(*) תחילת דרשה זו לפר' בראשית אבדה מתוך כתה"י והשלמנוה עפ"י הדרשה דלהלן.
(*1) אב"ד קולומייא, בעמ"ח משכיל אל דל, עת לעשות, תשובות בית הלל ועוד ספרים הרבה, ש"ב של חותן המחבר הגה"ק רבי הילל פולק זצ"ל. על שניהם קרא רבם מרן החתם_סופר זצוק"ל את הפסוק: קודש הילולים לה'. ראה עוד להלן פר' נשא עמ' תקכג.
(*2) אגודת חסד לעזרה לחולים ותמיכה בצרכי רפואתם שהוקמה ע"י הקהילה בדברצין.
(*3) ראה עוד להלן בפר' אחרי עמ' תסג אודות היותו מייסד 'חברת סנדקאות' בדברצין.
(*4) הרה"ג רבי יחיאל יוסף זצ"ל נולד בשנת תרמ"ג. בשנת תרע"ג עלה לכהן פאר כרב אבד"ק דיצ'ו ס' מארטאן שבטרנסילבניה, כמ"מ חותנו הרב מרדכי צבי מארטון זצ"ל. נפטר בארץ ישראל בשנת תשי"ז ומנ"כ בטבריה עיה"ק.
(*5) חותנו של בן המחבר הר"ר יעקב דב ז"ל (נלב"ע יד שבט תרפד), אבי אשתו מרת לאה. היא ובנותיהם, פראדל תמר, פייגא, בעליהן וצאצאיהן נספו עקד"ה בימי הרעה, הי"ד.
(*6) ארגון מהפכני אנטי_קומוניסטי, שבפעולותיו לדכא נסיון הפיכה קומוניסטית, בשנים תרע"ט_תר"פ, הרבה לשפוך דם נקיים, הרג ולא חמל. תיאור מורחב לתקופה זו עיי' להלן בפרשת זכור עמ' שלג וע"ע בפר' שמיני עמ' תיא.
(*7) הגביר הצדיק [כך תיארוהו גם גדולי דורו (שו"ת אמרי אש יו"ד סי' סו)] מו"ה יעקב הלוי פעלדמאנן, היה תלמיד מובהק להגה"ק וואלף באסקאוויטץ זצ"ל אב"ד באניהאד, בנו של בעל מחצית השקל. הוא התגורר בכפר פעטרא שע"י העיר מארגרעטען וזכה לשתי שולחנות, תורה וגדולה במקום אחד. בהיותו עשיר ובעל נכסים, היתה כל מגמתו שחתניו לוקחי בנותיו יוכלו להגות בתורה בהתמדה, ללא שיצטרכו לשאת בעול רבנות שהיא. ואכן, כל ימי חייו ישבו סביב לשולחנו חתניו הגאונים הצדיקים: רבי הילל פולאק וגיסיו רבי יהושע אהרן צבי ווינבערגער ורבי משה אולמאן (בן הגה"ק בעל יריעות שלמה אב"ד מאקאווע). רבינו הילל פולאק מסיים את ההספד על חמיו במילים: ואשרי מי שזכה לכך שכל מעשיו שיהיו לשם שמים (קודש הילולים ח"ב עמ' שלה).
הספדים שנשא רבנו המחבר זצ"ל על בניו מובאים להלן פר' מקץ עמ' קעז ופר' שמות עמ' רמב.
(*8) דרשה זו לא נמצאת תח"י וחבל על דאבדין.
(*9) דברי ברכה במעמד הכתרתו של חתן המחבר, הרה"ג רבי שמואל בנימין דאנציג זצ"ל לרב הקהילה 'הספרדית' בסיגעט, ד' כסלו תרס"ז.
(*10) עיי' במש"כ רבינו זצ"ל ב'הנהגות' להלן עמ' תשד אות טז.
(*11) הרה"ג רבי שמואל בנימין דאנציג זצ"ל תלמיד בעל השבט סופר מפרעשבורג זצ"ל, שימש ברבנות עד ימי השואה. הוא והרבנית מרת חנה רחל בת רבינו המחבר זצ"ל נעקד"ה באושוויץ עם בני ק"ק סיגעט בכ"ח באייר תש"ד. גם בנם יונתן יהודה, זוגתו מרים ובנו העולל מרדכי, נספו בימי הרעה, הי"ד.
