ַשְׁפָּעָה בִּלְתִּי הוֹגֶנֶת – צַוָּואָה וִיְרוּשָּׁה

הַשְׁפָּעָה בִּלְתִּי הוֹגֶנֶת – צַוָּואָה וִיְרוּשָּׁה

ד"ר איתמר כוכבי עורך דין, רואה חשבון וכלכלן

הטכניון – הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, מרצה בקורסים "חשבונאות ניהולית מתקדמת" ו"בקרת עלויות" כ-30 שנים עד לחודש 10/2019.

מרצה מצטיין טכניוני – הצטיינות יתירה בהוראה לשנת תשע"ה סמסטר חורף.

מרצה מצטיין טכניוני – ראוי לשבח בהוראה לשנת התשע"ו.

אוניברסיטת חיפה – הפקולטה לניהול – מנהל עסקים, מרצה בקורסים "חשבונאות פיננסית" ו"עקרונות החשבונאות" לתואר MBA.

הפקולטה למשפטים – אוניברסיטת חיפה – מרצה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים LL.M עם התמחות במשפט עסקי מסחרי עד לחודש 05/2019.

מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.

ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה Dr. Faculty of Law, University of Haifa.

שִׁעוּרֵי מָבוֹא – שָׂכָר וְתָגְּמוּלִים – חֶשְׁבּוֹנָאִי, מִשְׁפָּטִי, מִסּוּיִי

מוּנָּחִים:

יְרוּשָּׁה – ההון הרוחני וההון הפיזי, אותם מותיר הנפטר, המועבר לאחרים, כגון:

מקרקעין, רכבים, עסקים, חברות, מטלטלין, כספים (חובות והיטלים) וכל חפץ רוחני או פיזי אשר נותרו עם לכתו של הנפטר.

עִזָּבוֹן – יְרוּשָּׁה של הנפטר הינם נכסיו הקרויים גם בשם הַעִזָּבוֹן.

הַעִזָּבוֹן מחולק בין היורשים המופיעים בכתב הַצַוָּואָה.

צַוָּואָה – מסמך בעל תוקף משפטי (ברוב המקרים נעשה בכתב ע"י אדם הנמצא בכושר שכלי) ובו קובע המצווה את בקשתו, לחלוקת רכושו לאחר פטירתו, ליורשיו הרשומים בצוואה. ניתן לסגת מצוואה – צוואה ניתנת לביטול או שינוי בכל עת על ידי המצווה וצוואה אחרונה מבטלת צוואות קודמות לה. (צוואה הדדית היא צוואה שאינה פועלת על פי כללי הצוואה הרגילים, מאחר והינה תוצר של אמון, הסתמכות הדדית והסכמה בכתב בין בני הזוג, המהווה מעין חוזה.

צַוָּואָה הֲדָדִית – מסמך אחד המהווה חוזה בין שני בני הזוג, נקראת גם "צוואה הדדית משותפת". המסמך חתום בחתימתם של שני הצדדים, אך ניתן גם להחתימם על שני מסמכים נפרדים. מטרתה של הצוואה ההדדית, הנערכת בדרך כלל על ידי שני בני זוג, הינה להבטיח שלא יערכו שינויים עם מות אחד מהם. בני הזוג, מעוניינים כי במותו של אחד מהם הרכוש יעבור לבן הזוג השני, לפיכך צוואה הדדית מהווה מקרה מיוחד בו מסכימים בני הזוג לרשת זה את זה.

הצוואה ההדדית אינה כתובה על ידי המוריש לבדו ולא מבטאת את רצונו האישי בלבד אלא מהווה למעשה חוזה בין שני בני זוג כאשר צוואתו של המוריש האחד מתבססת על צוואתו של המוריש השני ולא ניתן להתייחס לכל אחת מהן בנפרד.

בני הזוג עורכים צוואה משותפת, בהחלטה משותפת והיא מנוסחת באופן זהה בהתבסס על עקרון ההדדיות: את יורשת אותי או אני יורש אותך ואולם אין חובה שבני הזוג יהיו קשורים בברית הנישואין.

אדם המעוניין לשנות או לסגת מצוואתו כאשר שותפו לצוואה ההדדית בחיים, חייב להודיע על כך לשותפו, בכתב, על מנת לבטל מבחינה משפטית את תוקפה של הצוואה המשותפת.

