הַאְרָכַת מוֹעָדִים – טְעָמִים מְיוּחָדִים – אִחוּר בַּמּוֹעֵד לְעִרְעוּר
ד"ר איתמר כוכבי עורך דין, רואה חשבון וכלכלן
הטכניון – הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, מרצה בקורסים "חשבונאות ניהולית מתקדמת" ו"בקרת עלויות" כ-30 שנה עד לחודש 10/2019.
מרצה מצטיין טכניוני – הצטיינות יתירה בהוראה לשנת תשע"ה סמסטר חורף.
מרצה מצטיין טכניוני – ראוי לשבח בהוראה לשנת התשע"ו.
אוניברסיטת חיפה – הפקולטה לניהול – מנהל עסקים, מרצה בקורסים "חשבונאות פיננסית" ו"עקרונות החשבונאות" לתואר MBA.
הפקולטה למשפטים – אוניברסיטת חיפה – מרצה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים LL.M עם התמחות במשפט עסקי מסחרי עד לחודש 05/2019.
מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.
ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה Dr. Faculty of Law, University of Haifa.
שִׁעוּרֵי מָבוֹא – שָׂכָר וְתָגְּמוּלִים – חֶשְׁבּוֹנָאִי, מִשְׁפָּטִי, מִסּוּיִי
מוּנָּחִים:
פְּסַק דִּין
פסק דין הינו מסמך מפורט המכיל את טענות הצדדים ואת קביעת השופטים ושיקוליהם בבואם לפסוק בהכרעת ובגזר הדין במשפט.
פסק דין כולל, בדרך כלל, את הפרטים הבאים: סיכום תמציתי של העניין, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות המהותיות, השאלות שעמדו להכרעה ולבסוף – ההחלטה ונימוקיה.
פסק דין במשפט האזרחי הינו החלטה, זמנית או סופית, של בית המשפט בעניין שנדון בפניו.
פסק דין במשפט הפלילי כולל הכרעת הדין וגזר הדין.
הַאְרָכַת מוֹעֵד
הארכת מועד הינה דחיה או השהיה הניתנת מטעם רשות. הארכה ניתנת לדוגמא, לצורך הגשת ערעור או ערר או בקשת רשות ערעור בו המערער חייב בהגשתו תוך פרק זמן קצוב אשר נקבע בחוק. בית המשפט נותן ארכת מועד לבעל דין לצורך הגשת מסמכים מעבר למועד החוקי, או המועד שנקבע, כגון: הארכת מועד להגשת כתב הגנה, הארכת מועד להגשת תגובה, הארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות לערעור ועוד.
טְעָמִים מְיוּחָדִים שֶׁיֵּרָשְׁמוּ
תקנות סדר הדין האזרחי באות לצמצם את שיקול הדעת של השופט או הרשם. באמצעות ציון המילים: "טעמים מיוחדים" או "טעמים מיוחדים שירשמו" מתנים את החלטתו כי בהיעתרו לבקשה, יידרש השופט לטעמים שיירשמו, או לטעמים מיוחדים, או לסיבות מיוחדות או מטעמים שיפרש. הצמצום בשיקול הדעת של השופט או הרשם (בקבלת ואישור הבקשה מטעם המבקש), נועד למנוע את שינויים של המועדים תוך פגיעה בתכליות של המועדים אשר נקבעו על ידי המחוקק או מתקין התקנות. כך, שופט או רשם לא יוכלו לשנות את המועדים ללא הצדק ראוי. אולם, בהסתמך על פסקי הדין שנפסקו, קשה למצוא שיטתיות ועקביות בקביעת טעמים מיוחדים עליהם הסתמך השופט או הרשם בהחלטותיו. בתקנות סדר הדין האזרחי הותקנה סדרת הוראות שנועדו להשוות את מעמדם של הטעמים למיניהם: "טעמים מיוחדים", "טעמים מיוחדים שיירשמו" ועוד, כאשר סוגי הטעמים האמורים פזורים על פני תקנות סדר הדין האזרחי.
אִיחוּר
עשיית דבר לאחר הזמן שנקבע. העברה למועד מאוחר יותר, שיהוי בזמן, פיגור בזמן, התעכבות.