(*12) דרשה זו אינה נמצאת תח"י וחבל על דאבדין. ועיי' מש"כ רבינו לעיל בפר' תולדות לנישואין עמ' קיב.
(*13) חתנו של מו"ה מרדכי עזריאל פלדמן ז"ל – גיסו של רבינו הילל פולאק – המוספד להלן בפר' מקץ עמ' קעז.
(*14) ככינויו בפי רבו הגה"ק בעל חתם סופר זצוק"ל עיי' להלן עמ' שצה.
(*15) בשנת תרכ"ח נחקק בהונגריה, כי האזרחים היהודים זכאים להשתמש בכל זכות אזרחית ומדינית במידה שווה לכל תושבי המדינה, 'חוק האמנצפציה'. בשנת תרנ"ה חוקק 'חוק הרצפציה', ההכרה הרשמית במעמדה ובזכויותיה של הדת היהודית. גדולי ישראל קבלו חוקים אלו בחששות כבדים מפני גלי האנטישמיות העלולים לבוא בעקבותיהם ומפני סכנת התבוללותם של יהודים רבים, ע"ע להלן פר' וישב עמ' קנב, ויחי עמ' ריא, שמות עמ' רלה ובדרשה לפורים עמ' שלז.
(*16) דברי רבינו אא"ז זצ"ל צריכים ביאור, כי איך יתכן לומר שהנבואה בבית א_ל נאמרה 'מוקדם' יותר, בבואו שלם עיר שכם?!
ונראה לומר, דזו כוונת רבינו: דוודאי כל הפרשה דלהלן (לה, א: קום עלה בית א_ל עד פס' טו: ויקרא יעקב את שם המקום וכו' בית א_ל) נאמרה אחר מעשה שכם ודינה, אלא דהפסוקים ט_י: וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם וכו' עד ויקרא את שמו ישראל, הם שנכתבו שלא במקומם, כי נאמרו ליעקב מיד בבואו מפדן ארם, לאחר האבקו עם המלאך, ומובנת לפי"ז הפתיחה הנוספת שם בפס' יא: ויאמר לו אלוקים וכו' פרה ורבה, לאחר שבפס' י כבר נאמר: ויאמר לו אלקים וכו' כי אם ישראל יהיה שמך עיי"ש (הערת נכד המחבר הר"ר בנימין שלמה אורן הי"ו).
(*17) גדולי ישראל קבלו את חוקי שוויון הזכויות 'האמנציפציה' וההכרה הרשמית בדת ישראל 'הרצפציה' (עי' לעיל פר' וישלח עמ' קלה) בחששות כבדים מפני גלי האנטישמיות העלולים לבוא בעקבותיהם, כמש"כ רבינו במאמר הקודם, ומפני סכנת התבוללותם של יהודים רבים, כמו שכתב כאן.
בספר משכיל אל דל מהגה"צ רבי הילל ליכטנשטיין אב"ד קולומייא זצ"ל מסופר (בח"ב כלל י פרט ה), כי בשנת תקצ"ג כשחלה התקדמות בהשגת חוק זה, דרוש דרש רבו מרן החתם סופר זי"ע דרוש הודאה והכרת הטוב לכבודה של מלכות. את הדרשה סיים בדברי התעוררות (עיי' בדרשות החת"ס לח' טבת תקצ"ג), עפ"י משל לבן מלך שסרח וכעונש הגלהו אביו לכפר מרוחק. ויהי כי ארכו לו שם הימים והשנים, נכמרו רחמי אביו ושלח לו בעלי מלאכה ומשרתים להקים לו בית דירה מרווח ולדאוג להרווחת כל צרכיו. כיון שראה בן המלך כך, התמרמר מאד ובמכתב התודה ששלח לאביו המלך כתב כדברים האלה: במה אקדם ומה אשיב לך אבי כל תגמולוהי שגמלתני, אבל אוי לי ואבוי עלי על אותה הצלחה וגדולה שהגעתי אליה! כי כל השנים שגרתי כאן בעוני ובלחץ קויתי כי ירחם עלי אבי ויוציאני מאפילה לאורה וישיבני לביתו, אבל כעת בראותי ששלח לכאן אומנים, לבנות לי דירת קבע, נכזבה תקוותי לשוב אל שולחנו. והנמשל מובן מאליו, כי וודאי עלינו להודות למלך ולשרים על שנתנו לנו דרור וחירות, אבל לשמחה מה זו עושה, האם בצפייתנו במשך כשמונה עשרה מאות שנות חורבן וגלות, ציפינו לחירות האמנציפציה?! "מתי ישובון ויבואו בתוך אהלך, המתאווים שכון תחת מעונייך, לבי יאוה לחבק זרועות עפר ארצך ואחשוק בפי נשק אבנייך! עד מתי קץ הפלאות?! כי לא יזנח לעולם ה', נצח ישראל לא ישקר והיה לעת ערב יהיה אור".
