ירושה, צוואה, עזבון
ד"ר איתמר כוכבי עורך דין, רואה חשבון וכלכלן
הטכניון – הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, מרצה בקורסים "חשבונאות ניהולית מתקדמת" ו"בקרת עלויות" כ-30 שנה עד לחודש 10/2019.
מרצה מצטיין טכניוני – הצטיינות יתירה בהוראה לשנת תשע"ה סמסטר חורף.
מרצה מצטיין טכניוני – ראוי לשבח בהוראה לשנת התשע"ו.
אוניברסיטת חיפה – הפקולטה לניהול – מנהל עסקים, מרצה בקורסים "חשבונאות פיננסית" ו"עקרונות החשבונאות" לתואר MBA.
אוניברסיטת חיפה – הפקולטה למשפטים – מרצה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים LL.M עם התמחות במשפט עסקי מסחרי עד לחודש 05/2019.
מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.
ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה Dr. Faculty of Law, University of Haifa.
נכסי העזבון
חוק הירושה התשכ"ח-1965 (להלן יקרא: "החוק"), מוחל על רכוש המוגדר כעזבונו של אדם תוך שהוא קובע כללים להסדרת וניהול עזבונו של אדם שניפטר.
העזבון הינו סך כל הנכסים/התחייבויות, אותם מותיר היחיד/ה לאחר מותו/ה.
נכסים הקרויים עזבון, הם הירושה של הנפטר. עזבון הינו רכוש המת המועבר לאחרים.
העזבון כולל הן את ההון הרוחני והן את ההון הפיזי, אותם מותיר היחיד/ה כגון: מקרקעין, רכבים, עסקים, חברות, מטלטלין, כספים (חובות והיטלים) וכל חפץ רוחני או פיזי אשר נותרו עם לכתו של היחיד/ה.
העזבון הכולל את ההון הרוחני מוחל על: זכויות או מידע בעל ערך, כגון הצגה או מערכון. כמו כן, ההון הרוחני כולל: זכויות יוצרים על שיר, זכויות יוצרים הכוללים זכויות פטנטים והמצאות, הנכללים במסגרת הקניין הרוחני. הללו מוגדרים נכס או רכוש בלתי מוחשי (לעיתים יקרא: רכוש אחר), וכלולים במסגרת העזבון.
העזבון מחולק בין היורשים המופיעים בכתב הצוואה, אותם הותיר המוריש עם לכתו, או על פי צו ירושה מטעם בית המשפט לענייני משפחה.
כתב הצוואה הוא מסמך בעל תוקף משפטי, בו קובע המצווה את בקשתו לחלוקת רכושו לאחר מותו ליורשיו הרשומים בצוואה.
נכסי העזבון מחולקים בין היורשים בהתאם להוראות חוק הירושה, נכסים שאינם נכללים תחת העזבון יחולקו על-פי הוראות הדין הכללי. לדוגמא: כספי פיצויי פיטורין שקיבל המנוח לא ייחשבו לעזבונו, ויחולקו לאחר מותו כאמור בהוראות חוק פיצויי פיטורין ולא עפ"י הוראות חוק הירושה.
סעיף 1 לחוק מגדיר ירושה כעזבון, בזו הלשון:
"הירושה
1. במות אדם עובר עזבונו ליורשיו".
מנהל עזבון
מנהל העזבון הינו האחראי לנכסים אותם הותיר היחיד/ה עם מותו/ה. מנהל העזבון יכול להיות אדם יחיד, תאגיד או האפוטרופוס הכללי, אשר כפופים להוראות בית המשפט.
מנהל העזבון, נושא בתפקיד נאמן בית המשפט, אשר אחראי על מינויו ומפקח על עבודתו. תפקידו של מנהל העזבון הינם: כינוס נכסי העזבון, ניהולם, סילוק חובות העזבון וחלוקת נכסי העזבון ליורשים.
מינוי מנהל עזבון
סעיף 78 לחוק, עוסק במינוי מנהל עזבון. בקשה למינוי מנהל עזבון תוגש על-ידי אחד היורשים או על-ידי צד מעוניין אחר. (דוגמא למעוניין אחר הינו נושה, המעוניין לוודא כי חובו יסולק).
מינוי מנהל עזבון
"78. (א) בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעונין בדבר, למנות, בצו, מנהל עזבון."
