רִילוֹקֵֵּיישֵׁן

\\

רִילוֹקֵֵּיישֵׁן

חַיָּיב אוֹ פָּטוּר מִתַּשְׁלוּם מַס בְּיִשְׂרָאֵל – מִיסּוּי

ד"ר איתמר כוכבי עורך דין, רואה חשבון וכלכלן

הטכניון – הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, מרצה בקורסים "חשבונאות ניהולית מתקדמת" ו"בקרת עלויות" כ-30 שנה עד לחודש 10/2019.

מרצה מצטיין טכניוני – הצטיינות יתירה בהוראה לשנת תשע"ה סמסטר חורף.

מרצה מצטיין טכניוני – ראוי לשבח בהוראה לשנת התשע"ו.

אוניברסיטת חיפה – הפקולטה לניהול – מנהל עסקים, מרצה בקורסים "חשבונאות פיננסית" ו"עקרונות החשבונאות" לתואר MBA.

הפקולטה למשפטים – אוניברסיטת חיפה – מרצה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים L.L.M עם התמחות במשפט עסקי מסחרי, עד חודש 05/2019.

מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.

ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה Dr. Faculty of Law, University of Haifa.

שִׁעוּרֵי מָבוֹא – שָׂכָר וְתָגְּמוּלִים – חֶשְׁבּוֹנָאִי, מִשְׁפָּטִי, מִסּוּיִי

דִּינֵי מִסִּים, מוּנָּחִים

רִילוֹקֵֵּיישֵׁן

רילוקיישן הוא תהליך של מעבר ממדינת תושבות אחת למדינת תושבות אחרת תוך התמקמות במדינת התושבות האחרת. הרילוקשיין יכול ויהיה: יציאה לחו"ל לנסיעה ממושכת או לתקופה קצובה (בשונה מהגירה) לצורך: שליחות, עבודה, הכשרה או לימודים.

המניע למעבר נובע בדרך כלל מהסיבות הבאות:

מניעים כלכליים, שיפור איכות החיים, התקדמות מקצועית או פיתוח קריירה.

תושב ישראל, אשר עשה רילוקיישן לחו"ל, ייחשב עדיין לתושב ישראל לצרכי מס, דבר אשר יחייב אותו בדיווח על הכנסותיו (לרבות הכנסותיו מחו"ל) ותשלום מס במדינת ישראל. אי-דיווח, עשוי להוביל לסנקציות אזרחיות ואף פליליות.

פָּטוּר מִמַּס

פְּטוֹר מִמַּס הינו מצב בו הכנסות או תשלומים אשר התקבלו, פטורים ממס במלואם או בחלקם. כל הכנסה או תשלום המתקבל, הפטור במלואו או בחלקו ממס הכנסה או מכל מס אחר.

מִיסּוּי – הטלת תשלומי חובה על פרטים וארגונים על ידי הממשלה או על ידי רשויות מקומיות אשר הינם סך המשאבים אותם נוטלת הממשלה מהציבור.

תשלום אשר השלטונות גובים מהתושבים ומהאזרחים לצורך מימון פעולות השלטון.

מִסִּים – תשלום חובה, אותו גובה בכפייה רשות ציבורית (ממשלה, עיריה או רשות מקומית), על פי חוק, לצורך מימון פעילותם. השלטון במדינה גובה מתושבים ומאזרחים מסים, שלא בעבור שירות מוגדר אשר ניתן למשלם המס.

שִׁיטּוֹת מַס הַנְּהוּגוֹת בָּעוֹלָם וּבְיִשְׂרָאֵל

כל מדינה ומדינה קובעת שיטת מיסוי אחרת. קיימות שתי שיטות עיקריות הנהוגות בעולם אשר הינן: שיטת המס הפרסונלית ושיטת המס הטריטוריאלית.

שיטת המס הפרסונלית – המס הפרסונלי הינו מס המוטל על בסיס מבחן התושבות ללא קשר למקום הפקת ההכנסה. המדינה מטילה מס על הכנסתו הכוללת של מי שמוגדר כתושב מדינתה, בין אם ההכנסה הופקה בתחומי מדינתה ובין אם היא הופקה מחוץ לתחומי המדינה], היינו ללא קשר למקום הפקת ההכנסה. שיטת המס הפרסונלית נהוגה כיום בחלק גדול ממדינות העולם והיא תואמת את שיטת חלוקת זכויות המיסוי המקובלת בין המדינות השונות בעולם. שיטת המס הפרסונלית נהוגה בארצות הברית וישראל. השיטה הפרסונלית (הבלתי טהורה) מיושמת גם ביפן.