הַשְׁפָּעָה בִּלְתִּי הוֹגֶנֶת

הַשְׁפָּעָה פירוש המילה הינו: שיכנוע; פיתוי. היכולת להטות רצון או הלך רוח. היכולת לשנות או היכולת לגרום לפעולה אחרת. היכולת לשנות את מהלך או את תוצאות הדברים.

בִּלְתִּי הוֹגֶנֶת – מקפחת, מפלה או אינה ישרה. לא מתאימה, לא ראויה או אינה צודקת. על פי אמות המידה בוצעה פעולה מחמת מניעים שאינם הגונים או מוסריים.

סעיף 30 לחוק הירושה דן בהשפעה בלתי הוגנת על המצווה, בזו הלשון:

אונס איום וכו'

30. (א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה.

(ב) הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות - אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן - בטלה הוראת הצוואה.

מן האמור בסעיף לעיל עולה כי השפעה בלתי הוגנת הינה השפעה שאינה קונבנציונלית המשבשת את שיקול דעתו של המצווה שההשפעה מופנית כלפיו, מאחר ולא היה בידו את חופש הבחירה האמיתי להביע את רצונו למי וכיצד להוריש את רכושו. קיים חשד כי ההשפעה הפסיכולוגית או הנפשית, נעשתה מחמת מניעים שאינם הגונים או מוסריים על פי אמות המידה החברתיות בסביבתו של המצווה. השפעה בלתי הוגנת מתבצעת כאשר הצד החזק המפעיל את השפעתו כלפי המצווה מפיק לעצמו יתרון בלתי הוגן באמצעות הצוואה או המתנה.

הוכחתה של טענה מסוג זה בבית המשפט איננה דבר קל כלל ועיקר ולצורך כך בית המשפט בוחן ארבע יסודות העולים עד כדי השפעה בלתי הוגנת, שהינם כדלהלן:

1. אחד הצדדים אכן היה נתון להשפעה.

2. לנהנה הייתה אפשרות לעשות שימוש בהשפעתו על הצד השני.

3. לנהנה היו האמצעים להפעיל את ההשפעה.

4. הצוואה היא כתוצאה מההשפעה הבלתי הוגנת.

מן האמור עולה כי נשללה גמירות הדעת והחשיבה העצמאית מהמצווה אשר מהווה שלילת רצונו החופשי האמיתי. קיימת אפשרות נוספת שהמצווה היה טרם פטירתו תלוי באופן אבסולוטי, מקיף ויסודי בזוכה או באדם אחר הקשור בזוכה. ניתן להוכיח כי השפעתו של הזוכה או מי מטעמו הייתה כה גדולה על המצווה עד כי ניתן לקבוע שהייתה השפעה בלתי הוגנת.

קיימים ארבעה מבחנים כפי שבית המשפט רואה אותם לקיומה של השפעה בלתי הוגנת והינם:

הראשון: תלות העצמאות– האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מבחינה פיזית והן מהבחינה השכלית-הכרתית. את התשובה על השאלה יש לבחון לאורך תקופה נתונה, אך לא פחות חשוב לברר את מצבו במועד עריכת הצוואה. תלות פיזית אינה עדות מספקת לתלות בזולת, שכן ייתכן שעצמאותו השכלית-חברתית של המצווה תחפה על התלות הפיזית שלו. העדר החופש נובע מחמת נסיבות חיצוניות, ובעיקר מחמת תלותו הפיזית, הנפשית, השכלית וההכרתית במשפיע אשר הוא בדרך כלל הנהנה על פי הצוואה.

השני: תלות וסיוע – במקום שהתברר שהמצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את טיב הסיוע שניתן לו, את היקפו ואת מידת התלות של המצווה באותו סיוע וממילא במי שהעניק לו אותו.

השלישי: קשרי המצווה עם אחרים – זהו מבחן משנה למבחן התלות והסיוע. בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה. הסיבה לניתוק ולבידוד אינה רלוונטית. יכולה היא לנבוע משום התנהגות הנהנה ויכולה היא לנבוע משום מצבו האובייקטיבי של המצווה.

הרביעי: נסיבות עריכת הצוואה – מעורבותו של הנהנה בעשיית הצוואה, גם אם אינה עולה כדי למעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה, יכולה ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

סעיף 35 לחוק הירושה דן בביטול צוואה עקב כך שהיורש היה עד לצוואה או לקח חלק בעריכתה כדלהלן :

צוואה לטובת עדים וכו'

35. הוראת-צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת-צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה.

מהוראת הסעיף עולה כי קיימים שלוש סוגים של זוכים על פי צוואה, שהוראת צוואה המזכה אותם או את בני זוגם – בטלה.

