בית ישראלי ואוסטר מאת דני רכט בבנייה
הבית ברחוב מזא"ה 12 נבנה בשנות העשרים כבית בן שתי קומות על ידי אדריכל לא ידוע. בשנות העשרים ובראשית שנות השלושים שימש הבית כאגף של בית החולים עין גדי שפעל בבית הסמוך (רחוב מזא"ה 10). מודעת פרסומת לבית החולים עין גדי משנת 1932 וצילום של צלמניה פיק שנה קודם הם עדות לחזיתו האקלקטית המרשימה של הבית אז.
בשנת 1935 שופץ הבית שהיה בבעלות ה"ה דוד ישראלי ושותפו דניאל אוסטר. במסגרת השיפוץ שהוביל האדריכל יהושע שטיינבוק-שני (1901-1956), ממיסדי אגודת המהנדסים והאדריכלים, נוספה לבית קומה שלישית. חזית הבית שונתה דרמטית ועוצבה בסגנון הבינלאומי לפי דרישות המחלקה הטכנית בעיריה. במסגרת שיפוץ מאוחר יותר של הבית נוספה במקום בנייה חדשה, בתכנון משרד בר-אוריין אדריכלים.
עורך הדין דניאל אוסטר (1893–1963) היה מנהיג ציוני ופוליטיקאי ישראלי בולט, יליד איוונו-פרנקיבסק (אז בגליציה, חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). פועלו של אוסטר ידוע בעיקר בתחום המוניציפלי בירושלים בה כיהן כראש עירייה יהודי ראשון בשלוש תקופות כהונה בלתי רצופות: ראשית, בתקופת המנדט הבריטי (1937–1938 ו-1944–1945), ולאחר מכן, עם הקמת מדינת ישראל, שימש שוב כראש העיריה (1948–1950).
בנוסף לפעילותו העירונית, אוסטר מילא תפקיד מפתח בהקמת המדינה. הוא ייצג את מפלגת הציונים הכלליים במועצת המדינה הזמנית והיה אחד מחותמי מגילת העצמאות בשנת 1948. אוסטר יזם את בניית הבית שברחוב מזא"ה עם דוד ישראלי שהיה מראשי לשכת המסחר אנגליה - ישראל וממנהלי בנק אפ"ק. ומכאן הקשר לאדריכל יהושע שטיינבוק-שני היה מראשית שנות השלושים אדריכל הבית של הבנק. בתפקידו האחרון כיהן ישראלי כמנכ"ל משותף של בנק לאומי לישראל. בראשית שנות השבעים הוא התגורר בהרצליה פיתוח.
אוסטר וישראלי היו גיסים. אוסטר נישא לז'וליה מני וישראלי נישא לאחותה לילה מני. שתיהן בנות השופט מלכיאל מני (1932-1860) בעל בית מני הדו-קומתי שברחוב יהודה הלוי (בית ברסקי במקור).
ד"ר זיגפריד (שמואל) יכמן בן 62 היה רופא מצליח בברלין אולם לאחר חקיקת חוקי הגזע פוטר מעבודתו שם ובשנת 1935 עלה לארץ. הוא התגורר החל משנת 1949 בדירה בקומה השניה בבית ישראלי ואלסטר שברחוב מזא"ה. איתו גרו בדירה רעייתו רופאת השיניים סופיה (שרה) ובתם היחידה אווה, סטודנטית לביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. כרופא מומחה למחלות פנימיות הוא עבד כיועץ רפואי לשגרירות ארצות הברית בישראל, סיפק שירותי אבחון לשגרירות בקשר למועמדים להגירה לארה"ב. ובנוסף עבד כרופא של קופת חולים 'אוצר הרופא'.
בליל 2 באפריל 1963 סמוך לחצות, חזרו ד"ר יכמן ואשתו לביתם לאחר שבילו בקונצרט. כשהגיעו לכניסה לבניין, המתין להם מתנקש שירה בדוקטור כדור אחד מתת-מקלע עוזי שפגע בצווארו. אמבולנס שהוזעק מבית מגן דוד אדום הסמוך העביר אותו לבית חולים איכילוב אך בדרך הוא החזיר את נשמתו לבוראו.
בבוקר שלמחרת רצח הדוקטור יכמן ועוד לפני ההלוויה, צלצל הטלפון בדירת הרופא ואלמוני פנה אל האלמנה בקול נרגש: "גברת יכמן, לחיי שנינו נשקפת סכנה גדולה. עליך להיפגש עמי עוד היום. בואי אחר הצהריים לתנובה לוי בכיכר דיזנגוף, אבל אוי ואבוי לך אם תודיעי על כך למשטרה". על אף שהייתה ספקנית ושבורת לב השתכנעה האלמנה הטרייה לקיים את הפגישה. במקביל ערכו החוקרים בדיקה זריזה בה גילו כי בכיכר דיזנגוף לא קיימת מסעדת 'תנובה' השייכת לאדם בשם לוי, אך מצאו שם מסעדת תנובה' בבעלות אחרת.
הגברת יכמן הגיעה למקום המפגש כמתוכנן כאשר האזור כבר הוקף על ידי בלשי משטרה סמויים. היא המתינה זמן רב לשווא, אך איש לא ניגש אליה והפגישה המסתורית לא התקיימה. ד"ר זיגפריד (שמואל) יכמן הובא לקבורה בבית העלמין קריית שאול. הרצח נותר תעלומה. אף על פי שנקשרו לו קונספירציות שונות (כולל השערות על רקע בינלאומי בגלל קשריו עם השגרירות האמריקאית), הרוצח ומניעיו האמיתיים מעולם לא התגלו והתיק מעולם לא פוענח.