עִרְעוּר
ערעור הינו פנייה לרשות בבקשה לשינוי החלטה או פסק דין בשל חוסר הסכמה. ערעור הינו פנייה אל רשות או בית המשפט אשר במסגרת הערעור, אחד או שני הצדדים לדיון, אינם מסכימים עם: ההחלטה או פסק הדין או הכרעת הדין או גזר הדין. הפנייה הינה לערכאה גבוהה יותר אשר מטרתה לברר או לדון פעם נוספת בבקשה לביטול או שינוי ההחלטה או פסק הדין.
ערעור מוגש לבית משפט על פסק דין של בית משפט מערכאה נמוכה יותר או על החלטה של רשות שאינה בית משפט (כגון המפקח על הבנקים או הביטוח, הבורסה לניירות ערך וכדומה). מבחינה לשונית, מבחינים בין ערעור המוגש לבית המשפט לבין ערר הנעשה בפני גוף שיפוטי שאינו מורכב אך ורק משופטים, כגון: ועדת ערר למס שבח או הוועדה לקבילות פנקסים שבהן משתתפים נציגי ציבור.
עֲרָר
ערר הינו התנגדות רשמית להחלטה של רשות. ערר הינו פנייה לערכאה גבוהה יותר, בביקורת על החלטה של רשות, על מנת להפוך החלטה או תוצאה שהתקבלה ע"י ערכאה נמוכה יותר. ערר הינו הליך שבאמצעותו ניתן לתקוף פעולה של רשות מנהלית אחת בפני רשות מנהלית גבוהה יותר.
ערר (או ערעור) הינה זכות יסודית, המעניקה הזדמנות לצד הנפגע לשינוי החלטה שניתנה לגביו בפני ערכאה גבוהה יותר.
סָעַדִים
סעד הינו סיוע אשר בית המשפט מגיש לבעל דין. סעד הינו זכות אשר צד לדיון מבקש וחושב שמגיע לו, לכאורה. סעד משפטי הינו עזרה שנותן בית המשפט לצד שנפגע מהפרת חובה של הצד השני ושבגינה הנפגע סבל, או עלול לסבול, נזק. הסעד יכול להיות תרופה להפרה או צווים למניעת ההפרה. סעד מן הצדק הינו תרופה שנותן בית המשפט לצד אשר נפגע מהפרת החוזה בצורה של צו עשה או צו לא תעשה, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק לתת פסק דין שבאופן פורמלי היה צריך לתיתו (כגון צו פינוי לדייר שלא עמד בהתחייבויותיו הפורמליות). סעד הינו התוצאה המבוקשת בתביעה. סעד הינו בקשה מסוימת המלווה בפנייה לבית המשפט.
תקנות סדר הדין האזרחי, קובעות בסעיף 1 – הגדרות, "סעד זמני" כדלהלן:
"סעד זמני" – סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין, לרבות צו עשה, צו לא תעשה, עיקול, עיכוב יציאה מהארץ, הגבלת שימוש בנכס, תפיסת נכסים, כינוס נכסים זמני, וכל סעד אחר שבית המשפט ייתן, בנסיבות העניין, לפי הוראות פרק כ"ח;
כְּתַב בַּקָּשָׁה – בַּקָּשָׁה בִּכְתַב
בקשה בכתב הינה, מכתב שהכותב מפרט בו את העניין המשפטי שהוא מבקש להעלות בו את טיעוניו, להבדיל מתביעה, שהינה חלק ממגוון ההליכים המשפטיים במשפט האזרחי הקרויים "תובענות". "תביעה" מובחנת מסוגי בקשות והמרצות שונים. "בקשה בכתב" תפרט את כל טיעוניו של המבקש ותכלול אסמכתאות ותצהיר מפורט המאמת את העובדות המשמשות בסיס לטיעון. התצהיר צריך להיות ערוך בגוף ראשון, מחולק לסעיפים ומכיל עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו האישית. בבקשות בכתב, שהן בקשות ביניים, רשאי המצהיר להצהיר גם לפי מיטב אמונתו ובלבד שיציין את הנימוקים לכך. על המבקש לצרף לבקשה את התצהיר בעת הגשתה. הוגשה "בקשה בכתב", יומצא עותק ממנה למשיבים. כל אחד מהם רשאי להשיב. המשיבים יגישו מטעמם תגובה מפורטת כולל אסמכתאות. כמו כן, יש לצרף לתשובה תצהיר. התשובה לא תהיה איפוא תצהיר בלבד אלא גם פירוט הטענות המשפטיות והאסמכתאות.
תקנות סדר הדין האזרחי, קובעות בסעיפים 240 ו-241, "בקשה בכתב" כדלהלן:
סימן א' - בקשה בכתב
בקשה תהא בכתב
240. כל בקשה תוגש בכתב אם אין הוראה מפורשת אחרת בתקנות אלה או בכל דין אחר.
