לפרק שישי מפרקי אבות ולפרשת במדבר
שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם.
הפרק הששי הוא אינו מן המשניות שסידר רבינו הקדוש, אבל הוא מן סדר הברייתות השנויות חוץ לבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא, אחרי סידור המשנה. אמנם, הן שנויות בלשון המשנה, ובמשניות של רבינו הקדוש יסודתם. ומפני שפרק זה מדבר במעלות התורה ולומדיה, קורין אותו פרק 'קניין תורה', ובשבת שלפני חג מתן תורתנו - קריאתו.
אמנם צריך להבין, למה הקדימו לפרק זה את המאמר: שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם וכו'? מה תוכן ענין מוסר יש בהקדמה זו?
נלע"ד כי המאמר הזה מורה לנו יסוד לימוד התורה לדור דורות, ואקדים מאמר המדרש בראש פרשתנו (ילקוט שמעוני רמז תרפד):
שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם - בשעה שקבלו ישראל את התורה, נתקנאו אומות העולם בהן, מה ראו להתקרב יותר מן האומות? סתם פיהן הקב"ה, אמר להן: הביאו לי ספרי יוחסין שלכם, שנאמר: הבו לה' משפחות עמים (תהילים צו, ז), כשם שבניי מביאין - ויתילדו על משפחותם (א, יח). לכך מנאם בראש הספר הזה אחר המצוות - אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני (ויקרא כז, לד), וסמוך לו (א, א_ב): וידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל. שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהם, עכ"ל המדרש.
וצריך להבין, מה שייכות יש ליוחסין עם מתן תורה, וכי משוא פנים יש בדבר, ליתנה רק למיוחסים ואפרתי הארץ?
ונלע"ד הכוונה, כי יסוד מוסד ללימוד התורה, הוא להאמין בקבלת קדמונינו ז"ל בפירוש דברי התורה והמצוות, כאשר קיבלו הם מסיני ומסרוהו לנו, דהיינו תורה שבעל פה - אשר קיבל משה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, ומהם קיבלו התנאים, ומדבריהם למדו האמוראים ורבנן סבוראי והגאונים אחריהם - כולם יסדו יסודי תלמודם על דברי הקדמונים, כי יסודתם בהררי קודש, הקב"ה הופיע עליהם רוח קדשו, ולא רק חכמת ותבונת שֵׂכֶל אדם ברוחם.
כי לולא האמונה השלמה כי קדמונינו ז"ל לא היו אנשים פשוטים, אשר רק בשכלם ודעתם המעולה המציאו וחידשו חידושי תורתם, אבל הם בחירי אלקים אשר הופיע עליהם רוח קדשו, וחסד אלקים התנוססה עליהם - לולא האמונה הזאת - הלא יתייהר גבר לומר: גם לי רוח חכמה ותבונה, גם אני יכול להבין ולהשכיל, ולחקור חקירות, ולחשוב מחשבות בסברא ישרה, ולפרש מקראי קדש, ולבאר הכתובים בתורה, כאשר עשו הקדמונים! ואין אנו חייבים לעמוד על יסודותם, אבל נבנה לנו יסודות חדשות עפ"י בינתנו ושכלנו, ונדרוש ונוציא מן הכתוב בתורה ומן השנוי במשנה את אשר נראה ישר ונכון בעיני רוחנו, חידושי הלכות ודינים אשר נעשה ונלך בהם, כאשר עשו הקדמונים, כי גם הם לא נפלאו מבני אדם, ולא נופל אנכי מהם!
אמנם שקר בפיהם, והבל וכזב הם דוברים! כי לולא אשר בחר הקב"ה בקדמונינו להופיע עליהם מרוח קדשו, לולא כי נתן ה' רוחו עליהם להערות משפע עליון ולהאציל מחכמתו ובינתו עליהם - בשכל ובינת אדם אשר להם, לא היו יכולים להשיג השגה האמיתית בתורה ובמצוותיה בכלליה ופרטיה. כאשר השיג משה רבנו בארבעים יום ולילה, אשר למד פירוש התורה והמצוה מפי הקב"ה בסיני, ומסרה ליהושע, אשר בו בחר ה' ונתן רוחו עליו להיות עבד ה' תחת משה עבדו, ואחריו באו הזקנים בחירי ה', ונביאים טובים, ואנשי כנסת הגדולה, והתנאים הקדושים, אשר בחר בהם לשפוך עליהם רוח ממרום, לקבל איש מפי איש בהשגה אמיתית, אשר למעלה מחכמת ובינת אדם פשוט, אבל היא חכמת אלקים המתנוססת בהם.
