מדינת סעד ומדינת רווחה
ד"ר איתמר כוכבי עורך דין, רואה חשבון וכלכלן
הטכניון – הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, מרצה בקורסים "חשבונאות ניהולית מתקדמת" ו"בקרת עלויות" כ-30 שנה עד לחודש 10/2019.
מרצה מצטיין טכניוני – הצטיינות יתירה בהוראה לשנת תשע"ה סמסטר חורף.
מרצה מצטיין טכניוני – ראוי לשבח בהוראה לשנת התשע"ו.
אוניברסיטת חיפה – הפקולטה לניהול – מנהל עסקים, מרצה בקורסים "חשבונאות פיננסית" ו"עקרונות החשבונאות" לתואר MBA.
אוניברסיטת חיפה – הפקולטה למשפטים – מרצה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים LL.M עם התמחות במשפט עסקי מסחרי עד לחודש 05/2019.
מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.
ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה Dr. Faculty of Law, University of Haifa.
מדינת סעד היא מדינה שעליה מוטלת החובה לספק לחבריה הנזקקים את המינימום ההכרחי. הדבר נעשה באמצעות מדיניות סעד סלקטיבית, הכוללת מבחני הכנסות ומבחני נזקקות המאתרים את החלשים והעניים מבין חברי הקהילה. אין מטרתה של מדינת סעד לחלק את המשאבים בין כל חברי הקהילה אלא רק לזקוקים להם.
למדינת רווחה יש שתי מטרות עיקריות. האחת, הענקת ביטחון חברתי-כלכלי לכל חברי הקהילה ושמירה על תנאי חיים נאותים על פי המקובל בחברה, ללא תלות בכושר ההשתכרות של היחיד. המטרה השנייה היא צמצום אי-השוויון בין היחידים. המנגנונים העיקריים המשמשים ליישום מטרות אלו הינם מערכת המסים, מערכת החינוך, מערכות בריאות ציבוריות, קצבאות כספיות לצרכנים שונים ודיור ציבורי.
לפי תפיסתו של זאב ז'בוטינסקי, המינימום ההכרחי מורכב מנגישות לחמשת המ"מים: מזון, מלבוש, מעון, מרפא (בריאות) ומורה (חינוך). המושג מדינת רווחה מושתת על עקרון הצדק החלוקתי המכוון להשגת צדק חברתי על ידי חלוקת זכויות, חובות ומשאבים חברתיים. חלוקה זו נערכת על ידי המוסדות הממשלתיים המתאימים.
תפיסת העולם שלפיה האדם הוא חלק מהחברה ולא יחיד בודד בה, מחלחלת לכל תחומי החיים ומשפיעה עליהם.
מדיניות רווחה אוניברסלית היא מדיניות שבה כל חברי הקהילה העומדים בתנאים מסוימים, מתוקף הגדרתם כחברי הקהילה, זכאים לגמלות ולביטוח סוציאלי. עניים כמו גם עשירים, זכאים לזכויות ושירותים ציבוריים ללא מבחני הכנסה, אלא על סמך קריטריונים אוניברסליים.
היבטים של מדיניות סעד במדינת ישראל
אחד מסימני ההיכר של הדמוקרטיה המערבית המודרנית הינה ההנחה שזכותו של כל אזרח לקבל עזרה בעת מצוקה, וחובתה של המדינה לספק עזרה זו. מערכת הסעד בישראל כיום כוללת:
א) גמלת הבטחת הכנסה (במסגרת הבטחת הכנסה) ניתנת לתושבי ישראל מגיל 20 ומעלה שלא הוצעה להם עבודה ואין להם מקור קיום, או שהכנסתם אינה מגיעה לרמה המינימלית המוגדרת בס' 2 לחוק הבטחת הכנסה (להלן ייקרא: "חוק הבטחת הכנסה"), עקב נסיבות שחוק הבטחת הכנסה מכיר בהן. בקטגוריה זו נכללת השלמת ההכנסה לקשישים, לאלמנות ולשאירים אשר אין להם הכנסה משמעותית אחרת.