שיטת המס הטריטוריאלית – המס הטריטוריאלי הינו מס המוטל על כל הכנסה שהופקה בתחומי המדינה. ההכנסה תמוסה בכפוף לדיני המיסים של אותה מדינה, בין אם ההכנסה הופקה על ידי תושב המדינה ובין אם הופקה על ידי תושב חוץ. היינו, הטלת המס הינו על בסיס מקום הפקת ההכנסה ללא קשר לתושבות. שיטת המס הטריטוריאלית נהוגה בצרפת והולנד (ובמידה מסוימת גם בקנדה ובגרמניה) מדינות אלה, הינן הדוגמאות הבולטות למדינות המיישמות שיטת מיסוי בינלאומית הקרובה לזו הטריטוריאלית.

הַחַבוּת בְּמַס וְתַשְׁלוּמֵי הַמַּס עַל תּוֹשָׁב יִשְׂרָאֵל הָעוֹבֵד בְּחוּ"ל

תיקון 223 לפקודת מס הכנסה קובע כי החל משנת 2016, אזרח ישראלי שמבצע רילוקיישן חייב לדווח לרשויות המס ולהסביר מדוע הוא חושב שאינו חייב במס בישראל. אי הגשת הדוחות מהווה עבירה פלילית. (ר' חלק י"א – עונשין, סעיף 216 לפקודת מס הכנסה).

תושב ישראל, אשר עשה רילוקיישן לחו"ל, ייחשב עדיין לתושב ישראל לצרכי מס, דבר אשר יחייב אותו בדיווח על הכנסותיו (לרבות הכנסותיו מחו"ל) ותשלום מס במדינת ישראל. לרילוקיישן קיימות השלכות משפטיות על תושב ישראל ובני משפחתו, והעיקרית שבהן הינה החבות במס ותשלומי המס שעל תושב ישראל העובד בחו"ל לשלם למדינה בגין הכנסותיו בחו"ל. תיקון 223 לפקודת מס הכנסה אמור להקשות על ישראלים העוברים לחו"ל למטרת עבודה להתחמק ממס.

עובדים שעוזבים את ישראל עדיין נחשבים לתושבי ישראל, ולכן חייבים במס בגין הכנסות מכל מקור בעולם, אם אין ביכולתם להוכיח כי מרכז חייהם כבר איננו מדינת ישראל.

השאלות העולות הינן:

האם האזרח הינו תושב ישראל כהגדרתו בפקודת מס הכנסה או תושב חוץ?

אימתי בוצע ניתוק התושבות?

על פי תיקון 223 לפקודת מס הכנסה, תושב ישראלי שעבר או יעבור לגור בחו"ל במסגרת רילוקיישן ויימנע מהגשת דוחות מס ו/או מתשלום מס בישראל על הכנסותיו מחו"ל בטענה כי הוא אינו תושב ישראל, יהיה חייב להגיש דוח נפרד ומפורט המגובה בעובדות, הסברים, מסמכים והוכחות לרשויות המס בישראל שיוכיחו את טענתו.

במסגרת תיקון 223 לפקודה הורחבה חובת הדיווח למס הכנסה במקרים להלן:

1. יחיד אשר מתקיימת בו החזקה הכמותית (חזקת הימים) הקבועה בהגדרה של תושב ישראל בפקודת מס הכנסה, והחזקה נסתרת לטענתו – יגיש דוח המפרט את העובדות אשר עליהן מבוססת טענתו בלבד. לדו"ח האמור, עליו לצרף את המסמכים התומכים בטענתו, אם יש מסמכים כאמור, מבלי לגרוע מחובת הדיווח של תושב חוץ על הכנסות מישראל.

הוראה זאת לא תחול במקרים להלן:

· בן זוגו וילדיו של יחיד כאמור.

· יחיד אשר מתקיים לגביו קביעת שר האוצר, בהתאם להוראות סעיף (א)(4) להגדרת תושבי ישראל, כי לא יראו אותו כתושב ישראל אף שעומד בהגדרת תושב ישראל.

