ח. נצבים
לפרק חמישי ושישי ולפרשת נצבים
העוסק בתורה ביגיעה ובפלפול יזכה תמיד לחדש בה חידושים
בן בג בג אומר, הפוך בה והפוך בה דכולא בה, ובה תחזי וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה (פ"ה משנה כב. בהמשך המאמר מובאת משנה א בפרק ו).
נראה לפרש עפ"י דברי פרשתנו (ל, יא_יב): כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא וכו'.
מדרש: משמים היא נפלאת, ממך לא נפלאת [עיי' במדרש רבה (ח, ב): ממלאכי השרת היא נפלאת אבל מכם אינה נפלאת] והמדרש פליאה.
ואמרתי לפרש כוונתו ע"פ מה שאמרו חז"ל (שבת קד.) על הפסוק (ויקרא כז, לד): אלה המצוות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. דתורת משה חתומה ניתנה, שאין נביא רשאי לחדש מצוה מפי הקב"ה, אבל כל תרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני, עליהן אין להוסיף ולא ייתן הקב"ה עוד מצוה חדשה ע"י נביא.
אמנם מצינו במסכת תמורה (טז.): אמר רב יהודה אמר שמואל, שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל, אמר להם: לא בשמים היא. אמרו לו לשמואל שאל, אמר להם: אלה המצוות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. א"ר אבהו, ואף על פי כן, החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר (יהושע טו, יז): וילכדה עתניאל בן קנז וכו', עיי"ש.
הנה ראינו, כי אע"פ שאין מצוה ניתנת ע"י נביא מן השמים מפי הקב"ה, אבל ע"י פלפול בתורה אפשר לחדש דבר.
וזו כוונת המדרש: משמים היא נפלאת, ר"ל, שתינתן מצוה חדשה מן השמים, זאת נפלאת עתה, ואי אפשר עוד, אבל - ממך לא נפלאת - אתה תוכל לחדש עפ"י פלפולך בתורה, כמו עתניאל בן קנז, שהחזיר הלכות שנשתכחו ע"י פלפולו, והבן כי נכון הוא.
וזו כוונת המשנה: בן בג בג אומר, ר"ל, חמשה חומשי תורה שבכתב - ב"ג במספר חמשה - התורה החתומה במצוותיה מכרזת ואומרת: אל תדמה מה לנו לעסוק בתורה ולהגות בה יומם ולילה, הלא אין אנו רשאים לחדש דבר מעתה, אבל, הפוך בה והפוך בה, למוד ולמוד תורה, בלי הפסק.
כי אמנם, דכולא בה - ר"ל, כל המצוות כלולים בה, ואין נביא רשאי לחדש מצוה, בכל זאת - ובה תחזי, תראה בה חדשות לחדש, וסיב ובלה בה, עד זקנה ושיבה אם תלמוד תמיד, תראה לחדש בה חידושי תורה.
לכן, ומינה לא תזוע - לא ימוש ספר התורה מפיך והגית בו יומם ולילה (שם א, ח) - שאין לך מדה טובה הימנה, ר"ל, אין לך טוב מליגע ולעסוק בתורה, כי מי שיגע בתורה ומצער עצמו על דברי תורה, ימצא שכרו לחדש חידושי תורה, ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר - ויגעתי ולא מצאתי אל תאמין (מגילה ו.) - כמו שהמשיך התנא ואמר: בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא, והבן.
וזהו שהסמיך לו הברייתא (ריש פרק שישי): שנו חכמים בלשון המשנה, שהחכמים היו שונים והוגים ויגעים עצמם לדקדק בלשון המשנה ולפלפל בה - ברוך שבחר בהם ובמשנתם - ועי"ז ראו סימן ברכה בתלמודם, וכמו שהתנא רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק (פ"ו מ"א), וכמו שכתבתי לעיל, והבן.
*
לפרק שישי ולפרשת נצבים
בתחילת הדרך לקניית ערכי התורה ועבודת ה' -
יש לפרוש מתענוגי העוה"ז
כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו' אם אתה עושה כן - אשריך וטוב לך וכו' (משנה ד).
עיי' באהל יעקב על הפסוק בפרשתנו (ל, טו_יט): ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו' ובחרת בחיים וכו', דברים נחמדים ומשלים מתוקים.
משל לעשיר שציוה את חתנו שיסע לסחור בלייפציג, שאל החתן: הלא אין אני יודע מה לעשות, כי מעולם לא הייתי בדרך - השיב חותנו: הלא תראה משאר אנשים סוחרים מה הם עושים, וראה ועשה גם אתה.
ויסע ויבוא אל אכסניא, וירא שמה כמה סוחרים אוכלים ושותים ומתענגים ושמחים, ויעש גם הוא כן. כן עשה כל הימים בדרך נסיעתו, עד כי בא ללייפציג והנה תם הכסף, וישב אל ביתו בלא סחורה. וישאלהו חותנו: מה סחורה קנית? ויאמר לו: עשיתי כאשר אמרת, לראות משאר סוחרים ויתום הכסף.
ויאמר לו חותנו: שוטה, הלא הסוחרים אשר ראית, כבר שבו מלייפציג וכבר גמרו עסקם והצליחו בסחורתם, אבל אתה שהתחלת עדיין ליסע שמה, ולא עסקת עדיין בסחורה לקנות ולמכור, לא היה לך להתענג ולשמוח עדיין כלום.
ועפ"ז הוספתי נופך בכוונת הפסוק: ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, ר"ל, כאשר הדרך עדיין לפניך ללכת בה, אינך רשאי לבחור ב"טוב" - בתענוגים טובים, אבל - ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, בתחילה צריך לעסוק בענייני החיים האמיתיים, לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך.
וכמו שאמר התנא: כך היא דרכה של תורה, אם תתחיל ללכת בדרך לקנות התורה, אי אפשר לך להתענג בתענוגים גופניים, אבל - פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו'.
אמנם, אם אתה עושה כן - שכבר נהגת כן, וכבר סיגלת תורה ומצוות, אז אחרי כן - אשריך וטוב לך, אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, אחרי זה תוכל להתענג גם בתענוגי עוה"ז וכו', והבן כי נעים הוא.
* * *