ובספר קודש הילולים להגה"צ רבינו הילל פולאק זי"ע (חותנו של רבינו המחבר), כתב בפרשתנו וז"ל: וישב יעקב בארץ מגורי אביו - הנה ישראל בעוה"ז כל זמן הגלות בעווה"ר הם בסכנה, אם נתנו להם חרות להשוותם לשארית העם, הן בסכנת נפשות שהם מרוחקים למעלה, כמש"כ (תהילים קו, לה): ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. ואם הם מרוחקים מהם, הן בסכנת עוה"ז, אבל מוטב להיות בסכנת הגוף מסכנת הנפש...
(*18) ועיי' בפירוש הרמב"ן.
(*19) חתנו של הרב פרידמן, ר' ישעיה דב גווירץ ז"ל, היה בנה של הצדקנית מרת מרים רחל ע"ה בתו הבכורה של הגה"ק רבי הילל פולק חותן רבנו (ההספד שנשא עליה אביה נדפס בספה"ק קודש הילולים ח"א עמ' נו, שם כותב הוא וז"ל: לוקחה ממני בעוו"ה את ראשית אוני בתי הגדולה הצנועה והחשובה מ' מרים רחל ע"ה...).
(*20) בי"ב ניסן תרמ"ב נעלמה בכפר טיסא_עסלאר משרתת נכרית, גופתה נמשתה מן הנהר לאחר זמן מה. סמיכות המאורע לחג הפסח, הביאה להתפרצות עלילת דם. משפטם של היהודים שנחשדו ברצח התנהל בנירעדהאזא, בירת אותו המחוז. הנאשמים אמנם זוכו 'מחוסר ראיות', אך הפרשה עוררה גלי אנטישמיות בהונגריה כולה וגררה פרעות ביהודים בערים שונות.
(*21) לא נמצא בין הכתבים וחבל על דאבדין.
(*22) אח חמותו הצ' מרת שרה פעסיל פולאק, א"ח הגה"צ רבי הילל זצוק"ל אבדק"ק סאסרעגען. הספד על אחיה מו"ה יצחק הלוי פלדמן ז"ל נדפס להלן בפר' שמות עמ' רמב.
(*23) מסתבר שכוונת אא"ז רבינו זצ"ל לפתיחה להל' בשר בחלב (וכן ביו"ד סי' פ"ז סק"ב) שם דן הפמ"ג בענין חמאה בחֵלֶב מצד בישול בשר בחלב. ובשם השער אפרים בענין כתותי מכת"ש דן הפמ"ג באו"ח סי' תרע"ג סעי' א בא"א ד"ה אמר הכותב (הערת נין המחבר הר"ר זאב צבי אונגר הי"ו).
(*24) רבה של שאפי ועוד ק"ק במדינת מעהרין (ראה בפרקי התולדות להלן עמ' ). חותנו של הגה"צ רבי הילל "הזקן" אב"ד אייבשיץ, זקנו של הגה"צ רבי הילל פולק אב"ד סאסרעגען חותן רבינו המחבר. נלב"ע בו' אייר תקמ"ו.
(*25) בשנת תרכ"ח נחקק בהונגריה, כי האזרחים היהודים זכאים להשתמש בכל זכות אזרחית ומדינית במידה שווה לכל תושבי המדינה. בשנת תרנ"ה חוקק חוק הרצפציה שהכיר רשמית במעמדה ובזכויותיה של הדת היהודית. גדולי ישראל קבלו חוקים אלו בחששות כבדים מפני גלי האנטישמיות העלולים לבוא בעקבותיהם וסכנת התבוללותם של יהודים רבים, ע"ע לעיל פר' וישלח עמ' קלה, וישב עמ' קנב ולהלן פר' שמות עמ' רלה ובדרשה לפורים עמ' שלז.
(*26) ביאור זה לא נמצא בדרשות לפרקי אבות שתחת ידינו.