וכן לאחר שסידר רבינו יהודה הנשיא בששה סדרי משנה את כל מה שקבלו הקדמונים איש מפי איש בהשפעת רוח עליון, מאז והלאה, כל תורתן של בעלי הברייתא והאמוראים ורבנן סבוראי, היא לחקור ולדקדק בלשון המשנה ובדברי חכמי המשנה שלפניהם, ולברר ולהוציא מהם הלכה למעשה. ואין אדם רשאי לדון גזירה שוה, אלא אם כן קיבלה מרבותיו [פסחים סו. ועוד, עיי"ש ברש"י: דגז"ש נתקבלה ובאה מסיני, וכיון שקיבלה מרבו הוי כאילו נכתבה בפירוש], ואין חכם רשאי לחדש דבר דין מן המקרא הכתוב לבדו, רק יכול להעמיס ע"י פלפול בדברי התנאים והאמוראים ולדקדק כן מדבריהם במשנה ובגמרא, בתוספתא, בספרא וספרי ומכילתא דרבי ישמעאל.
וכן בדורות האחרונים, הותיר לנו ה' שריד כמעט (עפ"י ישעיה א, ט), לבחור בראשי וגדולי ישראל אשר מפיהם אנו חיים, אשר השפיע עליהם הקב"ה שפע רב מחכמתו ונעשו עמודי ההוראה בישראל, ויהי ה' עמהם - שהלכה כמותם (עפ"י סנהדרין צג:), והפורש מהם כפורש מן החיים (עפ"י קדושין סו:), כי דבריהם דברי אלקים חיים (עפ"י עירובין יג.), ולא רק מאמרי בינת אנוש.
והנה האמונה הזאת, היא יסוד וראש פינה בלימוד תורה הקדושה שבכתב ובע"פ, להורות דרך האמת ללכת בה, ולבלתי היכשל בטעות המשכילים האפיקורסים, הקראים והצדוקים והמינים, אשר רק עפ"י שכלם ובינתם מפרשים דברי המקרא, ותועים מדרך השכל (עפ"י משלי כא, טז) - וכן החוקרים והמשכילים בזמננו, אשר מדמים כי להם ניתנה תורה ומשנה ותלמוד, להעמיק בה ולהעמיס בה פירושים של דופי כרצונם ודעתם ושכלם המעקש והולך נתיבות עקלקלות - יען כי אינם מאמינים באמונה שלמה, כי קדמונינו ז"ל אשר זכו להנחיל לנו חידושי תורתם והלכות הגדולות, יסודי ההוראה ועמודי הדת, לא היו אנשי שכל פשוטים, אבל רוח ממרום השפיע עליהם הקב"ה, וחכמה עליונה האציל עליהם מן השמים, ורוח קדשו הערה עליהם.
האמונה בקדמונים ובתורתם, היא שעמדה לאבותינו שזכו לקבל התורה בסיני! כי הן אמת, כי אברהם אבינו הכיר את בוראו ע"י חקירת חכמתו, אבל לולא כי הקב"ה בחר באברם, והשפיע רוח קדשו עליו, לא היה זוכה להכניס את הרבים תחת כנפי השכינה, כמו שנאמר (נחמיה ט, ז): אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם וכו'. וכן יצחק ויעקב והשבטים - אשר אמנם בהארת שכלם ועוצם בינתם, למדו ולימדו תורה, וקיימו מצוות, אבל - החכמה והבינה שלהם היתה שפע מדעת עליון ורוח ממרום, ובניהם אחריהם האמינו בזאת באמונה שלמה, ולכן היו דבריהם להם דברי אלקים חיים, וכל דור היה מתייחס בדור שלפניו.
וזה הוא ייחוסן של ישראל - שהדורות האחרונים מתייחסים בדורות הראשונים, וקבלת האבות היא קדושה לבנים. לא כאומות העולם וחכמיהם, אשר אומרים כי הדורות הראשונים לא היו טובים מאלה הדורות, שהם היו הולכים בחושך, והדור הזה הולך באור החכמה והבינה, ורק מלעיבים בקדמוניהם ובוזים את דבריהם. לא כאלה חלק יעקב (עפ"י ירמיה י, טז), המקיימים בכל דור ודור: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים לב, ז), ומאמינים כי הקדמונים היו בחירי אלקים, ובשביל האמונה וההתייחסות באבותיהם ובקדמוניהם אשר היא יסוד כל התורה וכל הדת ואמונה אשר בידינו, זכו אבותינו לקבל תורה מסיני.
וזאת כוונת המאמר: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם - בשעה שקבלו ישראל את התורה, נתקנאו אומות העולם בהם, מה ראו להתקרב יותר מן האומות וכו' שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהם, כמו שבארנו, כי היו מתייחסין באבותיהם, והאמינו שהם בחירי אלקים, ודבריהם דברי אלקים חיים.