· עובד זר כהגדרתו בסעיף 48א לפקודת מס הכנסה.

2. יחיד תושב ישראל אשר העביר, במהלך 12 חודשים, כספים לחו"ל בסך 500,000 ש"ח או יותר. חובת הגשת הדוח תחול בשנה אשר בה הועבר הסכום, כולו או חלקו, לראשונה ובשנה העוקבת.

3. נהנה, תושב ישראל אשר מלאו לו 25 שנים, בנאמנות ששווי נכסיה בסוף שנת המס לפחות 500,000 ש"ח.

תחולת התיקון לגבי דוחות לשנת המס 2016 ואילך.

התיקון נועד למנוע מצב שהתקיים בעבר ובו אזרחים שביצעו רילוקיישן לעתים "נעלמו" "והתעלמו" ולא הגישו דיווחים לרשויות המס בישראל.

להטבות המס, אשר ישראלי המבצע רילוקיישן זכאי להן במדינת היעד אין כל משמעות באשר לחבות המס אשר הוא חייב בישראל. אף שעשויה להיות אמנה למניעת כפל מס בתוקף, בין ישראל למדינת היעד, מיסוי כפול הוא לעתים בלתי נמנע. על אף האמנה, לישראל עשויה להיות עדיין הזכאות להטיל מס או לדרוש חובת דיווח, בקשר להכנסות או הטבות מסוימות של עובדים העוזבים את ישראל ועדיין נחשבים תושבי ישראל. אזרחים אשר ביצעו רילוקשיין, חייבים במס בגין הכנסות מכל מקור בעולם, אם אין ביכולתם להוכיח כי מרכז חייהם כבר אינו בישראל.

בנושא זה עסקתי במאמרי ניתוק תושבות, ד"ר איתמר כוכבי משנת 2014 כדלהלן:

רקע:

עד ליום 31 בדצמבר 2002, יחיד תושב ישראל היה רשאי לקבל הכנסות במדינות חוץ, ללא חיוב במס במדינת ישראל עבור ההכנסות מחו"ל. עד ליום ה- 1 בינואר 2003 (יום החלת הרפורמה), הבסיס למיסוי תושב ישראל על הכנסותיו היה טריטוריאלי. כלומר, די בכך שהכנסתו נצמחה, הופקה או נתקבלה בישראל כדי שתחויב במס.

לשיטת מיסוי על בסיס טריטוריאלי היו חריגים המטילים מס על בסיס פרסונאלי: רווחי הון וכן הכנסות שהופקו בחו"ל ממשלח יד, "שבדרך כלל" אותו יחיד תושב ישראל עסק בו בישראל.

ההגדרה לקביעת תושבות ישראלית על פי הפקודה טרם התיקון הייתה כללית מדי ויצרה חוסר וודאות. לפיכך, הרחיבו בתי המשפט את ההגדרה וקבעו מבחן מהותי אשר מתייחס למכלול רחב של אינדיקציות, מבחן זה נקרא, "מירב הזיקות" או "מרכז החיים". פסיקת בית המשפט הדגישה שני היבטים לקביעה זו: היבט אחד, האובייקטיבי, אשר בחן היכן פיזית מצויות מירב הזיקות של הנישום. היבט שני, הסובייקטיבי, אשר התחקה אחר כוונת הנישום, קרי היכן לדעת הנישום נמצא מרכז חייו.

לאחר תיקון 132 לפקודה, הבסיס למיסוי הפך לפרסונאלי. תושב ישראל חייב במס בגין הכנסתו (קרי, למדינה זכות למסות את הנישום), ללא קשר למקום בו הופקה ההכנסה. עולה מכך הוא הרחבת בסיס המס בישראל. כמו כן, על פי ההגדרה החדשה מי שאינו תושב ישראל ימוסה בהתאם לשיטה הטריטוריאלית, ויחויב במס בגין הכנסות שהופקו או נצמחו בישראל.