(*27) זה לשון רבינו הילל פולאק אב"ד סאסרעגען זצ"ל חותן רבינו המחבר, בהקדמתו לספרו קודש הילולים:
...כי מי שמרביץ תורה לרבים או מי שמזכה רבים במעשים טובים הוא נקרא חי גם במותו - כי התלמידים נקראים בנים (ילקוט שמעוני תתמא) ומה גם מי שזכה להיות לו בנים וחתנים צדיקים - כאשר אמר יעקב אבינו ליוסף: שים נא ידך תחת ירכי, היינו המעשים שלך יהיו לי למשען בעוה"ב, ועשית עמדי חסד ואמת, שעושים עם המתים להחיותן בעוה"ב ואין לנו חסד גדול מזה.
(*28) בכת"י הופיעו כאן שמותיהם של חמישה אנטישמים שהיו ידועים באותה תקופה וכיום נשכחו. השמטנו שמותיהם, לקיים מה שנאמר (משלי י, ז): ושם רשעים ירקב.
(*29) בוועידת השלום בשנת תרע"ט, לאחר מלחמת העולם הראשונה, התנו המעצמות מתן עצמאות לרומניה, בשיוויון זכויות אזרחיות ליהודים בארצם, הרומנים הסכימו ואח"כ התחמקו מיישום ההסכמה.
(*30) הספד על מו"ה יצחק פלדמן הלוי ז"ל אח חמותו של רבינו המחבר זצ"ל, הצ' מרת שרה פעסיל פולאק, א"ח הגה"צ רבי הילל זצוק"ל אבדק"ק סאסרעגען. הספד על אחיה מו"ה מרדכי עזריאל ז"ל נדפס לעיל בפר' מקץ עמ' קעז.
(*31) עיי' בפירוש רבינו יונה למסכת אבות (פ"ה מ"ז) שאם השאלה הראשונה מתבררת בדבר האחרון - מבאר אותה החכם תחילה.
(*32) ביאור זה לא נמצא תח"י וחבל על דאבדין.
(*33) הספד עליו עיי' לעיל בפר' בראשית עמ' לג שם האריך רבינו בתיאור מעלותיו הנשגבות והמיוחדות.
(*34) מהגאון מוה"ר אבי עזרי זעליג מרגליות זצללה"ה שהיה מוכיח בק"ק פראג, מיץ והאלברשטאט, נלב"ע בשנת תע"ה בארץ ישראל ומ"כ בעיה"ק צפת.
(*35) ברור שהכוונה לטענותיהם של הרפורמים.
(*36) רבינו המחבר זצ"ל היה גבאי נאמן למעות רבי מאיר בעל הנס לטובת כולל אונגארין שבירושלים עיה"ק, ראה להלן בפרקי התולדות עמ' 85.
(*37) שמו ותאריו של הנפטר חסרים בכת"י, אך מתוכן ההספד משמע שהיה בר אוריין יו"ש ורודצו"ח.
(*38) לא נמצא בידינו וחבל על דאבדין.
(*39) להבנת הדרוש, מצאנו לנכון להציב כאן תיאור כללי לתקופה:
עם סיום מלחמת העולם הראשונה והתפוררותה של הממלכה האוסטרו_הונגרית, התכוננה בהונגריה על גבולותיה החדשים, ממשלה דמוקרטית. מחדלים וכשלונות שונות של מימשל זה, הכשירו את הקרקע להפיכה קומוניסטית, בראשותו של מהפכן ממוצא יהודי, בשם קון שר"י. מתוך עשרים ותשעה חברי הממשלה הקומוניסטית שלו, שמונה עשרה היו יהודים, כולם מתבוללים ופורקי עול, וברור שלמוצאם היהודי לא היה כל קשר עם השקפותיהם ומעשיהם. אך עם מיגור שלטונם לאחר חדשים ספורים, בקיץ תרע"ט, והעברת השלטון למשטר אנטי_מהפכני, התבססה בהונגריה ההשקפה הקושרת את היהודים עם הקומוניזם.
האנטישמיות שגשגה לפי מיטב מסורתה... יחידות שונות של הצבא הלאומי הונחו ע"י השלטון מדכא המהפכה ושולהבו בהסתה ע"י ראשי הכמרים, להציל את העם ההונגרי מאויביו היהודים. 'הצבא הלאומי' החל בפעולות טיהור אכזריות שכונו 'הטרור הלבן', במהלכן נרצחו אלפי יהודים הי"ד ומאות נעלמו, עונו ונשדדו. שלהבת שנאתם של ההונגרים לא כבתה מאז, ושיתוף הפעולה המלא של ההונגרים עם הכובש הגרמני, בחיסולם המהיר של רבבות אלפי ישראל כעשרים שנה מאוחר יותר, בחדשים אדר_תמוז תש"ד, הינו תוצאה ישירה ל'התעוררות ההונגרית' של 'הטרור הלבן'.
