לפרק ראשון ושני ולפרשת כי תצא
יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר איש צרדה אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו'. יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרווחה וכו' ואל תרבה שיחה עם האשה וכו' עד סוף המשנה (פ"א משניות ד_ה. בהמשך המאמר יבוארו גם משניות ז_ח וט"ז שבפרק ב).
נראה לפרש עפ"י דברי פרשתנו (כא, י): כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו. מדרש: על אויביך למעלה ולמטה [עיי' בפירוש כלי יקר].
נראה לומר - דהנה האויבים אויבי הנפש, אשר הם מביאים סכנה לנפשנו, הם ב' מינים הרמוזים במסורה ג"פ תועה (עיי' אהל יעקב בפרשתנו):
א. אדם תועה מדרך השכל (משלי כא, טז) - אם מינות נזרקה בו, חקירה אפיקורסית, אשר שכלו ובינתו תעו מן הדרך הישר ללכת בנתיבות עקלקלות, כאותן הרשעים אשר כיחשו בה' ובתורתו ולא אמון בהם.
ב. או חמורו תועה (שמות כג, ד) - כי תאוות החומר גברה בו ויצרו תקף עליו, ולא יוכל לכבוש את יצרו לבלתי לכת אחר שרירות לבו הרע, ושלא יזנה אחרי עיניו.
או, והנה תועה בשדה (בראשית לז, טו) - שגברה עליו תאוות החומר ע"י ריבוי נכסיו, כמו שנאמר: וישמן ישורון ויבעט (להלן לב, טו), כי יאכל וישבע ובתים טובים יבנה ובקרו וצאנו ירביון וכסף וזהב ירבה לו, ורם לבבו ושכח את ה' אלקיו ויאמר בלבבו: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (עפ"י דברים ח, יב_יז).
ואמר הכתוב כי צריך ללחום כנגד שני סוגי אויבי הנפש, וצריך סייעתא דשמיא לנצחם, וזהו שאמר: כי תצא למלחמה על אויביך, למעלה ולמטה, ר"ל, בין על האויב אשר הוא למעלה, בראשו נגעו (עפ"י ויקרא יג, מד), מושבו במוח הראש, בשכלו המטעהו במינות ואפיקורסות, בין על האויב אשר מושבו למטה, בתאוות החומריות שבגוף, אשר יסודו מעפר, ומושכו למטה לתאוות גשמיות - אם מפני אש התאווה, יצר הרע הבוער בקרבו, או מפני ריבוי קניינים גשמיים, בקר וצאן וכסף וזהב ונכסים אשר אסף אוצרות למטה, וישמן ויבעט ויגבה לבו.
על ב' מיני אויבים שלמעלה ושלמטה צריך לצאת למלחמה תמיד, וכמו שפירש רש"י עפ"י דרשת חז"ל: במלחמת הרשות הכתוב מדבר, ר"ל, אם תרצה ללחום ולהתגבר על ב' סוגי אויבי נפש הללו, צריך לקיים: קדש עצמך במותר לך (יבמות כ.), אפילו מה שהוא רשות והיתר, תחמיר על עצמך בגדר וסייג.
בעניין מלחמה שלמעלה, דהיינו נגד טעות השכל בחקירות מינות ואפיקורסות, צריך שתהיה נזהר, לא לבד שבמופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור (חגיגה יג. בשם ספר בן סירא) - לא די בזה - אבל גם במה שהורשית להתבונן, אל תתבונן עוד, אחרי שנפלת בטעות. הרחק מעליה דרכך, ולא תעסוק בחקירות, כלל וכלל לא.
וכן לעניין המלחמה שלמטה, צריך שיגדור עצמו בהנאות גופניות ותענוגים גשמיים אפילו בדברים המותרים, וימעט במאכל ובמשתה ותשמיש, ולא ייגע להעשיר ולהרבות הון, אפילו בדרך רשות והיתר. וזהו: במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שתצא ללחום על אויבי נפשך - שלמעלה ולמטה - אפילו בדבר רשות והיתר, לגדור גדר בעדך, כאשר אומרים לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב (שבת יג. ועוד).
ואם אתה עושה כן, אז הבא ליטהר מסייעין לו מן השמים (עפ"י שבת קד.), רק צריך שאתה תתחיל ללחום באויביך הנ"ל, וזה שאמר הכתוב: כי תצא למלחמה על אויביך, כי אתה רק תתחיל ליטהר, בזה שתצא למלחמת הרשות על אויביך שלמעלה ולמטה, ואז - ונתנו ה' אלקיך בידך, הקב"ה יסייע לך, ויילחם לך, ויעזרך לכבוש אויביך תחתיך. ושבית שביו, ר"ל, שביו של הקב"ה אתה שובה, כי הוא המסייע לך, הוא נותן בידך את אויביך ועל ידו שבית שבי. ובכל זאת, הקב"ה יחשבהו לך כאילו אתה נצחתו בידך, וכאילו ושבית - מה שבאמת הוא נתן בידך, ובאמת השבי ששבית הוא - שביו, של הקב"ה.