מבחן "מרכז חייו של הנישום" שנקבע בפסיקה אומץ בחקיקה, על כן, לא היה שינוי משמעותי במצב הקיים לאחר התיקון. תושב ישראל הוגדר בפסיקה, כמי שמרכז חייו בישראל, בהתאם לשני מבחני משנה:

המבחן המהותי – בהתאם לסעיף 1 לפקודת מס הכנסה – הגדרת תושב ישראל. לצורך קביעת מרכז החיים, נבדקים קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים. בין השאר יש לבדוק את: מקום ביתו הקבוע של הנישום, מקום מגורים שלו ושל בני משפחתו, מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע, מקום אינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו בארגונים או במוסדות שונים וכד'.

בפס"ד גונן, קבע ביהמ"ש כי למבחן המהותי שני פנים:

אובייקטיבי – זהו המבחן הפיזי, כלומר היכן נמצאות מירב הזיקות של הנישום.

סובייקטיבי – היכן רואה הנישום את מרכז חייו.

לאורך השנים אימצה הפסיקה קביעה, כי במקרה בו המאזן בין הזיקות הפיזיות השונות אינו חד משמעי, לא נחייב את קביעת מרכז חייו של אדם במקום בו לא הייתה זו כוונתו. על כן ההיבט הסובייקטיבי יכול להטות את הכף, במידה ומצטרף אליו מעשה. קיימת מגמה להעדיף היבט סובייקטיבי זה, במקום בו ניתן לתת בנישום אמון והוא יכול לחזק את טיעוניו באמצעות ראיות מוצקות (כגון: עדכון מען, תעסוקה קבועה, מכירת הבית הקודם, מעבר משפחתו ועזיבה לצמיתות של מקום העבודה וכד'), על פני הראיות האובייקטיביות.

המבחן הטכני – לפיו מונים את משך שהייתו של הנישום בישראל לעומת משך ימי שהייתו בחו"ל. לפי חלופה אחת, יחיד נחשב לתושב ישראל אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר.

לפי חלופה השנייה, יחיד נחשב לתושב ישראל אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה היא 425 ימים או יותר.

מדובר בחזקות הניתנת לסתירה הן על ידי פקיד השומה והן על ידי היחיד.

ההלכה:

בפסק דין ספיר (ע"א 4862/13) קבע בית המשפט העליון את תושבותו לצרכי מס בחו"ל, של נישום אשר פיצל את משפחתו כאשר עזב את הארץ ומשפחתו נותרה בישראל. המדובר בנישום (ספיר) אשר בזמן שהותו בחו"ל (בסינגפור), אשתו ושתי בנותיו שהו, גרו ומרכז חייהם נותר במדינת ישראל. ההליך המשפטי עסק בפיצול התא המשפחתי לצרכי מס.

עובדות המקרה:

בשנים 1998-1994 מיכאל ספיר (נישום) אשתו ושתי בנותיו התגוררו בסינגפור במסגרת שליחות של מיכאל ספיר מטעם עבודתו בחברה ישראלית. בשנת 1998 חזר עם משפחתו חזרה לישראל.

בשנת 2001 עבר הנישום לגור ולעבוד בסינגפור מטעם חברה סינגפורית ומאוחר יותר עבד בסינגפור באופן עצמאי. אשתו ובנותיו נשארו בישראל.

בשנת 2002 הנישום הפך לתושב קבע של סינגפור, גר שם באותה דירה במשך למעלה מ-10 שנים, ופיתח בסינגפור קשרים חברתיים ענפים.

במקביל היו לנישום נכסים בישראל וחשבון בנק משותף עם אשתו. הנישום שהה בישראל תקופה של כשלושה חודשים כל שנה, כך שלפי החלופה השנייה של מבחן הטכני מתאים הוא להגדרת תושב ישראל: בשנת 2001 שהה בישראל 224 ימים, בשנת 2002 148 ימים, בשנת 2003 166 ימים, בשנת 2004 כ-145 ימים ובשנת 2005 185 ימים.

בית המשפט המחוזי בדק את מערכת היחסים של הנישום ואשתו וקבע כהאי לישנא:

יש לציין כי בפסק הדין נעשתה הפרדה בין זיקות לישראל התלויות בנישום עצמו ובין זיקות לישראל שאינן תלויות בו. כך, מירב הזיקות התלויות בנישום מצביעות על היותו תושב סינגפור. הקשר שלו לישראל נעוץ בגורמים שאינם תלויים בו, כגון: מקום מגורים של אשתו ובנותיו, חשבון בנק משותף עם אשתו שבו הנישום מקבל גמלה המשולמת לו מצה"ל, נכסים וכלי רכב שבשימוש משפחתו.