הגשת בקשה בכתב והדיון בה
241. (א) בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט.
(ב) הוגשה בקשה בכתב, יומצא עותק מהבקשה לבעלי הדין הנוגעים בדבר, יחד עם הודעה ערוכה לפי טופס 25.
(ג) המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט.
(ג1) המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם ויחולו על התשובה, בשינויים המחויבים, הוראות תקנת משנה (ג).
(ד) בית המשפט או הרשם רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובות לפי תקנות משנה (ג) ו-(ג1) בלבד או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם.
(ה) נדחתה בקשה בכתב ובעל דין הגיש מחדש אותה בקשה או בקשה דומה, יציין בבקשה את פרטי הבקשה הקודמת.
טְעָמִים מְיוּחָדִים לְאִחוּר בַּמּוֹעֵד, לְהַגָּשַׁת עִרְעוּר אוֹ עֲרָר עַל הַחְלָטָה/פְּסַק דִּין
הכלל בחקיקה ובפסיקה הינו: בעל דין חייב לקיים את המועדים הקבועים בחיקוק.
בית המשפט מוסמך להורות על פי שיקול דעתו על הארכת מועדים אשר נקבעו בחיקוק.
תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן יקראו: "התקנות") קובעות כיצד, איך ומתי ניתן להאריך את המועד להגשת מועדים אשר נקבעו בחיקוק כגון: הארכת מועד בערעור או בבקשת רשות ערעור או בערר, על פסק דין או החלטה, כפי שנקבע כדלהלן:
הארכת מועדים
528. מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו.
מהאמור בתקנה 528 עולה, כי המועד להגשת ערעור או ערר קבוע בחיקוק. בקשת ארכה חייבת להתבסס על "טעם מיוחד". בית המשפט מוסמך להורות על הארכת מועד שנקבע בחיקוק במטרה לתת למערער את "יומו בבית המשפט", על מנת להעדיף את המהות במשפט על הפרוצדורה. דוגמא להעדפת המהות הינה, ההעדפה במתן הארכה בשל "טעמים מיוחדים שיירשמו" להגשתה לערר או ערעור או בקשת רשות ערעור, על החלטה או פסק דין.
משך האיחור אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד ואף במקרה של איחור קל, על המאחר להגיש סיבה מתאימה הראויה לאיחור אשר אירע, במועדי הגשת הערעור או הערר. טעם מיוחד מעיד על נסיבות שהיו מחוץ לשליטתו של מגיש הבקשה כגון: מחלה או מוות. טעות במניין הימים עלולה להביא לאישור בקשת הארכת המועד. במידה והנסיבות אשר הובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטת בעל הדין כגון: כוח עליון או נסיבות אחרות ועוד, נוטים בתי המשפט להיעתר לבקשה להארכת המועד, תוך בדיקת הנסיבות שגרמו לאיחור דלהלן:
1. סיכויי ההליך – הסיכויים לכאורה של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד, תוך בחינת סיכויי ההליך לגופו, האם חזקים, חלשים או אף אפסיים.
2. הנסיבות אשר בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו, האם מהוות "טעם מיוחד".
3. האם קיימות סיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין.
4. משך האיחור בהגשת הערעור. אף אם מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה, אלא אם הוכיח המבקש קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה.
5. האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך.
6. ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו.
7. מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של הערעור או הערר באיחור כלשהו.
8. מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור אשר ארע.
הסיבה לקביעות האמורות בחיקוק ובפסיקה, נובעות מכללי הוודאות והיציבות המשפטיים. בין שאר הסיבות ניתן למנות את הדאגה לשוויון בין בעלי הדין בכיבוד אינטרס העיקרון של סופיות הדיון. סיבה נוספת הינה, שמירת הגבול בהתמשכות ההליכים והבטחת אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד, על מנת למנוע פגיעה בזכויות הדיוניות של בעלי הדין.
מהאמור עולה כי בית המשפט לא יטה בקלות ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד", על מנת לא ליצור מצב של זלזול בחוק ובהוראותיו. על המבקש מוטל הנטל להוכיח את קיומו של טעם בעל עוצמה מיוחדת, המצדיק את בקשתו למתן הארכה במועד להגשת הערעור.