כמו כן, סעיף 77 קובע שבכל עת לאחר שהמוריש נפטר וכל עוד לא מונה מנהל עזבון להיות אחראי, רשאי בית המשפט מיוזמתו או לפי בקשת מעוניין לנקוט באמצעים הנראים לו מתאימים לשמירה על העזבון ומינוי מנהל זמני.
אמצעים לשמירת העזבון
"77. בכל עת לאחר מות המוריש וכל עוד לא נתמנה מנהל עזבון רשאי בית המשפט, לפי בקשת מעונין בדבר או מיזמת עצמו, לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת העזבון או לשמירת זכויות בעזבון, לרבות עיכוב זמני של פעולות בנכסי העזבון, מתן צו למכירתם של נכסים פסידים שבעזבון ומינוי מנהל עזבון זמני."
הסיבות האפשריות למינוי מנהל עזבון הינם:
1. המצווה קבע בצוואתו כי אדם מסוים ימונה להיות מנהל עזבונו.
2. היורשים אינם מסוגלים לנהל את העזבון בעצמם.
3. קיומה של מטרה ציבורית בהוראות צוואה.
4. נכסי העזבון מצריכים טיפול מיוחד.
5. על העזבון רובצים חובות גבוהים, ומנהל העזבון ממונה לוודא את סילוק החובות, במסגרת הליך כינוס הנכסים, לצורך תשלום החובות אותם הותיר המוריש.
6. המוריש לא הותיר אחריו צוואה.
7. קיים סכסוך או מחלוקת בין היורשים, העלול לעכב או אף למנוע את חלוקת העזבון.
8. לא ניתן לאתר את אחד היורשים המופיעים בצוואתו של המוריש.
9. ריבוי יורשים.
10. היורשים אינם יכולים לנהל את העזבון משום שאינם כשירים משפטית לכך. למשל: צוואת המוריש מכילה הוראות ביחס לקטין או לחסוי, אשר יש צורך לפקח על ביצוען ואין כל דרך חליפית לעשות זאת.
מנהל העזבון – סמכויותיו ותפקידיו
סעיף 82 קובע את תפקידו של מנהל העזבון בזו הלשון:
תפקידים
"82. מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקויימת."
אחריות מנהל העזבון כדלהלן:
1. כינוס וניהול נכסי העזבון.
2. איתור היורשים כפי שהם מופיעים בצוואתו של המוריש.
3. הסדרת אופן חלוקת העזבון בין היורשים.
4. פירעון חובות העזבון. (כאשר רובץ על העזבון חוב, מנהל העזבון אמור לדאוג לסילוק החובות לנושים תוך שמירה על זכויות כלל המעורבים).
5. חלוקת יתרת הירושה בין היורשים, בהתאם לצו הירושה או לצו קיום צוואה.
6. להתגונן בפני תביעה אשר הוגשה כנגד העזבון.
7. מנהל העזבון, רשאי להמשיך בהליכים משפטיים אשר טרם הסתיימו כאשר את אותם ההליכים, פתח המוריש טרם מותו.
סעיף 88 לחוק קובע את אחריותו של מנהל העזבון בזו הלשון:
אחריות
"88. מנהל עזבון אחראי לנזק שגרם עקב הפרת חובתו כמנהל עזבון; בית המשפט רשאי לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום לב ונתכוון למילוי תפקידיו; מנהל עזבון אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט."
מנהל העזבון יהיה אחראי לכל נזק שייגרם בעקבות הפרת החובות המוטלות עליו מכוח תפקידו. יחד עם זאת, בית המשפט יפטור אותו מאחריות אם פעל בתום לב בהתאם להוראות בית המשפט.
בית המשפט העליון עמד על אופי תפקידו ותחומי פעולתו של מנהל העזבון, בסעיף 7 לפסק הדין של כב' השופט שמגר: ע"א 153/77 אלואשוילי נ' סמואל, פ"ד לב (1) 627.