ההלכה שנקבעה מהווה שינוי משמעותי וחשוב בכרסום בעמדה מסורתית ועקבית של רשות

המסים לאורך השנים, לפיה פיצול תא משפחתי כמעט ואינו אפשרי.

להרחבה בנושא התושבות ניתן לעיין בפסק דין אשר ניתן ביום 21.10.14, על ידי כב' השופט רון סוקול, בבית המשפט המחוזי בחיפה ע"מ 19466-01-12, יעל צור נגד פקיד שומה חיפה כדלהלן:

פסק הדין צור האמור, מדגיש את הבעייתיות באי הוודאות המיסוית האופפת את תחום הרילוקיישן וקורא למחוקק לקבוע כללים ברורים יותר. השופט סוקול מציין: "בשנים האחרונות ערים אנו יותר ויותר לניידות כוח העבודה ולמעבר של עובדים ממדינה למדינה. כוחם של התאגידים הגלובליים הולך וגדל והתופעה של שינוי מקום עבודה ומגורים הולכת ונפוצה יותר ויותר. הדבר מחייב חשיבה נוספת על השפעת כללי התחולה של דיני המס על התנהגותם של העובדים – שהרי קיים חשש כי יפעלו לניתוק זיקת התושבות רק משיקולי מס".

עוד מוסיף השופט סוקול וקובע: "ניידות העובדים מחייבת גם קביעת מבחנים ברורים ופשוטים ליישום, כדי למנוע דיונים מיותרים, ולאפשר לכל מי שמבקש למצוא מקום עבודה מחוץ לישראל לתכנן את צעדיו ולדעת היכן וכמה יהיה עליו לשלם מס על הכנסותיו".

לסיכום קובע כב' השופט סוקול: "נישום יכול לבקש להעתיק את מרכז חייו, ובהתאם את מקום התושבות, לתקופה מוגבלת ובתנאי שבאותה תקופה אכן יתקיימו כל הזיקות במיקום החדש. רצונו של נישום לשוב ביום מן הימים לישראל, ואפילו תוך תקופה מוגדרת, אינו שולל את האפשרות לקבוע כי שינה את מרכז חייו, ובלבד שלא מדובר בשינוי ארעי שאין עמו שינוי הזיקות המהותיות".

לאור כל הבחינות הללו והעובדה שהחזרה לישראל אחרי פרק זמן קצר נבעו מסיבת פיטורים ולא מסיבה אחרת, ניתן להגיע למסקנה שהיציאה של גב' צור להונג קונג היוותה ניתוק קשר עם ישראל ולפיכך לא הייתה המערערת תושבת ישראל.

סוף דבר

ערעורה של גב' יעל צור התקבל והיא אינה חייבת במס בישראל.

מנגד, נדחה ערעורו של טייס אל על, בבית המשפט העליון, אשר סבר כי אכן ניתן לחייבו במס, אך רק על ההכנסה שהופקה לו בזמן שהייתו בארץ בפועל, ולא על ההכנסה שנוצרה בזמן בו המטוס עבר מעל מדינות אחרות כיוון שנחשבת כאילו לא הופקה בישראל. ערעורו נדון בבית המשפט העליון – ע"א 9461/12 רפאל בר נ. פקיד שומה חולון, (ע"י כבוד השופטים גרוניס-נשיא, השופטת חיות, השופט שהם – 26.3.2014).

סיפור המקרה: בר רפאל היה אזרח ישראל, אך בשנות המס עליהם דן בית המשפט התגורר בארצות הברית ונחשב כתושב חוץ לצרכי מס. באותם השנים הועסק כטייס בחברת אל על בטיסות בין לאומיות, בעיקר בקו תל אביב ניו יורק.

רשויות המס דרשו מהטייס רפאל בר לשלם מס על הכנסותיו מעבודתו בחברת אל על שכן, לדעתם, הכנסותיו הופקו בישראל בהתאם לשיטת המס הטריטוריאלית המחייבת תשלום מס במדינה. בר מצדו, סבר כי אכן ניתן לחייבו במס אך רק על ההכנסה שהופקה לו בזמן שהייתו בארץ בפועל, ולא על ההכנסה שנוצרה בזמן בו המטוס עבר מעל מדינות אחרות כיוון שההכנסה נחשבת כאילו לא הופקה בישראל. במקרה כזה, טען בר, חיוב המס על הכנסתו, שייך למדינות אחרות ואין הוא צריך לשלם מס על כך גם בארץ.

