ"י דברים לב, ד).
אבל, צדק צדק תרדוף - תצדיק את הקב"ה, ועי"ז תרדוף גם לשוב ולהצדיק עצמך ע"י תשובה ומע"ט - למען תחיה - בשובו מדרכו וחיה, כמו שנאמר (יחזקאל יח, כג_לב): החפוץ אחפוץ מות רשע נאום ה' אלקים הלוא בשובו מדרכיו וחיה וכו' כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' אלקים והשיבו וחיו.
וזו כוונת התנא: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב - ר"ל, מדי יום ביום, כאשר עינינו רואות הרים יתמוטטו ויחרבו - הָרֵי בריאות גופנו ימוטו, ובריאות כוחנו חרבה - הנה נטה אזנינו לשמוע אזהרת בת קול היוצאת מהר חורב, מן חרבן הרי גופנו שנתרועע וכוחנו שניתש ובריאותנו שחרבה, ונשכיל ונבין ממנה כי בעוונותינו הרבים היתה זאת לנו, כי - אוי להם לבריות - אם הגיע לבריות איזה 'אוי ואבוי' וצער וחולי, הרי זה - מעלבונה של תורה, היינו מפני שפגם בתורה ובמצוותיה, ולא עשה אותם.
שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, כי מי שאינו עוסק בתורה, ר"ל שאינו מקיים מצוותיה - כי עסק התורה היינו קיום המצוות, ומי שאינו עוסק בתורה - הקב"ה נוזף גוער בו ע"י ייסורין וחוליים רעים, שנאמר: נזם זהב באף חזיר וכו', כי כמו החזיר הפושט טלפיו להראות כשרות פרסותיו - כן מי שאינו מודה על פשעיו, ומכסה אותם ואומר כי צדיק הוא וחף מפשע, הרי זה מקשט עצמו בנזם זהב הצדקות, באף חזיר שפושט טלפיו, וד"ל.
ואומר: והלוחות מעשה אלקים וכו' אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין - חירות מן היסורין - אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכל מי שעוסק בתורה תדיר הרי זה מתעלה וכו', ע"י תשובה ומע"ט, והבן כי קיצרתי.
*
לפרק ראשון ולפרשת שופטים
דברי מוסר לחודש אלול - חשבון הנפש
בענייני תורה, עבודה וגמילות חסדים
רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על האמת ועל הדין ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז): אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (משנה יח).
נראה לענ"ד לפרש בדרך מוסר לחודש אלול, עפ"י דברי פרשתנו (יט, ג):
תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך וכו' והיה לנוס שמה כל רוצח.
הנה, היום שבת הראשון בחודש אלול, וכבר שמענו קול השופר המעורר אותנו: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה פ"ג ה"ד). וצריך להכין עצמנו ליום הדין הבא עלינו, ולהרבות בדרכי תשובה ומצוות ומעשים טובים, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה (איכה ג, מ), נעשה דין וחשבון בנפשנו בענין שלשה דברים שעליהם העולם עומד, דהיינו: תורה עבודה וגמילות חסדים - כמה וכמה פגמנו בהם.
בעניין התורה - נשאל לנפשנו, האם עסקנו בתורה כראוי בהתמדה ושקידה, או האם עכ"פ קבענו עיתים לתורה, לבוא לבהמ"ד בכל יום, ללמוד בחבורת לומדי תורה, בוקר וערב. או מי שאינו בן תורה, האם עכ"פ היה מהולכי בהמ"ד לשמוע תורה ומוסר מפי הרב הדורש, או לשמוע קריאת התורה, או לומר תהלים ומעמדות כמנהג בשנים קדמוניות לכל עם הארץ.
נשאל לנפשנו, בענין העבודה - האם עסקנו בעבודה שבלב זו תפילה (תענית ב.), להשכים ולהעריב לבהכ"נ להתפלל ולקרות קריאת שמע בציבור ולומר ברכו וקדושה ואמן יהא שמיה רבא.
והאם מזבח שלנו, דהיינו שולחננו - כי מיום שחרב ביהמ"ק, שולחנו של אדם הוא מזבח כפרה (ברכות נה.) - האם הוא כשר כדת של תורה, שולחן הטהור הכשר, אשר יעלו עליו רק מאכלות כשרות לריח ניחוח לפני ה', והם במקום עבודת הקרבנות.
ונשאל לנפשנו בעניין עמוד השלישי, דהיינו גמילות חסדים - האם עשינו צדקה וחסד כראוי, האם לא קפצנו ידינו מאחינו האביון, האם לא אטמנו אזנינו מזעקת דל ויתום ואלמנה, האם היינו נותנים צדקה כמסת הברכה אשר ברכנו ה'?!