"מנהל העזבון מתמנה על-ידי בית-המשפט (סעיף 78 לחוק) והוא ממלא חובותיו בכפוף להוראותיו של בית-המשפט ובתחומים מוגדרים, רק על-פי אישורו מראש (ראה, בין היתר, סעיפים 82 ו-97 לחוק). משמע, החוק החרות שלנו אימץ שיטה של הסדרת תחומי פעולתו של מנהל העזבון, בה יש תפקיד מכריע לפיקוח השוטף, המקויים על-ידי בית-המשפט. פיקוח זה אין לראותו רק כהתערבות מזדמנת בנסיבות יוצאות-דופן, אלא כפיקוח-על קבוע ומתמשך: כך נקבע בחוק, בין היתר, כי הוראותיו של בית-המשפט אינן נובעות רק מבקשתו של מעוניין או של מנהל העזבון, אלא גם יכול שיינתנו מיזמת בית-המשפט עצמו (סעיף 83 לחוק). (לענין הגישות השונות זו מזו בשיטת המשפט האנגלית מחד גיסא, ובשיטה האמריקנית, מאידך גיסא, ראה;PROF. M. RHEINSTEIN, CASES ON DECEDENTS' ESTATES, 2ND ED., P. 565
RESCOE POUND, ORGANIZATION OF COURTS (1940), 78-80).
עיקרו של דבר, מנהל העזבון נושא בתפקיד של נאמנות שהוטל עליו על-ידי בית-המשפט ואינו עושה דברם של היורשים או של צדדים מעוניינים אחרים, גם אם מינויו נבע מלכתחילה מפנייתו של מעונין בדבר (סעיף 78 לחוק) (ראה גם בר"ע 206/70, ישיבת פורת יוסף נ' יעקב חומי, [1].
וכך הגדיר תפקידו BOUVIER'S LAW DICTIONARY, 3RD REVISION , P. 1134 בעקבות, [:COLLAMORE V. WILDER, [7
"מנהל העזבון הוא אך ורק שליח או נאמן של העזבון של הנפטר, הפועל תחת הנחייתו הישירה של החוק המגדיר חובותיו, אשר מסדיר התנהגותו ומגביל כוחותיו."
אופי שליחותו של מנהל העזבון מצא ביטויו התמציתי והממצה בדבריו של השופט זוסמן (כתארו אז) ב-ע"א 474/65, טראובר נ' מנהיים, [2], בע' 95, שלפיהם:
"מנהל העזבון הוא עושה דברו של בית-המשפט."
כידוע, אין בכך כדי לגרוע מסמכותו וזכותו של המנהל לערער על החלטתו של בית-המשפט לערכאה גבוהה יותר (בר"ע 162/76, גפן נ' ויינשטוק, [3]).
הצורך בפיקוח שוטף של בית-המשפט ובהנחייתו הוא תולדה של נסיון העבר הרחוק, כי במקורו דבקו בתפקיד של מנהל העזבון תופעות של ניצול לרעה למכביר: באנגליה נהג הכתר ליטול לעצמו את זכות הניהול של נכסיהם של נפטרים שלא הותירו אחריהם צוואה ואף חילק תפקידי ניהול העזבון לעושי דברו ולאחר מכן כ- FRANCHISE לנושאי תפקיד כנסייתיים, שראו בו גם כן, לא אחת, מקור לא אכזב להפקת טובות הנאה, בין לעצמם ובין למטרות צדקה שטיפחו. על רקע זה צמח הפיקוח של הערכאות, תחילה הכנסייתיות ולאחר מכן של בתי-משפט של ה- PROBATE, שבעזרתם ביקשו ליצור עין פקוחה ולמנוע את התופעה אשר לפיה הופך מנהל העזבון, למעשה, ליורש של חלק נכבד מן העזבון".
חלוקת העזבון
במידה והמוריש הותיר אחריו צוואה, חלוקת העזבון בין היורשים תתבצע על פי הצוואה. כאשר ישנה צוואה שנעשתה כדין (קרי, בהתאם להוראותיו של חוק הירושה), יחולק העזבון בין יורשיו של המנוח בהתאם לרצונו של המנוח כפי שבא לידי ביטוי בצוואתו.
במידה והמוריש לא הותיר אחריו צוואה או שהצוואה אינה כשרה או תקפה, יחולק העזבון בין היורשים בהתאם להוראות חוק הירושה.
במקרה כזה, חלוקת העזבון מותנית בקבלת צו ירושה מבית המשפט לענייני משפחה.
צוואה, היא מסמך כתוב המכיל הוראות באשר לאופן חלוקת העזבון בין הזוכים הרשומים בה לאחר מות היחיד/דה. (בנסיבות מסוימות יכולה צוואה להיות בעל פה). החוק קובע כללים מסוימים לעריכת הצוואה אולם קיים מרחב לשיקול הדעת של היחיד/ה משום שמדובר במסמך אישי המבטא את רצונו של המצווה.
