לפרק שלישי ולפרשת כי תבוא
רבי אלעזר איש ברתותא אומר, תן לו משלו, שאתה ושלך שלו. וכן בדוד הוא אומר (דברי הימים א' כט, יד): כי ממך הכל ומידך נתנו לך (משנה ז).
נראה לפרש עפ"י דברי פרשתנו (כו, א_ג): והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום וכו' ואמרת אליו הגדתי היום וכו' לתת לנו.
ויש לדקדק כפל הלשון "אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך", והלא כבר אמר "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה"?
ונראה לי הכוונה, דהנה כמה פעמים מצאנו בתורה (פר' ראה טו, י, יח): יברכך ה' בכל מעשיך ובכל משלח ידיך, וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה - ור"ל, כי אפילו אם ניגע ביגיעה רבה, ונעבוד עבודת אדמתנו או נעסוק במלאכת אומנותנו בשקידה וטרחה, או נעסוק במשא ובמתן ביד חרוצים, בכל זאת, נדע כי לולא עזרת ה' וברכתו, לשוא היה כל יגיענו ולהבל כל כוחנו. אבל הקב"ה ציוה לנו לעבוד עבודה ולטרוח ולעמול במלאכתנו, ואח"כ ישלח ויתן ברכתו במעשה ידינו, וזהו שאמר: יברכך ה' בכל מעשיך ובכל משלח ידיך, וברכך ה' בכל אשר תעשה [ע"ש בספרי (קכג): וברכך ה' אלקיך - יכול בטל, ת"ל: בכל אשר תעשה].
והנה להאמין כי אפילו שאני מטריח עצמי ועובד בזיעת אפיי, בכל זאת לא ידי הביאה הברכה אל תוך ביתי, כי אם ברכת ה' ועזרתו, צריך לזה אמונה ישרה. כי אם ימציא ה' לאדם איזה מציאה או ירושה, בלי שעמל בה האדם ובלי שטרח בעבורה, אם זה האיש יאמין כי מה' היתה זאת לו - אינו מן הנפלא, דהנה הוא לא עמל ולא טרח מאומה, וה' הקרה לקראתו. אבל אם האדם עמל וטרח ויגע, חרש וזרע, או נטע ועדר וזמר, ואח"כ קצר ובצר, ובכל זאת יודה כי ה' נתן לו והצליח בידו, ולא יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה, זאת היא עדות על אמונתו הישרה.
והמאמין באמונה שלמה כי ה' נתן לו כל השפע של שדהו, הוא נותן בלב שלם תרומה ומעשרות, לקט שכחה פאה וחלה. כמו שדרשו חז"ל על הפסוק (ישעיה לג, ו): והיה אמונת - זה סדר זרעים (שבת לא.), ר"ל, מן הסדר שאדם עובד לזרוע זרע ויגע ועמל בו, ובכל זאת הוא מניח פאה לקט ושכחה, ומפריש תרומות ומעשרות וחלה ובכורים - מוכח שהוא המאמין האמיתי.
ולכן אמר הכתוב: והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה, והנה הנחלה הבאה בלי טורח, אם נותן ממנה מ"ח ערים ללויים, אין פלא כל כך, ואין מזה עדיין הוכחה על אמונתו, אבל אם - ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, ר"ל, מכל מה שטרחת ועמלת ויגעת, לזרוע ולנטוע פירות ותבואות שונות, ואתה היית חורש בשעת חרישה, זורע בשעת זריעה, נוטע בשעת נטיעה, עודר וזומר בעתו, כאשר יעמול האדם בארצו ואדמתו, וזהו שאמר: אשר תביא מארצך - ומעמלך ויגיעך אתה לוקח ומביא ראשית כל פרי אל הכהן - בזה אתה מעיד בך, כי אתה מודה ומאמין כי גם "אשר תביא מארצך", היא אשר ה' אלקיך נותן לך, ולא בכוחך ויגיעך ועוצם טרחתך ועמלך עשית חיל.
לכן, ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו - כאשר תביא ותתן לו הבכורים - הגדתי היום לה' אלקיך, ר"ל, היום אשר אני רואה פירות עמלי ויגיעתי נגמרו והבשילו, אני מודה כי זאת באה לי כעין אשר באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, כי גם הצלחתי בעמלי ובטרחת עבודתי, רק מתנה היא מאת ה', כמו נחלת הארץ שהנחיל לנו. וזהו אומרו: הגדתי היום - כי באתי אל הארץ, ר"ל, היא היא! מה שאני יכול היום לקצור ולבצור ולאסוף פרי אדמתי, היא ג"כ ממש מתנת ה', כאילו היום באתי אל הארץ, והנחילה לי הקב"ה עם כל פריה לי לנחלה.
ולקח הכהן הטנא מידיך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך - כי זבחי רצון הם, עדות נאמנה מאוד, על אמונה ישרה ונכונה בה' ובישועתו.
והנה מי שמדמה בנפשו "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יז), קשה עליו ליתן לאחרים ממה שהוא עמל וטרח בעדו, כי הוא אומר: למה לא טרח גם האחר להיות לו?! אבל מי שמאמין שהכל מה' הוא, וגם פרי עמלו ויגיעו מה' היתה לו למתנה, הנה לא יקשה בעיניו ליתן לעני ולאביון. וכמו שאמר הפסוק (דברים טו, י): נתון תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו, ר"ל, לא יקשה ללבבך ליתן לעני ואביון, כי בגלל הדבר הזה, ר"ל, בשביל זאת לא ירע ולא יקשה בעינך ליתן לו, יען - יברכך ה' בכל מעשיך ובכל משלח ידיך, כי בכל מעשיך ויגיעת ידך אשר עמלת וטרחת, הנה רק ברכת ה' היא הצליחך, ולא כוחך ועוצם ידך, והבן.
וזה שאמר התנא: תן לו משלו, יען - שאתה ושלך שלו, ר"ל, שאתה וכל כוחך וכל טרחך ועמלך ויגיעתך, דהיינו חלק שלך, גם זאת היא שלו, שהוא המצליח בידך, ולולא עזרתו וישועתו והשפעתו, היה כל יגיעך ועמלך לריק, וכל כוחך ועוצם ידך ללא יועיל.
וכן בדוד הוא אומר: כי ממך הכל ומידך נתנו לך - ר"ל, אע"פ שדוד המלך ע"ה טרח ועמל וקיבץ זהב וכסף, וכן עשה כל העם על פיו לנדבת בנין בית אלקים, בכל זאת אמר: וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך (דברי הימים א' כט, יד) - ר"ל, מכוחך ולא מכוחנו הצלחנו לאסוף כל הון גדול כזה, אבל ממך הכל ומידך, לכן נתנו לך, בשמחה להתנדב לך (שם פסוק יז), עיי"ש.
*
עוד על משנה זו, עיי' לעיל בפרשת תרומה עמ' שז.
* * *