הסעדים:
הגשת בקשה בכתב לסילוק הערעור על הסף – דחיית הערעור על הסף (כנגד הבקשה להארכת מועד), בשל הגשת הערעור או הערר באיחור.
מנגד, הגשת בקשה בכתב להארכת מועד להגשת ערעור או ערר או בקשת רשות הערעור באיחור.
סילוק על הסף הינו סעד מרחיק לכת בו נמנע מבעל דין לקבל את יומו בבית המשפט.
צעד זה ננקט בדין הישראלי על פי ההלכות במשורה ובמקרים נדירים בלבד, שכן הוא פוגע בזכות חשובה ומהותית במשפט הישראלי שהינה זכות הגישה לערכאות, ללא זכות הגישה לערכאות לא ניתן יהיה לדון ולטעון ביתר הזכויות המוגנות.
זכויות אלה פורטו בסעיפים 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי – מחיקה ודחייה על הסף.
מחיקת על הסף אינה סופית ואינה מהווה מעשה בית דין, לאחר שבית המשפט מחליט וקובע מחיקה על הסף ניתן להגיש את אותה התביעה פעם נוספת.
דחייה על הסף הינה סופית ומהווה פסק דין – מדובר בצעד קיצוני במיוחד ובתי המשפט נוקטים בו אך ורק במקרים קיצוניים ומיוחדים.
בית המשפט רשאי להחליט על דחייה או מחיקה על הסף ביוזמתו ואינו חייב להמתין ליוזמת בעלי הדין המתדיינים.
למרות שבשני הסעיפים צוין שניתן לסלק תביעה על הסף בכל עת (פס"ד סלמאן נ' מדינת ישראל), סעיפים 100 ו-101 לתקנות סדר הדין כפופים לתקנה 149(ב) ולרוב ידונו בשלבים מוקדמים של המשפט.
כאמור, מדובר בתקנות פוגעניות במיוחד ובית המשפט, ככל שהדבר אפשרי, יעדיף שלא להשתמש בהן אלא למצוא פתרונות חלופיים.
בנושא סילוק על הסף: ר' מאמרי – ד"ר איתמר כוכבי, סילוק תביעה על הסף – מחיקה או דחייה.
לסיכום:
הכללים הפרוצדוראליים, ובהם כללים בדבר מועדי הגשת כתבי בי דין, חיוניים לקיומו של הליך תקין ולביאור האמת והצדק: "באין כללים – אין משפט ובאין משפט – אין צדק" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 22 (1999)). בית המשפט העליון כבר עמד על החשיבות שבעמידה בלוחות זמנים בהגשת כתבי בי-דין במועדם.
מתקדימי בית המשפט העליון עולה כי בתי המשפט יטו להיענות לבקשות להארכת מועד, כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור אינן בשליטתו של בעל הדין. נימוקים שונים יכולים לשכנע את בית המשפט כי הנסיבות המיוחדות שבעניין מהוות "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור.
עמד על כך בית המשפט העליון בפסק הדין: בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת
ישראל- רשות המיסים, סעיפים 7 ו-8 לפסק הדין.
"7. סוגיית הארכת מועד להגשתו של ערעור הינה שדה משפטי ידוע ומוכר אשר חרוש בהלכות רבות. נקודת המוצא לדיונינו היא תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כי מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, ניתן להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו. דרישת "טעמים מיוחדים שיירשמו" מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט ושל הרשם, וזאת על מנת לא לפגוע בכוחם של מועדים, אשר נקבעו על ידי המחוקק או מתקין התקנות, ללא הצדק ראוי תוך פגיעה בתכליות של מועדים אלו (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 805 (מהדורה חמישית, 1988) (להלן: זוסמן)). מטרת המועדים הקבועים בחוקים ובתקנות, היא שכל צד יביא טענותיו בסדר מסוים ובאופן מסוים, כדי שיריבו יוכל להתגונן כראוי, וכן קובע מתקין התקנות מועדים, כדי לשים קץ לסכסוכים ולפנות את משאבי מערכת המשפט לבעלי דין אחרים (ה"מ 797/72 מלון מלכת שבא נ' כרמל, פ"ד כז(1) 255, 257 (1973)). הקפדה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי, בייחוד לאור העומס הכבד המוטל על מערכת המשפט, היא כורח המציאות, "שאחרת לא ניתן יהיה לנהל מערכת משפט שיפוט סדירה, יעילה ותקינה. סופן של חריגות כגון אלה, שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי הדין, ולעיתים – אף להסב נזק לציבור הרחב" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 768 (2009)).