והארכתי במוסר, עפ"י דברי הכתוב בהמשך הפרשה (כ, ב): ונגש הכהן ודיבר אל העם, דהיינו שהמוכיח יוכיח אותם בדברי תוכחה ומוסר, דברי כיבושין: מי האיש אשר בנה בית, שעזרו ה' וברכו בהון וקנין, עד שהיה ביכלתו לבנות לו בית, ולא חנכו - שיהיה בית כשר כדת יהודית - ילך וישוב לביתו, ילך וימהר לעשות תשובה בענין ביתו. פן ימות במלחמה, במלחמה עם יצרו ותאוותיו, ואיש אחר יחנכנו, ר"ל יצר הרע שנקרא איש אחר - כמו שדרשו חז"ל על פסוק (שמואל ב' יב, ד): ויבוא הלך וכו' לעשות לאורח וכו' ויעשה לאיש, בתחילה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש (סוכה נב.) - שהיצה"ר נעשה איש ובעל הבית מושל, ומחנך את הבית לבית איסורים וטריפות. זו היא התוכחה בענין העבודה, דהיינו כשרות הבית, מזבחות השולחן והמטבח.
ועוד יאמר הכהן המוכיח: מי האיש אשר נטע כרם, ר"ל, שקנה נכסים והרבה הון ועושר - ובפרט בזמן הזה, שהרבה אנשים נתעשרו עושר גדול בתבואת הכרם ובמסחר היין ונעשו מיליונרים - ולא חללו, ר"ל לא נתן פדיון עשרו בצדקה וגמ"ח, כמאמר הכתוב: כופר נפש איש עשרו (משלי יג, ח), הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו (תהלים מט, ז_ח), אבל "הון ועושר בביתו" (תהילים קיב, ג), כי ביתו מלא ברהיטים יקרים, ובני ביתו מקושטים בתכשיטים ובגדים, ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו, ילך ויעשה תשובה על מה שהפריז בכבוד ביתו, ולא נתן פיזר לאביונים, אבל פיזר הרבה לאיש אחר, דהיינו ליצה"ר, ועי"ז ימות ח"ו במלחמת יצרו. לכן ימהר לעשות תשובה, ולתקן מה שחטא במניעת צדקה וגמילות חסדים.
ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה, ר"ל שלמדוהו אבותיו תורה מקרא ומשנה ותלמוד בילדותו, ובבחרותו שימש בישיבה, והגיע למדרגת לומדי תורה שנקראת מאורשה, כמו שדרשו חז"ל על פסוק (דברים לג, ד): תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב - אל תקרי מורשה אלא מאורשה (פסחים מט.) - למד תורה ואינו עוסק בה עתה כלל, גם אינו קובע עיתים לתורה מעת נעשה בעל בית, וזהו שאמר הפסוק: ולא לקחה לביתו. ילך וישוב לביתו, ר"ל, יעשה תשובה, ויקח תורתו לביתו, ויקבע עכ"פ עיתים לתורה, ולא יבלה ימיו ושנותיו רק בענייני הבלי עולם, בקריאת עתונים וסיפורי מלחמה או דברי חשק, וכשיבוא ליתן דין וחשבון, וישאלוהו: קבעת עתים לתורה (כדאיתא בשבת לא.), תחילת דינו של אדם על דברי תורה (קדושין מ:), מה יענה ליום הפקודה? אוי לו מעלבונה של תורה!
- פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה - כי לא יוכל ללחום ביצה"ר, ויפול ברשתו. יען כי מי שלמד תורה ואינו עוסק בה, נכנסה בו ערמומית, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק (משלי ח, יב): אני חכמה שכנתי ערמה - כיון שנכנסה חכמה באדם, נכנסה עמו ערמומית (סוטה כא.). ר"ל, שרק נכנסה בו תורה, אבל עתה אינו שוקד בלימודו, גם אינו קובע עיתים לתורה, אז התורה נותנת לו רק ערמומית, להערים ולהונות בני אדם, כמו שנאמר: אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזימות אמצא. והנסיון מעיד, כי האנשים אשר למדו תורה בילדותם ובבחרותם, והניחוה בקרן זוית ואינם עוסקים בה, הם נעשו בעלי ערמומית, עושי מזימות, וזהו שאמר הפסוק: ואיש אחר יקחנה, דהיינו היצה"ר המפתהו למזימות וערמומית בכח חכמת התורה שנכנסה בו. ומה יאמרו הבריות עליו - אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה! פלוני שלמד תורה, ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו (כמו שאמרו חז"ל במסכת יומא פו.).
- כן וכן יוכיח המוכיח, ודיבר אל העם דברי תוכחה ומוסר בענין הפגם בג' עמודי העולם, בתורה ועבודה וגמ"ח.
אמנם, הרבה בני אדם ובפרט בקהילות המתחדשות, נהנים ומוצאים קורת רוח וייטב בעיניהם, אם הרב המוכיח מדבר תוכחה ומוסר בענייני צדקה וגמ"ח, וגם בענייני צדק ויושר בין אדם לחברו במשא ובמתן, שלא להונות ולעשות עוול במדה ובמשקל ובמשורה וכדומה לזה. אבל כשהרב מדבר תוכחה בעניינים שבין אדם למקום - בענייני עבודת ה' ובענייני תורה ותפילה, בענין כשרות הבית, באיסור אכילת טריפות, או בענין לימוד תורה והנחת תפילין ותפילה וק"ש בציבור - לא ייטב בעיניהם, ורע באזניהם.