על פרעות אלו עיי' עוד לעיל בפר' וירא עמ' סח ולהלן בפר' שמיני עמ' תיא. אודות המהפכה הקומונסטית ראה עוד להלן בדרשות לפרק ראשון ושלישי של פרקי אבות עמ' תקיג_טז.
(*40) עיי' לעיל פר' שמות עמ' רלד ובהערה שם.
(*41) ז"ל היעב"ץ בספרו הנ"ל (חלק ברכות שמים נחל יב): לפי שכל זמן שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית (יבמות עא:) ולא מלו מפני טורח הדרך. ועכשיו שהיו עומדים ליהרג, לא רצה משה שייהרגו בלא מילה ובלא קבלת המצוה. לכך היה משה מל אותם ואהרן פורע ויהושע משקה אותם מים בלולים עם עפר העגל, כמו שנאמר (לב, כ): ויטחן וגו' ויזר על פני המים וישק את בני ישראל – בדקן כסוטות (ע"ז מד.), בעת מילה ופריעה, עכ"ל.
והנה כבר הקשה הרב בעל ילקוט סופר בהביאו דברים אלו, דהמדרש (במדבר רבה) לא קאי כלל על מילה שנימולו במדבר, אלא על המילה שמלו במצרים לשם הקרבת קרבן פסח, עיי"ש [גם לא הביא המדרש את הפס' שבפרשתנו אלא זה שבשיר השירים (ג, ח): איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. ועוד צ"ב דהנולדים במדבר, שלא נימולו, לא חטאו בעגל] – מ"מ כיון שהיעב"ץ הביאם לדברים אלו ומקורם טהור באבודרהם (סדר ברכות המילה) ובלבוש (עט"ז סי' רס"ה סעי' א), ציינם הי"ס וגם רבינו זצ"ל בנה מאמריו אלו על יסוד המדרש כפי שהוא מובא ביעב"ץ.
(*42) הספד נוסף על מו"ה אהרן כהן ז"ל נמצא להלן בפר' אחרי מות עמ' תסב.
(*43) לא נמנע טוב וכהשלמה למה שהביא רבינו המחבר זצ"ל מפרושו של הרש"ר הירש בפר' יתרו, נעתיק קטע נוסף מדבריו שם (כלשונו במהדורה המתורגמת):
לא תעשה כל מלאכה – אנשים תועים ומתעים חתרו תחת כל חוקת השבת ועוותו את כל מושג השבת, בפרשם 'מלאכה' כעבודה ועמל. הם פתחו בהכחשת השבועה שנשבעו אבותינו בסיני ובמקום להיות נאמנים לשבועה – להתאים את החיים לתורה – הכריזו על סיסמא חדשה לתקופתם: 'להתאים את התורה לחיים!'... הם הכריזו על השבת כעל יום של מנוחת הגוף כדי שהרוח תהיה פנויה לעבודת ה', כביכול, ובהתאם לכך פירשו את איסור 'מלאכה' כאיסור של 'עבודת עמל', דהיינו עבודה שיש בה משום מאמץ גופני, ולא דקדקו אף לפי שיטתם, שהרי יש גם עמל בעבודת הרוח... והרי הושלמה 'התאמת התורה לחיים'...
מושג המלאכה אינו כולל אף את המאמץ הגופני כאחת מתכונותיו העיקריות – 'מלאכה' נזכרת במקרא בקרוב למאתיים מקומות, בשום מקום אין רמז לעבודה מאומצת והרי גם עבודת הפרך במצרים, לא נקראה 'מלאכה' בשום מקום. אלא נראה כי בכל מקום תכונתה העיקרית של 'מלאכה' אינה עמל גופני בשיעור קטן או גדול, כי אם 'מלאכת מחשבת' – ביצוע מחושב ונבון של כוונה מסוימת (מלאכה מלשון מלאך)... הפיכת כל חומר ל'שליח' שבאמצעותו נהפוך את מחשבתנו למעשה... מימוש המחשבה ולא מאמץ גופני.