הראשון: מי שערך אותה. דהיינו, מי שהכין טכנית את כתב הצוואה. עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של כתב הצוואה.

השני: מי שהיה עד לעשיית הצוואה. דהיינו, מי שהטביע את חותמו בחתימתו, על גבי הצוואה או מי שנוכחותו היא תנאי לקיומה – תנאים שלא מתקיימים במקרה שלפנינו.

השלישי: מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה. היינו כל פעילות הקודמת לעריכת הצוואה על ידי עורך הדין או אדם אחר העורך את הצוואה אשר מתחיל בעריכת ניסוח הצוואה, עליו להיזהר שלא לקחת חלק בעריכתה. הפסיקה קבעה כי לקיחת חלק בעריכת צוואה הינו ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

באמצעות סעיף 35 מבקש המחוקק להרתיע אנשים המנויים בסעיף העשויים להשפיע על המוריש שלא כדין. כמו כן, להרחיקם מלקחת חלק בעריכת צוואה לטובתם על מנת למנוע מהם להפעיל לחץ אסור על המצווה – המוריש. דהיינו קיים מצב עניינים בו יתקיים עיוות הרצון החופשי של המצווה אשר הינו אחד מהיסודות החשובים, האמורים לעיל, בהורשה על פי צוואה.

אף אם ניתן לכאורה להוכיח כי רצונו החופשי של המוריש היה לצוות ליורש המופיע בצוואתו הרי שלאור נוסחו של הסעיף די בכך שהיורש נטל חלק בעריכת הצוואה כדי לבטל את הוראות הצוואה המזכות אותו. מהאמור עולה שבמקרה בו מוריש מבקש לכלול מאן דהוא בצוואתו, במידה ואותו זוכה נדרש לסייע למוריש-המצווה, בעניין הצוואה בכל דרך שהיא, עדיף להפנותו לעורך דין נייטרלי שאין ביניכם לבינו קשר, על אף שעזרתכם מוענקת בתום לב.

בית המשפט העליון קבע ב-ע"א 347/84 צימט נ' בנימין, פ"ד מ(2) 121, 871;

כהאי לישנא:

"זוהי צוואה, שיש סביבה מצבור גדול של תהיות וסימני שאלה. לחלק מאלה לא נתן השופט המלומד את דעתו כלל. בעיניי, צוואה המלווה כל כך הרבה תמיהות ושאלות, שנשארו ללא מענה, לא ניתן, בשום פנים, לומר עליה בבטחה, שהיא אכן מבטאת את רצונה של המצווה. מטעם זה בלבד הייתי מקבל את הערעור ומבטל את אישור הצוואה".

נטל ההוכחה ונטל השכנוע מוטלים על כתפיו של בעל-הדין המתנגד לקיום הצוואה.

בנושא צוואות ירושות ועזבון ראה מאמרי - ד"ר איתמר כוכבי:

1. ירושה, צוואה, עזבון.

2. צַו קִיּוּם צַווָּאָה, הִתְנַגְּדוּת לַצַּו לְקִיּוּם צַווָּאָה.

3. צַוָּואָה הֲדָדִית.

הערה: המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. רק הוראות החוק, הפסיקה או הוראות המוסד המטפל, מחייבות וקובעות. בכל מקרה בו נכתב לשון זכר הכוונה גם ללשון נקבה, וכן להיפך, אלא אם נאמר במפורש אחרת.

הכותב: ד"ר איתמר כוכבי, הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה כ-30 שנה עד לחודש 10/2019, בקורסים חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות. כמו כן, מרצה באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לניהול – מנהל עסקים, לתואר MBA, בקורס "עקרונות החשבונאות" וכן בפקולטה למשפטים של אונ' חיפה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים LL.M עם התמחות במשפט עסקי מסחרי עד לחודש 05/2019.

ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. Dr. Faculty of Law, University of Haifa, ISRAEL.

במקצועו רואה חשבון וכלכלן (כ-30 שנה), וכן עורך דין ונוטריון. בעל משרד עריכת דין (רואה חשבון), בקריית הממשלה בחיפה. תחום התמחותו דיני מיסים, משפט מסחרי ודיני עבודה.

מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.

מיקום המשרד: קריית הממשלה פל ים 7, חיפה, טל: 8621350- 04, פקס: 8621349- 04, פל': 5443671- 050

e-mail: cpa-adv-itamar@bezeqint.net