ועל פי זה בארתי מאמר הגמרא במסכת נדרים (פא.) ובבא מציעא (פה.): מאי דכתיב (ירמיה ט, יא_יב): מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' על מה אבדה הארץ וכו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם - אמר רב יהודה אמר רב, שלא ברכו בתורה תחילה. והמאמר פלאי, וכי בשביל ביטול ברכות, בא עונש גלות ואבדון ארץ ישראל? ועוד, מה הפרש יש בין ברכת התורה לפניה וברכת התורה לאחריה, שדוקא על "שלא ברכו בתורה תחילה" בא להם העונש?
ולפי מה שכתבתי אתי שפיר - כי חטאם לא היה שלא היו עוסקים בתורה כלל, אבל היו עוסקים בתורה על פי דעתם ושכלם ובינתם, ולא על יסוד תורת הקדמונים! כי לא האמינו שהקדמונים בחירי אלקים ותורתם תורת אלקים חיים, אשר לכן אנו מברכים תחילה: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו - הכוונה, מפני שאנו בני יעקב בחיריו, אשר האציל עלינו חכמה עליונה מרוח קדשו ונתן לנו תורתו לעסוק בה, על יסוד תורת הקדמונים בחירי אלקים - לכן לא די לנו בברכת: אשר נתן לנו תורת אמת וכו', כאילו התורה נתונה לנו לעסוק בה על פי שכלנו ובינתנו לבד, בלי יסוד הקדמונים בחירי אלקים, כי העיקר שנאמין - אשר בחר בנו - כי לבחירי אלקים משפיע הקב"ה דעה בינה והשכל בתורתו. אשר בחר בנו, ואח"כ ונתן לנו את תורתו, לחדש בה ולעסוק בה, עפ"י שכלנו.
אבל הם תעו, והחזיקו בסוף הברכה - אשר נתן לנו את תורתו - ודימו כי נתונה להם הרשות לעסוק ולדרוש ולפרש התורה עפ"י שכלם, וכל אחד עשה לו תורה לפי שכלו ובינתו ודעתו, כהצדוקים והקראים המינים ואפיקורסים, וזה העוון החמור גרם גלות ואבדון א"י, וזהו שאמר הכתוב: ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם - דייקא לפניהם, ר"ל, שעזבו תורת הקדמונים אשר לפניהם - כי לא האמינו כי תורתי היא מה שהקדמונים חידשו חידושי תורה, כי דברי אלקים חיים דבריהם, יען כי אני השפעתי עליהם רוח קדשי, ולא רק מעשה שכלם ובינתם זאת.
ושפיר קאמר ר"י אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה - דהיינו ברכת אשר בחר בנו מכל העמים ורק אח"כ ונתן לנו את תורתו, שרק על יסוד הקדמונים בחירי אלקים צריך שנעסוק בתורה, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול (עפ"י ברכות טז:). רק מי שבחר בו השי"ת, הוא יזכה לתורת אמת בעזרת חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, אשר יערה עליו רוח קדשו לכווין לאמיתה של הלכה כאשר זכו קדמונינו ז"ל.
וזה שהקדימו לפרק קניין תורה את המאמר: שנו חכמים בלשון המשנה - כי החכמים שאחר חתימת המשנה, הגם שהיו גדולים בחכמה ובינה ודעת, לא סמכו על שכלם ובינתם לבד, אבל דקדקו בלשון המשנה ומדברי המשנה של הקדמונים הוציאו ושנו הלכותיהם, ותורתם היתה רק על יסוד החכמים התנאים הקדושים אשר לפניהם. ולמה עשו כן, ולא סמכו על בינתם להורות תורה כחכמתם העצומה לבד?
- על זה אמרו: ברוך שבחר בהם ובמשנתם - יען כי תורת חכמים שלפניהם לא היתה רק פרי תנובת שכל ומדע, אבל היא תורת אלקים חיים אשר בחר בהם והשפיע להם רוח חכמתו, לשנות משנתם אשר דברי אלקים חיים היא, ולכן גם חכמי הברייתא רק עליהם בנו יסודי תורתם, וחקרו ודקדקו ופלפלו בלשון המשנה, ומדבריהם העלו תלי תלים של הלכות. וכן האמוראים ורבנן סבוראי והגאונים, וכל חכמי תורה הבאים אחריהם, על תורת הקדמונים יסודתם.
כי האמונה אשר הקב"ה בחר בהם ובמשנתם, היא יסוד גדול לקניין התורה ולכל העוסק בתורה לשמה, והבן.
* * *