ב) גמלת סיעוד הינה סל שירותים המיועד לקשישים, הכולל בין השאר טיפול אישי כגון שירותי הסעה למרכזי היום, עזרה במשק הבית, אספקת מוצרי ספיגה, שירותי כביסה ומימון להתקנת משדרי מצוקה. זהו ביטוח סלקטיבי, מאחר שזכאים לו רק אלו הזכאים לקצבת זקנה ועומדים במבחן ההכנסות ובמבחן הדלות כנקבע בס' 223-237 לחוק הביטוח הלאומי (להלן ייקרא: "חוק הביטוח הלאומי").
היבטים של מדיניות רווחה במדינת ישראל
במדינת ישראל קיימים חוקים חברתיים המעגנים את זכויותיהם הבסיסיות של אזרחיה לקבל מן המדינה שירותים שונים. דוגמאות לכך הם חוק לימוד חובה חינם המיועד להבטיח חינוך יסודי ועל יסודי; חוק ביטוח בריאות ממלכתי שמטרתו אספקת סל מקיף של שירותי בריאות לכל אזרח ישראלי, וענפי ביטוח בחוק הביטוח הלאומי לרבות ביטוח אמהות וקצבת ילדים.
בישראל יש היום מציאות מעורבת, שבה נהוגות הן מדיניות סעד והן מדיניות רווחה.
הביקורת על מערכות הסעד והרווחה
יתרונות מערכת הסעד
1. מדינת סעד מושתתת על עיקרון של תגמול על בסיס צרכים ולא על בסיס הישגים וכישורים, ופונה לאוכלוסייה המתאימה בלבד.
2. גמלות המשולמות במסגרת תכניות הסעד ניתנות בתקציב נמוך יחסית מאחר שמרבית האוכלוסייה אינה נהנית מהן ואין בידה האפשרות לקבלן, בשונה מתוכניות הרווחה שלעתים מאופיינות באופי ביטוחי אוניברסלי.
3. מונעת את העמקת הפערים בין עשירים לעניים.
חסרונות מערכת הסעד
1. מדיניות הסעד מהווה אמנם כלי למתן אמצעי מחיה מינימליים, אך היא עלולה ליצור תלות כלכלית של הזכאים ברשויות המדינה. מדינת הסעד הופכת את המצוקה לסגולה אישית נרכשת, וכאשר הבעיה היא ברמת היחיד לא תמיד ניתן פתרון יעיל.
2. קיימת תופעה גדלה והולכת שבה יש ניצול לרעה של מערכת הסעד בידי מי שאינם זכאים, ולפיכך חלק מתקציבי הסעד אינם מגיעים ליחידים הזקוקים להם באמת, והעוני ופערי ההכנסות מתרחבים.
3. מדיניות הסעד אינה מביאה למיצוי מקסימלי של זכויות הזכאים בה, בשל כמה סיבות:
א) המנגנון הסלקטיבי יוצר בידול של חברי הקהילה הנזקקים וחששם מתגבר עקב סטיגמות.
ב) ישנו ליקוי מובנה ביוזמה ובביצוע, מאחר שהמנגנון מחייב תביעה אקטיבית של הזכויות הסוציאליות של הזכאים, אשר רבים מהם אינם יודעים כיצד לממש את זכאותם או שאינם טורחים לעשות זאת.
ג) הצורך להבדיל בין אוכלוסייה בעלת הכנסה נמוכה לשאר האוכלוסייה יוצר מנגנון פיקוח וביקורת שלעתים הינו מסורבל ובזבזני.
ד) תהליך הבירור לקביעת האוכלוסייה הזכאית כרוך בחדירה לפרטיות.