(*44) הספד עליו ותיאור צדקתו המופלגת לעיל בפר' בראשית עמ' לג.
(*45) הגה"צ רבי משה דוד סופר היה בנו של הגה"צ רבי חיים סופר זצוק"ל (בעהמח"ס מחנה חיים) וחתנו של הגה"צ רבי הילל פולק זצוק"ל, חותן רבנו המחבר. לאחר פטירת חותנו בשנת תרנ"ג מילא את מקומו כאבדק"ק סאסרעגען עד לפטירתו בז"ך אדר תרס"ו, כשהוא מוריש את כס הרבנות לחתנו הג"ר ישראל פריינד זצ"ל, שנעקדה"ש עם בני קהילתו בט"ו סיון תש"ד, הי"ד.
(*46) לא זכינו ליאות לאור דרשותיו של רבינו על ההפטרות, וחבל על דאבדין. אמנם מהתיבות המודגשות, ניתן אולי לעמוד על כוונת רבינו זצ"ל בפירושו לפסוק, כי "הענן ביום הגשם" מרמז על מידת הדין והיסורין, כמבואר בהמשך דבריו, ובזכות ענן זה השורה על הצדיק, מגן הוא לכל בני דורו – מראה הנגה סביב - להאיר סביביו את – כבוד ה', מידת הרחמים.
(*47) מן הראוי לציין כי המגיד מדובנא בעל 'אהל יעקב' - שמקומו מונח לו בזכרון הדורות כממשיל משליו הידועים - היה גאון מופלג בתורה וצדיק נשגב, אשר כל ימיו הרביץ תורה בישראל.
הגר"א מוילנא זצוק"ל הזמין את המגיד לביתו וכך כתב במכתבו אליו: "אבקשה את שאהבה נפשי שיבוא אצלי..." ובמכתב אחר כתב: "יבוא ידידי לביתי ואל יאחרו פעמיו להשיב את רוחי ולהשתעשע אתי כפעם בפעם, בראותו כתב זה יזרז נסיעתו ואל יאחר".
(*48) חותן רבינו המחבר, אבדק"ק סאסרעגען, בעהמח"ס קודש הילולים עה"ת, נלב"ע א' אדר תרנ"ג. גדולתו ותולדותיו תוארו להלן בפרקי התולדות עמ' 17.
(*49) הגה"צ רבי נפתלי סופר אבד"ק קאדלבורג וניידארף בעל 'מטה נפתלי' ו'אמרי נפתלי', היה בנו של הגה"צ רבי פישל סופר מפרעשבורג ואחיהם של הגאונים רבי חיים סופר בעל 'מחנה חיים' ורבי אליעזר סופר בעל 'ילקוט אליעזר', תלמידי מרן החתם סופר זי"ע.
(*50) עיי' 'הנהגות' מרבינו המחבר, להלן עמ' תשד אות טז.
(*51*) השמטנו את שמות המשפחה המלאים.
(*52) דברי רבינו זצ"ל יובנו היטב לאור תיאור התקופה, כדלהלן:
בחודש אדר ב' תרע"ט תפס את השלטון בהונגריה מהפכן קומוניסטי, ממוצא יהודי, בשם קון שר"י. מתוך עשרים ותשעה חברי הממשלה הקומוניסטית שלו, שמונה עשרה היו יהודים, כולם מתבוללים ופורקי עול, וברור שלמוצאם היהודי לא היה כל קשר עם השקפותיהם ומעשיהם, אך עם מיגור שלטונם, לאחר חדשים ספורים והעברת השלטון למשטר אנטי_מהפכני, התבססה בהונגריה ההשקפה הקושרת את היהודים עם הקומוניזם. פלוגות צבאיות החלו בפעולות 'טיהור' שכונו 'הטרור הלבן', בחסותם של בתי המשפט וכהני הדת. בפעולות אלו נאסרו, עונו, נשדדו ונרצחו אלפי יהודים הי"ד. על פרעות אלו עיי' עוד לעיל בפר' וירא עמ' סח ובהרחבה בפרשת זכור עמ' שלד ובפרקי התולדות.
(*53) אגודת חסד לעזרה לחולים ותמיכה בצרכי רפואתם שהוקמה ע"י הקהילה בדברצין.
(*54) לא זכינו ליאות לאורו של הפירוש והמשל, וחבל על דאבדין.