חלוקת העזבון תבוצע רק לאחר מתן צו קיום צוואה או צו ירושה. מטרת צווים אלו היא להצהיר באופן חוקי על זהות היורשים והיקף העזבון שנשאר.
קיים הבדל בין חלוקת עזבון לפי צוואה או לפי צו ירושה. בצוואה, החוק מתיר למוריש להחליט על אופן החלוקה לפי ראות עיניו כל עוד היא נעשית באופן חוקי ומוכח כי היא אכן על דעת רצונו החופשי של המצווה.
חוק הירושה קובע סיבות המביאות לפסלות לרשת את המוריש בזו הלשון:
פסלות לרשת
"5. (א) אלה פסולים לרשת את המוריש:
(1) מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו;
(2) מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזויפת.
(ב) מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש.
מהאמור עולה, כי מי שהורשע בכוונה לגרום למותו של המצווה או שגרם בכוונה למותו או שניסה לסכל, להשמיד או לזייף את צוואתו יהיה פסול מלרשת אותו.
צוואה בלתי חוקית וכו'
"34. הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי – בטלה."
מהאמור עולה כי הוראה בקשר לחלוקת עזבון, אשר אינה מוסרית, בלתי חוקית או נוגדת את תקנת הציבור, תהא פסולה.
סדר עדיפות בחלוקת הירושה
סעיף 104 לחוק קובע את סדר העדיפות בין החובות וחלוקת העזבון כדלהלן:
סדר עדיפות בין חובות העזבון
"104. (א) הסכומים הבאים (בחוק זה – חובות העזבון) יסולקו לפי סדר עדיפות זה:
(1) ההוצאות הכרוכות בהלווית המוריש, בקבורתו ובהצבת מצבה על קברו, לפי הנהוג באותן נסיבות;
(2) ההוצאות של צו ירושה, של צו קיום ושל ניהול העזבון במידה שהן חלות על העזבון;
(3) החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו (בחוק זה – חובות המוריש) לרבות המגיע לאשתו על פי כתובה במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר;
(4) המגיע לבן-זוגו של המוריש על פי עילה הנובעת מקשר האישות, פרט לכתובה כאמור בפסקה (3), והמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק.
(ב) חובות העזבון בעלי עדיפות שווה יסולקו לפי יחס הסכומים שלהם.
(ג) עדיפותם של מסים ותשלומי חובה אחרים תהיה בהתאם להוראות החוקים הדנים בהם.
(ד) חובות העזבון עדיפים על מזונות מן העזבון."
מהאמור עולה כי ראשית, יסולקו החובות הנוגעים להוצאות הקבורה, ההלוויה של המוריש והוצאות בשל צו הירושה או קיום הצוואה. לאחר מכן, ישולמו חובותיו של המוריש מאחר והללו אינם עוברים מהעולם עם מותו. לכן, לאחר התשלומים האמורים, יסולקו חובות המוריש לנושים, אותם הותיר טרם הלך לעולמו לפי הסדר הנקבע בסעיף 104 לחוק.
ירושה על פי דין
סעיפים 10 עד 17 לחוק הירושה עוסקים בסדר היורשים על פי הדין כדלהלן:
בירושה על פי דין, עיקרון החלוקה המנחה את המחוקק הישראלי הוא שיטת ראשי האב. השיטה מוכרת כשיטת הפרנטלות (שיטת הפרנטלות קובעת את התור וסדר העדיפות בין היורשים לפי מידת הקרבה של ההורה המשותף אל המוריש). השיטה קובעת כי הירושה נעשית בהתאם לסדר הקרבה המשפחתית למוריש כעולה מסעיף 12 לחוק. כך יקדמו לרשת אותו בן הזוג וילדיו (פרנטלה ראשונה) ולאחר מכן הוריו (פרנטלה שניה) כאשר לאחר מכן הוריהם (פרנטלה שלישית). בדומה, גם מי שנולד 300 ימים לאחר מות המוריש יהיה כשר לרשת אותו ואין משמעות אם הוריו היו נשואים או לא בזמן פטירת האדם.
"פרק שני: ירושה על פי דין
יורשים מבני המשפחה
10. יורשים על פי דין הם:
(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;
(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש).