השאלה המשפטית שעמדה להכרעת בית המשפט הייתה, האם ההכנסה שהופקה לבר במסגרת זמן הטיסה, כאשר המטוס עזב את טריטוריית מדינת ישראל נחשבת עדיין כהכנסה בטריטוריה הישראלית? האם ניתן לראות מטוס, לענייני מיסוי, כ"אי צף" ישראלי או שמא מדובר בחילופי טריטוריה בהתאם למהלך הטיסה?

בערכאה ראשונה קבע כב' השופט אלטוביה (בע"מ 1235/06 מחוזי): במקרה זה, אין מדובר בחילופי טריטוריות וכי להכנסתו של בר זיקות רבות הקושרות אותה למדינת ישראל, כיוון שמדובר בחברה ישראלית והמטוס שייך לחברה זו. כמו כן, השכר שולם דרך חברת התעופה הישראלית חברת אל על. על כן, הכנסתו תחשב כהכנסה שהופקה או נצמחה בישראל ותחויב במס ישראלי. במקרה זה, ציין השופט, אין חשש לכפל מס עם ארה"ב כיוון שנקבע באמנה בין ממשלת ארה"ב לממשלת ישראל כי יראו הכנסה של טייס כהכנסה מהמדינה לה שייכת חברת התעופה בפועל והיא תמוסה על ידי אותה מדינה בלבד.

סוגיית התושבות הורחבה ונידונה לפני זמן קצר, בחודש יוני 2016 בפס"ד: ע"מ 19898-03-13, רפי אמית נ' פקיד שומה ת"א 4. מדובר באזרח ישראלי, אשר שהה מחוץ לישראל לפרקים ארוכים משנת 2002 ועד לשנת 2008. בשנת 2007 שהה רפי אמית, 30 ימים בלבד בישראל ולטענתו הוא אינו נחשב לתושב פיסקאלי באף מדינה ("חסר תושבות").

אמית נהג להעביר לישראל באופן מתמיד ופעמים רבות את חסכונותיו מהזכיות במשחקי הפוקר – סכומים שהצטברו לכ-20 מיליון שקל.

כב' השופט קירש מבית המשפט המחוזי קבע בהקשר לסכומים הגבוהים כדלהלן:

עובדה זו יצרה "אינטרס כלכלי פעיל ומהותי בישראל".

עוד הוסיף כב' השופט קירש: "אין לצפות כי אדם שניתק את קשרי התושבות עם ישראל, פתח דף חדש בחו"ל ואיננו רואה עוד את ביתו בישראל, יתמיד בהפקדת חסכונותיו דווקא כאן".

"בנסיבות הנתונות, העברת הכספים לישראל – בהיקף כל גדול ובהזדמנויות שונות רבות – איננה עולה בקנה אחד עם קו הטיעון הכללי שלו בעניין ניתק הזיקות". זאת, הוא קבע, במיוחד לאור העובדה שאין קושי להחזיק חסכונות בארה"ב (להבדיל ממקום שבו אין יציבות פיננסית)".

"המערער לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח ניתוק התושבות, וזאת חרף תחושתו הסובייקטיבית כי הוא עזב את ישראל וחדל להיות תושב. המקרה אמנם אינו מובהק לכאן או לכאן אך לא שוכנעתי כי מכלול הנסיבות המיוחדות מצביע על הפסקת התושבות".

להרחבה בנושא תושבות, ראה מאמרי ד"ר איתמר כוכבי, בנושא כדלהלן:

1. קביעת תושבות.

2. פיצול התא המשפחתי – ניתוק תושבות – הלכת ספיר.

3. מס יציאה.

4. תושב חוזר, תושב חוץ, עולה חדש – מיסים.

5. בקשה לקבלת מעמד: "תושב חוזר ותיק", "תושב חוזר".

6. צָרְפַת – ישראל, גילוי מרצון, תושב חוזר.

7. גילוי מרצון – 10 מאמרים.

חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 223), התשע"ו–2016*

תיקון סעיף 131 1. בפקודת מס הכנסה , בסעיף 131(א) –

(1) בפסקה (5ב), אחרי פסקת משנה (6) יבוא:

"(7) נהנה תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים, בדבר היותו נהנה, אלא אם כן הוא לא ידע שהוא נהנה, ובלבד ששווי נכסי הנאמנות בסוף שנת המס אינו פחות מ-500,000 שקלים חדשים; לעניין זה, "נכסי הנאמנות" – לרבות מזומן, פיקדונות, ניירות ערך ומקרקעין, בישראל או מחוץ לישראל; אין בהוראות פסקת משנה זו כדי לגרוע מחובת דיווח אחרת החלה על נהנה כאמור לפי סעיף קטן (א);";

(2) אחרי פסקה (5ד) יבוא:

"(5ה) יחיד שמתקיימת בו החזקה הקבועה בפסקה (א)(2) להגדרה ""תושב ישראל" או "תושב"", שבסעיף 1, והחזקה נסתרת לטענת היחיד כאמור בפסקה (א)(3) לאותה הגדרה – דוח המפרט את העובדות שעליהן מבוססת טענתו בלבד, שאליו יצרף את המסמכים התומכים בטענתו, אם ישנם כאלה, אולם אין בהוראות פסקת משנה זו כדי לגרוע מחובת הדיווח החלה על יחיד לפי סעיף קטן (א)(4), אם היתה לו הכנסה חייבת בשנת המס; הוראות פסקה זו לא יחולו על אלה:

(א) בן זוגו וילדיו של יחיד כאמור;

(ב) יחיד שמתקיים לגביו האמור בסיפה של פסקה (א)(4) להגדרה ""תושב ישראל" או "תושב"", שבסעיף 1;

(ג) עובד זר כהגדרתו בסעיף 48א;

(5ו) יחיד תושב ישראל שהעביר, במהלך 12 חודשים, כספים אל מחוץ לישראל בסכום כולל של 500,000 שקלים חדשים או יותר (להלן – סכום לדיווח); דוח לפי פסקה זו יוגש לגבי השנה שבה הועבר סכום לדיווח, כולו או חלקו, לראשונה אל מחוץ לישראל ולגבי השנה שלאחריה;".

תחולה 2. הוראות סעיף 131 לפקודת מס הכנסה, כנוסחו בחוק זה, יחולו על דוח שיש להגישו לגבי שנת המס 2016 ואילך.

בנימין נתניהו משה כחלון

ראש הממשלה שר האוצר

ראובן ריבלין יולי יואל אדלשטיין

נשיא המדינה יושב ראש הכנסת

הערה: המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. רק הוראות החוק, הפסיקה או הוראות המוסד המטפל, מחייבות וקובעות. בכל מקרה בו נכתב לשון זכר הכוונה גם ללשון נקבה, וכן להיפך, אלא אם נאמר במפורש אחרת.

הכותב: ד"ר איתמר כוכבי, הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה כ-30 שנה, בקורסים חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות עד לחודש 10/2019. כמו כן, מרצה באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לניהול – מנהל עסקים, לתואר MBA, בקורס "עקרונות החשבונאות" וכן בפקולטה למשפטים של אונ' חיפה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים L.L.M עם התמחות במשפט עסקי מסחרי, עד חודש 05/2019.

ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. Dr. Faculty of Law, University of Haifa, ISRAEL.

במקצועו רואה חשבון וכלכלן (כ-30 שנה), וכן עורך דין ונוטריון. בעל משרד עריכת דין (רואה חשבון), בקריית הממשלה בחיפה. תחום התמחותו דיני מיסים, משפט מסחרי ודיני עבודה.

מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.

מיקום המשרד: קריית הממשלה פל ים 7, חיפה, טל: 8621350- 04, פקס: 8621349- 04, פל': 5443671- 050

e-mail: cpa-adv-itamar@bezeqint.net

* התקבל בכנסת ביום כ' באדר ב' התשע"ו (30 במרס 2016); הצעת החוק ודברי הסבר פורסמו בהצעות חוק הממשלה – 1003, מיום ג' בשבט התשע"ו (13 בינואר 2016), עמ' 393.