(*55) מסתבר שרבינו זצ"ל דרש דרשה זו בשבת הגדול של שנת תרע"ו, שהיתה שנה מעוברת שקביעותה הש"ג, שנת עברה וצרה, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה.
(*56) ספרו של הגה"צ רבי אליעזר סופר זצ"ל, תלמיד מרן החתם סופר, הידוע גם כמחבר ספרי ילקוט אליעזר (בן הגה"צ רבי מרדכי פישל סופר מפרעשבורג ואחיו של בעל המחנה חיים). כשעבר לכהן כרב אבדק"ק פאקש בשנת תרמ"ו, נתקבל רבינו המחבר זצ"ל על מקומו כרבה של ק"ק האלש, עד שנת תרנ"ב בה עבר לדברצין.
(*57) עיי' במה שכתב חותן המחבר זצ"ל בספרו קודש הילולים פר' עקב עמ' קס.
(*58) פירוש זה כבר הובא לעיל בפרשה זו ונשנה כאן בדרך קצרה.
(*59) מאמר זה נמצא בין כתבי הרב המחבר זצ"ל תחת הכותרת "ניות ברמה" (עפ"י שמואל א' יט, כב) לענין צדקה.
(*60) יסודה של דרשה זו בפר' בראשית לעיל עמ' יג ולא נכפלה כאן אלא מפני פירוש המשנה.
(*61) מעבר לדף נוסף בכתב היד: זה דרוש יקר ונחמד מאד!
(*62) שני המאמרים הבאים הדורשים את משניות פרקי אבות ללא קשר לפרשה מסויימת, קנו כאן את מקומם, בהיותם עוסקים בגנות הרעיון הקומוניסטי שהוזכר לעיל בפר' בחקתי. הדרשה לפרק ראשון מזכירה את עקירת הדת ע"י הקומוניסטים ופשעיהם המוסריים והחברתיים. הדרשה דלהלן, לפרק שלישי, עוסקת במרידתם במלכות.
להבנת הרקע ההיסטורי של התקופה, עיי' במה שציינו לעיל בפר' שמיני עמ' תיא ובהרחבה בפר' זכור עמ' שלג, שם תוארה השתלטותם של מהפכנים קומוניסטים על השלטון בהונגריה בשנת תרע"ט. יהודי דברצין סבלו משלטון הרשע בעירם, במשך כחודש ימים, עד אשר נקרא הצבא הרומני להתערב בנעשה בהונגריה ולדכא את המשטר הקומוניסטי, כמו שמזכיר רבינו זצ"ל במאמר שלפנינו. הכיבוש הרומני ארך כשנה, בתקופתו חיו היהודים 'חיי שעה' של שקט יחסי, לא מתוך 'אהבת ישראל' של הרומנים, אלא מתוך מטרה להרחיק את היהודים מחיי הלאום ההונגריים. אכן, לאחר שהצבא הרומני פינה את מקומו לפלוגות 'הצבא הלאומי' מדכאי המהפכה, ניתנו היהודים למרמס, הרג שבי וביזה מפרעות פלוגות אלו, כמתואר בפרשיות הנ"ל ובפרשת וירא לעיל עמ' סח.
(*63) שמענו מפי יו"ח של רבינו המחבר זצ"ל, בנו הרב מאיר יהודא זצ"ל ובתו מרת מרים הינדל רוזמן ע"ה, כי תרועות החצוצרות שבישרו את כניסת שלטון החיל הרומני לעיר דברצין, נשמעו בליל שבת קודש (כ"ו ניסן תרע"ט), עת פרצו פורעים לאומניים לחצר ביתו של רבינו, במטרה לאוסרו ולבוז את ביתו. בני הבית המבוהלים, בקשו ממנו כי יעשה עצמו חולה וישכב במיטתו, אולי ינצל במסוה זה, אך הוא אמר: "הם לא יפריעו את השבת שלי!" והחל בשירת "שלום עליכם". כשעמד לקדש על היין, נשמעה כניסתם של הרומנים לעיר והפורעים נמלטו. צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו (משלי יא, ח).
(*64) הגה"ק רבי הילל ליכטנשטיין אב"ד קולומייא, ש"ב של חותן המחבר הגה"ק רבי הילל פולק. על שניהם קרא רבם מרן החתם_סופר זצוק"ל את הפסוק: קודש הילולים לה' (כמתואר בהרחבה להלן בפרקי התולדות עמ' 17).
(*65) מאמר זה הנו הרחבה לנכתב במאמר הקודם בביאור המילה 'בהעלתך'.