אולם התורה הזהירה אותנו בפרשתנו (יח, ג): וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם, שישפטו את העם ויוכיחו אותם, והעם יקבלו דבריהם, בכל שלושת העניינים הנ"ל, וזהו: ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה, ר"ל, הן בענייני הזרוע - דהיינו מעשה הידיים בצדקה וגמ"ח ושלא ידבק בידיהם מאומה מן העוול והאונאה, הן בענין הלחיים עם הלשון - דהיינו לימוד התורה והתפילה, שהם מעשי הלשון והלחיים, כלי המבטא. והן בענייני הקיבה - שלא יכנסו לקיבה טריפות ושאר מאכלות אסורות, רק מאכלות כשרות. בכל ג' אלה, צריך ליתן אוזן שומעת לכהנים המורים את העם ומוכיחים אותם, ולקבל דבריהם.
לכן, אחיי ורבותי! היום קצר והמלאכה מרובה, הנה קרבו ימי הדין והחשבון, כבר הגענו לימי חודש אלול, הקשיבו לקול שופר! עורו, התעוררו לפשפש במעשיכם, ולתקן את אשר שיחתם בג' ענייני עמודי העולם, הכינו עצמכם לימים הקדושים, להרבות בתורה ועבודה וגמ"ח, כמאמר הפסוק בפרשתנו (יט, ג): תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך, ר"ל, הכן לך דרך התשובה בכל שלושת העניינים - בתורה ובעבודה ובגמ"ח - והיה לנוס שמה כל רוצח, למען תמצא מנוס בענין כל רציחה בנפשך, אשר רצחת וקלקלת את נפשך בעבירות ועוונות וחטאים ופשעים בשלושת העניינים הללו, תפשפש במעשיך ותשפוט אותם.
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, בשערי תורה, בשערי עבודה, ושערי גמ"ח, והזהר מאד - ושפטו את העם משפט צדק - כי בצדק ובאמת תשפטו מעשיכם, לא תכסו פשעיכם ולא תחפו עליהם, אבל בכל ג' העניינים יהיה משפט צדק. צדק צדק תרדף - ג' פעמים צדק רמז לג' עניינים, תורה עבודה וגמ"ח, כי - על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים - אמר שמעון הצדיק בריש פרקין, והוסיף התנא: רשב"ג אומר, על שלשה דברים העולם קיים, ור"ל, כי העולם העומד על ג' עמודים שאמר שמעון הצדיק, רק אז יש לו קיום בג' העמודים - על האמת ועל הדין ועל השלום - אם תמיד נדון ונשפוט מעשינו באמת ובצדק, ונתקן כל עוותינו ע"י תשובה שלמה, לעשות שלום בינינו לאבינו שבשמים - שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, כי במשפט אמת המביא לידי שלום עם אבינו שבשמים שפטו מעשיכם תמיד בכל שעריכם - הן בתורה, הן בעבודה, הן בגמ"ח.
לכן, אחיי ורבותי! חושו אל תתמהמהו, הכינו עצמכם ליום הכסא, יום הדין, חפשו במעשיכם וחזרו בתשובה.
מי שחטא בענייני תורה ותפילה - יתקן מעשיו ללמוד תורה או לקבוע עיתים לתורה, או לבוא לשמוע תורה ומוסר תוכחת חיים, ויתאמץ להשכים ולהעריב בבהכ"נ, בכל יום ויום.
ומי שחטא בענייני עבודה, בכשרות ביתו - יטהר ויכשיר ביתו בתכלית הכשרות. הנשים יבדקו בדיקה יפה יפה, לבל יחטיאו נפשותם ונפשות בעליהם ובניהם ובנותיהם, באכילת טריפות ושאר דברים האסורים, ויפחדו וירעדו מיום הדין, אשר בו ישפטו אותם בעד עבירות שבידם אשר חטאו והחטיאו את בעליהם ובני ביתם, אוי להם מיום הדין, אוי להם מיום התוכחה! כי בבתים הרבה הבעל אינו יודע כי אשתו טימאה את ביתו בנבילות וטריפות, אוי לה, אם לא תתקן את אשר שיחתה ומעלה מעל בה' ובבעלה ובניה! אוי לנפשה, אם לא תחיש ותמהר לטהר ולהכשיר ביתה, טרם לדת חוק ומשפט, בטרם לא יבוא עליהם חרון אף ה'! נשים שאננות קומנה, שמענה קולי, תרגזנה (ישעיה לב, ט), והתקוששו וקושו (צפניה ב, א), לתקן כשרות בתיכם!
ומי שחטא בצדקה ובגמילות חסדים - יחיש להרבות בצדקה ובמעשים טובים.
כולנו נפשפש במעשינו ונתקנם, ונקיים - תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך, בהכנה ליום הדין בתורה ועבודה וגמ"ח, בתשובה ותפילה וצדקה המעבירים את רוע הגזירה, וימתיקו לנו את הדין לרחמים וחסד, וחיים וברכה ושלום עלינו ועל כל ישראל, אמן.
* * *