8. אשר על כן, דרישת הטעמים המיוחדים בגדרי תקנה 528 היא אתר של איזון בין שיקולים שונים המתחרים על הבכורה בסוגיה זו. עמד על כך בית משפט זה בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006) (להלן: פרשת פלונית):
"התקנה האמורה מאזנת בין שתי מגמות: מחד גיסא, הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור. מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים טעמים מיוחדים שיירשמו".
על אף החשיבות של המועדים במסגרת ההליך השיפוטי יש להדגיש כי הגישה העקרונית המנחה הינה "שהפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן" (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)). "בנסיבות המתאימות, ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה, כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק ואינו פוגע בבעל הדין האחר" (רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ (טרם פורסם, 19.7.2009)). לא כדאי להגיע למצב בו ההליך המשפטי מקבל "צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק" (ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד א 5, 18 (1948)). אולם, כפי שציינתי מטרתם של סדרי הדין לקבוע כללים לניהול משפט באופן יעיל ויציב, הידוע לצדדים מראש, ולשמור על זכויות הצדדים על מנת להוציא לאור משפט צדק (ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 505, 513 (1981)). סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם והערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה "שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק" (זוסמן, עמ' 816). עמד על כך גם ד"ר שלמה לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 140 (מהדורה שניה, 2008), בכל הנוגע להארכות מועד להגשת ערעור:
"עם חלוף תקופת הערעור זכה המשיב ל'חסינות' יחסית, שלא יוטרד שוב באותו ענין. 'חסינות' זו נותנת בידיו אינטרס לגיטימי להתנגד להארכת המועד להגשת הערעור. המבקש יוכל להתגבר על אינטרס זה, שהוא כבד משקל, רק אם הוא יוכל להראות קיומן של נסיבות, הגוברות על האינטרס של המשיב להתנגד לבקשה ... למשיב (ואולי גם לציבור) קיים אינטרס שסכסוכים יגיעו לקיצם".
מכיוון שעניין לנו באיזון קונקרטי בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו על פי מכלול השיקולים קשה מאוד לקבוע כללים הידועים מראש למקרים בהם תינתן הארכת מועד ולמקרים בהם תידחה הבקשה. אולם ניתן להצביע בין היתר על השיקולים הבאים שיש להביא בכלל חשבון: הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, משך האיחור, קיומו של הליך תלוי ועומד, מהות ההליך, הסתמכות בעל דין שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת המועד. (ראו בש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פס' 4 (לא פורסם, 28.1.2008); בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני, פס' 3 (טרם פורסם, 21.4.2010)). ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פס' 10 (לא פורסם, 28.4.2008)), ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ (רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 28.4.2008)).יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על פי מכלול נסיבות העניין.
..."-.
התוצאה היא כי: "טעמים מיוחדים" אינם עשויים להוות ראש גשר על מנת לפרוץ דרך לשערי בית המשפט, לבעל דין אשר בשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו. ואולם, "טעמים מיוחדים" אכן עשויים לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות, שבעל הדין לא יכול היה להיערך אליהן מראש.
הערה: המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. רק הוראות החוק, הפסיקה או הוראות המוסד המטפל, מחייבות וקובעות. בכל מקרה בו נכתב לשון זכר הכוונה גם ללשון נקבה, וכן להיפך, אלא אם נאמר במפורש אחרת.
הכותב: ד"ר איתמר כוכבי, הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה כ-30 שנה, בקורסים חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות עד לחודש 10/2019. כמו כן, מרצה באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לניהול – מנהל עסקים, לתואר MBA, בקורס "עקרונות החשבונאות" וכן בפקולטה למשפטים של אונ' חיפה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים LL.M עם התמחות במשפט עסקי מסחרי עד לחודש 05/2019.
ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. Dr. Faculty of Law, University of Haifa, ISRAEL.
במקצועו רואה חשבון וכלכלן (כ-30 שנה), וכן עורך דין ונוטריון. בעל משרד עריכת דין (רואה חשבון), בקריית הממשלה בחיפה. תחום התמחותו דיני מיסים, משפט מסחרי ודיני עבודה.
מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.
מיקום המשרד: קריית הממשלה פל ים 7, חיפה, טל: 8621350- 04, פקס: 8621349- 04, פל': 5443671- 050
e-mail: cpa-adv-itamar@bezeqint.net