(*66) בפירוש סלת למנחה לרבי יוסף חיים קרא אב"ד וולאצלאווק פירש, שכמו שהארץ יש לה הילוך יומי כל כ"ד שעות תיסוב על צירה, ומקיפה את השמש בשס"ה ימים – כן לאדם יש סיבוב יומי לדאוג לפרנסתו ולחם חוקו דבר יום ביומו, ובעודו מסובב על צירו לפרנס את ביתו, יקיף מהלכו עד כי יבוא שלום על משכבו ויגיע למקום אשר עמד שם בתחילה לפני ה', וזהו ת"ת עם דרך ארץ, ודפח"ח.
(*67) שני הגליונות, אשר משני עבריהם כתב רבינו זצ"ל את המאמרים לפרשת בלק, נקרעו לרחבן, ברבות העתים. השלמנו את החסר, עפ"י דרכו של רבינו במאמריו העוסקים בנושאים הנידונים כאן. השלמות אלו הוקפו בסוגריים מרובעות.
(*68) המשך המאמר חסר וחבל על דאבדין. השלמנו את הפירוש למשנה, עפ"י המשפט: ועתה הסתכלות שמים... ועפ"י ביאורו של בעל 'עקידת יצחק' (פר' לך לך שער יח ד"ה האמנה), שככל הנראה ממנו שאב רבינו זצ"ל את פירושו למשנה זו.
(*69) עי' רמב"ן סוף פר' בא (יג, טז) וז"ל: וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לא_ל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו.
(*70) כיון שהמאמר לפרשה זו אבד מבין כתבי היד, הבאנו דרשה שנאמרה ע"י רבינו המחבר זצ"ל ונדפסה בהונגרית, באחד מכתבי העתים בתקופתו. השתדלנו להתאים את התרגום לסגנונו של רבינו המחבר, עפ"י דבריו בפרשיות אחרות, העוסקים בנושאים הנידונים כאן.
(*71) המאמר דלהלן נמצא בין כתבי הרב המחבר זצ"ל וצרפנוהו לכאן בין דרשות 'מראה הבזק'.
(*72) בספרינו הגירסא היא "רבי שמעון" ועיי' תוי"ט שמקיים את הגיר' "ר' יעקב".
(*73) בנו של הגאון בעל מחצית השקל. לאחר חתונתו התגורר באובן_ישן היא בודפסט, ולאחר מכן שימש ברבנות בכמה ערים גדולות, האחרונה ביניהם בבאניהד, שם נפטר בשנת תקע"ח. הספדו של מרן החתם_סופר זצ"ל עליו נדפס בדרשות החת"ס ח"ב עמ' שפ.
(*74*) ניכרים הדברים שהכוונה גם להגה"ק רבי הילל ליכטנשטיין אב"ד קולמייא זצ"ל, ש"ב של חותן המחבר הגה"ק רבי הילל פולק זצ"ל, שכידוע כך היתה דרכו בקודש.
(*75) לא זכינו לאורה של דרשה זו, וחבל על דאבדין ולא משתכחין!
(*76) תכתב לדור אחרון מסירות וגבורת נפשו של בן המחבר הרב אברהם יוחנן הי"ד, מזכיר הקהילה בדברצין, תלמיד חכם שעסק כל ימיו בצרכי ציבור באמונה, בחינוך ובחסד. בימי השואה היה הגטו ברחוב בו הוא התגורר. קציני ס.ס. עברו מבית לבית והחרימו דברי ערך. גם בביתו, עברו מחדר לחדר ושללו את שללם באין מפריע. אך כשהגיעו לחדר הספרים שלו, שארבעת קירותיו היו מלאים ספרים עד התקרה, נעמד בעל הבית בפתח והכריז בגרמנית: "לגעת - רק דרך גופתי המתה!". העמלקי גבה_הקומה, השפיל את מבטו אל ר' אברהם יוחנן הנמוך ושחוח הגו והפטיר: "איך יכול אדם קטן כזה, להיות כה גדול..." נעל את דלת החדר בחותמת_עופרת ויצא מן הבית.
הרב אברהם יוחנן וזוג' מרת ייטא בת הר"ר שלמה ורבקה הירש (נכדת הגה"צ רבי הילל פולק זצ"ל), נספו באושוויץ ביום י תמוז תש"ד עם אלפי בני ק"ק דברצין הי"ד.