זכויות הירושה שלהם יהיו לפי האמור בפרק זה.
זכות הירושה של בן זוג
11. (א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון –
(1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי;
(2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון, יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון;
(ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א), יורש בן הזוג את העזבון כולו.
(ג) המגיע לבן-זוג על-פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעזבון; הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן-זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזיר כשיפקעו.
סדר העדיפות בין קרובי המוריש
12. ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו.
החלקים בעזבון
13. ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי הוריו ביניהם.
חליפיו של יורש
14. (א) ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו; הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה.
(ב) ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו.
יורש פסול ויורש שהסתלק
15. מי שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מחלקו בעזבון שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, חלקו מתווסף לשאר היורשים על פי חלקיהם.
ירושה מכוח אימוץ
16. (א) מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וכן יורשים את המאמץ צאצאי המאומץ; המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו.
(ב) המאומץ וצאצאיו זוכים על פי דין בעזבונם של קרובי המאמץ כאילו היו יורשים, וקרובי המאמץ זוכים על פי דין בעזבונו של המאומץ כאילו היו יורשים.
(ג) המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ, אולם הורי המאומץ והורי הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ.
זכות הירושה של המדינה
17. (א) באין יורש לפי הסעיפים 10 עד 16, תירש המדינה כיורשת על פי דין.
(ב) מה שירשה המדינה לפי סעיף זה ישמש למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד, אולם רשאי שר האוצר להעניק מנכסי העזבון או לשלם, בתחום שוויים של נכסי העזבון שהגיעו לידי המדינה אחרי סילוק חובות העזבון,
תשלום חד-פעמי או תשלומים חוזרים –
(1) לאדם שערב מות המוריש היה מחסורו על המוריש;
(2) לאדם או לתאגיד שערב מות המוריש היה מחסורו של המוריש עליו;
(3) לבן-משפחתו של המוריש או של בן-זוגו שאינו מיורשיו על פי דין."
יתר על כן, אם המוריש היה נשוי ולזוג היה הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973, בת הזוג יכולה לבחור בין הסכום העומד לזכותה בכתובה לבין הסכום הקבוע בהסכם. שאר העזבון יחולק בין היורשים או הזוכים לאחר שסולקו כל התשלומים לפי הסדר.
כעולה מסעיף 11 האמור לעיל, בן הזוג של המוריש נוטל את המכונית ושאר נכסי המיטלטלין של המשק המשותף בהתאם למקובל והנסיבות. אם היה למוריש דירת מגורים ובני הזוג היו נשואים שלוש שנים לפחות וגרו בדירה ביחד, בן הזוג יקבל את מלוא הזכויות בדירה.
הילדים, ההורים והוריהם יחלקו את זכויותיהם ביניהם חצי-חצי. אם לנפטר אין קרובים שיכולים לרשת אותו, עזבונו יועבר למדינה. החוק קובע שהמדינה תשתמש בנכסים אלו למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד.
הערה: המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. רק הוראות החוק, הפסיקה או הוראות המוסד המטפל, מחייבות וקובעות. בכל מקרה בו נכתב לשון זכר הכוונה גם ללשון נקבה, וכן להיפך, אלא אם נאמר במפורש אחרת.
הכותב: ד"ר איתמר כוכבי, הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה כ-30 שנה, בקורסים חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות עד לחודש 10/2019. כמו כן, מרצה באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לניהול – מנהל עסקים, לתואר MBA, בקורס "עקרונות החשבונאות" וכן, מרצה בפקולטה למשפטים - אוניברסיטת חיפה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים L.L.M עם התמחות במשפט עסקי מחסרי, עד לחודש 05/2019.
ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. Dr. Faculty of Law, University of Haifa, ISRAEL.
במקצועו רואה חשבון וכלכלן (כ-30 שנה), וכן עורך דין ונוטריון. בעל משרד עריכת דין (רואה חשבון), בקריית הממשלה בחיפה. תחום התמחותו דיני מיסים, משפט מסחרי ודיני עבודה.
מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.
מיקום המשרד: קריית הממשלה פל ים 7, חיפה, טל: 8621350- 04, פקס: 8621349- 04, פל': 5443671- 050
e-mail: cpa-adv-itamar@bezeqint.net