וכמו שלימד אותנו רבי טרפון בסוף הפרק השני (משנה טז): לא עליך המלאכה לגמור, כי הקב"ה הוא יגמור בעדך, אבל ולא אתה בן חורין להבטל ממנה, כי צריך שאתה תהיה המתחיל. ואף על פי כן - ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, כאילו פעולתך היא זאת.
והנה בתחילת הפרק הראשון שנינו: שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, והנה בשלשה דברים הללו, נוכל לנצח את אויבי נפש שלמעלה ולמטה הנ"ל:
א. ע"י התורה נעשה חיל, ובה עצה ותושיה נגד טעות השכל, המינות והאפיקורסות שבראש.
ב. ע"י העבודה - דהיינו הקרבנות, שנזרק דמן ונשרפו איבריהם וחלבם - נלמוד לכבוש תאוות הבהמיות ויצר החומר אשר ברתיחת הדם, כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בפרשת ויקרא (א, ט עיי"ש).
ג. וע"י גמילות חסדים - אם יתן העשיר מהונו לאחיו העני וירבה בצדקה ובגמ"ח בממונו - עי"ז הוא מודה כי מן הקב"ה בא לו כבוד עשרו ורוב הונו, וזה ישמרהו שלא יבעט ולא ירום לבבו.
לכן, על ג' דברים הללו העולם עומד. והנה, יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קבלו מהם, ועל דברי שמעון הצדיק סובבים דבריהם. יוסי בן יועזר מפרש מה שאמר שמעון הצדיק על התורה ואמר, כי אם תרצה ע"י כח התורה, לנצח את האויב שלמעלה שפירשנו לעיל - לא די שתעשה רק כשורת הדין, שתטה אזנך כפעם בפעם לשמוע תורה, אבל צריך לעשות לפנים משורת הדין, "מלחמת הרשות" כמו שביארנו, ולכן - יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם, כל כך גדולה תהיה אצלך אהבת התורה ולימודה, ובכך תוכל להתגבר על אויביך שלמעלה.
ויוסי בן יוחנן מפרש מה שאמר שמעון הצדיק על העבודה ועל גמילות חסדים, ואמר בענין ניצוח אויב שלמטה, הנאות גשמיות ותאוות חומריות, שלא יבעט ע"י ריבוי נכסיו והונו - שאמר שמעון הצדיק שהתבלין למחלתו היא הצדקה וגמ"ח שנותן מרכושו - על זה מפרש יוסי בן יוחנן, כי לא די בשורת הדין, אבל צריך לעשות יותר, דהיינו: יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך.
כמו שבעבירות, הריבוי אפילו בהיתר גורר עבירה באיסור, כמו שמצינו בפרשתנו: וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה, אע"פ שהתורה התירה יפת תואר במלחמה, ראה מה נמשך מזה - כי גם בשובו לביתו ובזמן השלום, לא יסתפק באשה אחת, אשת נעורים, אבל יבקש מותרות, שתי נשים או יותר, כדסמיך ליה הפרשה: כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וכו'. וסמיך ליה: כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וכו' זולל וסובא, שמתחילה אוכל בהיתר תרטימר בשר וחצי לוג יין, וע"י שהורגל בכך - אם לא ימצאהו בהיתר, ילך וילסטם את הבריות, יגנוב ויגזול למצוא כדי תאוותו. וסמיך ליה הפרשה: כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ - הכוונה על דרך מוסר, שע"י ריבוי אכלו מעץ הדעת, ע"י ריבוי חקירותיו הפילוסופיות, נזרקה בו מינות, עד שנתחייב בנפשו חטא משפט מות והומת. וזהו: ותלית אותו על עץ - שתהא תולה חטאו ב"עץ הדעת", שהרבה לאכול מפריו, ועי"ז נפל בשחת. כי כל הריבויים קשים חוץ מריבוי תורה ומצוות, כמו שאמר התנא בפרק שני (משנה ח עיי"ש בפי' הר"ב): מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה, מרבה נשים מרבה כשפים, מרבה שפחות מרבה זימה, מרבה עבדים מרבה גזל - הרי כל הריבויים קשים, אפילו בהיתר, שסופן לגרור אחריהן איסור או פגע רע. אבל במצוות - מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה, מרבה עצה מרבה תבונה, מרבה צדקה מרבה שלום, קנה שם טוב קנה לעצמו, קנה לו דברי תורה קנה לו חיי עוה"ב - הרי ריבוי התורה והמצוות מגן עליו, ומביאו לחיי עוה"ב.
וסמוך לזה, המשנה (פ"ב משנה ט): רבן יוחנן בן זכאי וכו' הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת - כי בריבוי לימוד התורה, אתה נצור ונשמר, וכמו שביארנו, כי מה שהוא עוסק בתורה ובמצוה ביתר שאת, יותר מן החיוב, זאת היא מלחמת הרשות, אשר בזכותה יגבר על אויביו שלמעלה ולמטה, כי התורה והמצוה תנצרהו ותגן עליו, ויגבר ויעשה חיל, כמו שנאמר: ונתנו ה' אלקיך בידך וכו', כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, והבן.
* * *