יתרונות מערכת הרווחה
קיימים יחסי גומלין בין פיתוח כלכלי של מדינה ורווחת תושביה, לבין יתרונה מבחינה ביטחונית וחברתית. ככל שהמדינה חזקה יותר מבחינה כלכלית כך מתחזק מעמדה הביטחוני.
ככל שהמדינה משקיעה יותר בעתיד החברה באמצעות מערכת החינוך - משתפר מעמדה הכלכלי והחברתי. כ, למשל, מאפשר חוק לימוד חובה חינם לכל אדם, לרבות מי שידו אינה משגת, לרכוש השכלה. המדינה דואגת לבריאות אזרחיה ומעניקה שירותי בריאות לכולם, חסרי אמצעים מחד ובעלי אמצעים מאידך.
דוגמא נוספת הם מענקי האיזון הניתנים לרשויות המקומיות על ידי השלטון המרכזי, שנועדו לצמצם את הפערים ברמת השירותים ביניהן. השוויון מתבטא גם בחלוקת המשאבים החברתיים בין כלל האזרחים.
נתונים השוואתיים במדינות רווחה נוספות מצביעים על כך שמדיניות הרווחה מיטיבה עם האוכלוסייה בתחומים נוספים: תוחלת החיים הממוצעת במדינות רווחה עומדת על 78.5 שנים לעומת 77.2 שנים במדינות ניאו-ליברליות - השוללות את מעורבות הממשלה בכלכלה.
חסרונות מערכת הרווחה
מדינת הרווחה נתפסת כמעמסה על המשק ועל המוסדות הכלכליים ומעכבת את הצמיחה הכלכלית. תפיסה זו נשענת על ההנחה האוטופית שלפיה השוק מסוגל לספק את צרכיהם של כל האזרחים אם המדינה לא תתערב בהקצאות הללו.
במדיניות רווחה מחולקים המשאבים החברתיים בין כלל האזרחים גם לנזקקים וגם למבוססים שבהם, עובדה הגורמת להתרחבות הפערים הקיימים וליצירתם של פערים חדשים. למשל, קצבאות הילדים מוענקות בשיעור אחיד למשפחות עניות ולמשפחות מבוססות. כמו כן, גופים שונים עלולים לעתים להשתמש במערכות הרווחה והביטחון הסוציאלי להשגת מטרות פוליטיות אלקטורליות, לדוגמא, הקצאת משאבים ספציפיים למוסדות חרדיים. במקרים מעין אלו תהיה עקיפה של המערכת המנהלית הרגילה ויוקצו משאבים לרשות שלטונית שאיננה אמורה לספק שירותי רווחה, לכן יתאפשר לה שיקול דעת עצמאי כיצד לחלק את המשאבים על פי שיקולים פוליטיים.
הערה: המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. רק הוראות החוק, הפסיקה או הוראות המוסד המטפל, מחייבות וקובעות. בכל מקרה בו נכתב לשון זכר הכוונה גם ללשון נקבה, וכן להיפך, אלא אם נאמר במפורש אחרת.
הכותב: ד"ר איתמר כוכבי, הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה כ-30 שנה, בקורסים חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות עד לחודש 10/2019. כמו כן, מרצה באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לניהול – מנהל עסקים, לתואר MBA, בקורס "עקרונות החשבונאות" וכן, מרצה בפקולטה למשפטים - אוניברסיטת חיפה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים L.L.M עם התמחות במשפט עסקי מחסרי, עד לחודש 05/2019.
ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. Dr. Faculty of Law, University of Haifa, ISRAEL.
במקצועו רואה חשבון וכלכלן (כ-30 שנה), וכן עורך דין ונוטריון. בעל משרד עריכת דין (רואה חשבון), בקריית הממשלה בחיפה. תחום התמחותו דיני מיסים, משפט מסחרי ודיני עבודה.
מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.
מיקום המשרד: קריית הממשלה פל ים 7, חיפה, טל: 8621350- 04, פקס: 8621349- 04, פל': 5443671- 050
e-mail: cpa-adv-itamar@bezeqint.net