מרפאת קופ"ח ולשכת המס (הנהלת משרד הביטחון)  מאת ד"ר ניר מן 

בינואר 1948 החל מהלך הפקעה וחכירה נרחב של בִּניינים בתל-אביב עבור מערכת הביטחון. ריכוז ההפקעה הביטחונית הוטל על ועדת הקניות המרכזית ב'הגנה' בראשות יוסף יעקֹבּסון. באפריל 1948 הוחלט לשתף את עיריית תל-אביב בוועדת שיכון מיוחדת למטרה זו, אלא שהוועדה המשותפת לא באה לעולם, ולא בכדי. נראה כי מתוקף צורכי שעת החירום נרתעו גורמי הביטחון מהלחצים ומהעיכובים המִנהליים שתשית עליהם העירייה בהחרמת נכסי מקרקעין אזרחיים (בתי-מלון, בתי-ספר, מחסנים מסחריים, בתי-מלאכה, דירות מוחרמות ועוד).

בתוכנית המקורית של ועדת המצב מפברואר 1948 אמוּרים היו 13 משרדי הממשלה, כולל "חלק מההגנה", כלומר, חלק מהנהלת משרד הביטחון, להשתכן בבתי שׂרונה. למשרד הביטחון הוקצה בִּניין אחד של תשעה חדרים ל"פקידי מנגנון גבוהים", ועבור ארבע "מחלקות מלחמתיות" תוכננה הקמת 15 צריפים גדולים. לבִנייני שׂרונה הוכנסו באפריל 1948 ארבע מחלקות ממשרד הביטחון – המפקח על המלאי, המפקח על המזונות, משרד נפגעי המלחמה ומִנהל כוח האדם, שלא היו מהדרג הבכיר ביותר. משהתפנו מבנים ביפו הן הועברו לשם בקיץ.

פתרון השיכון להנהלת משרד הביטחון נמצא בבִּניין ההסתדרותי החדש שטרם אוכלס ברחוב אסתר המלכה 6–4 (סמוך לכיכר דיזנגוף). המִבנה היה בִּניין תלת-קומתי עם מרתף גדול, שנועד לשמש את לִשכת המס ההסתדרותית, ושליש ממנו נועד להנהלת קופת חולים הכללית, לרבות מִרפאה אזורית. באישון ליל במאי 1948 פנה ראש שירות האִכסוּן ב'הגנה' למשה סורוקה, המנהל האדמיניסטרטיווי של קופת חולים הכללית, "להרשות להם את השימוש במרתף וקומת עמודים", והלה נעתר לבקשה הדחופה. הסכם בראשי תיבות לחכירת הבִּניין עד ל-1 בינואר 1950 בעלוּת כעשרת אלפים ל"י נחתם ביוני 1948 בין משרד הביטחון ליעקב קינמון מלִשכת המס. במשא ומתן נרמז לקינמון ש"באם לִשכת המס תסרב, יבוא צו החרמה". משרד הביטחון השקיע למעלה מעשרים אלף ל"י בהתאמות ובהשלמות של בנייה בבניין. 

אגפי משרד הביטחון ששוכנו בבניין קופת חולים ברחוב אסתר המלכה היו – ההנהלה והמזכירות, אגפי השיקום, הגיוס, החימוש, הנוער והנח"ל, ההסברה ויחסי הציבור, אגף חיל הים, אגף חיל האוויר, הוועדה העליונה לשִחרורים, היחידה להנצחת החייל, ארכיון צה"ל  ומערכת ספר 'ההגנה'. מעניין להיווכח מי ומי נכללו ברשימת הגופים הבכירים בהנהלת משרד הביטחון, ולעקוב אחר תהליך העברתם לקריה. הגם שעִניינו של מחקר זה ממוקד בסוגיית הקריה, ולא בהתפתחותו המִבנית של משרד הביטחון, תוסב תשומת הלב לעובדה שבהנהלת המשרד רוכזו בקיץ 1948, בעיצומה של המלחמה, בעיקר גורמי כוח-האדם.

בעקבות הפצצת בית הדר  על-ידי מטוסי חיל האוויר המצרי במאי 1948 הועברו ממנו משרדי מערכת הביטחון לבית רומנו, שבנייתו טרם הושלמה. בית רומנו היה בִּניין בן ארבע קומות ומִפלָש (פסאז') בבעלוּת 'חברת בית רומנו' בדרך יפו 9 (על גבול שכונת נווה-צדק), שבו 55 חנויות בקומת הקרקע ו-220 חדרים. הבִּניין הוחרם במאי 1948, והבעלים נדרשו לגמור את הבנייה על-חשבונם. לאחר שיפוץ נזקי ההפצצה, הוחזרו מרבית המשרדים לבית הדר, אלא שבית רומנו לא הוחזר לבעליו, והמשיך לשמש את אגפי הקניות, הכספים, כוח-האדם ומחלקת התרבות. בדצמבר 1949 צומצם השימוש בו ל-72 חדרים לאגף הקניות ולמדורי המכירות וההפקעות.

בקיץ 1948 החל משרד הביטחון לפנות את הבִּניינים שהפקיע מתושבי תל-אביב לפני ההשתלטוּת על יפו. בנסיבות אלו בלטה חברת יבואני הרכב 'משה קרסו ובניו בע"מ' שמסרה ב-1 ביולי את המוסך המרכזי שלה על כל מִתקניו וציודו ברחוב ריב"ל 22–26 בתל-אביב, לחיל התחבורה ("מרצוננו הטוב ומתוך הכרה כנה לעזור למאמץ המלחמתי, ללא צו החרמה או הפקעה"). זה היה המוסך החדיש והמשוכלל בארץ. נוסף על המוסך תפס משרד הביטחון גם את בִּנייני החברה בדרך ליפו, שבהם הוצבו המשטרה הצבאית ומושל המחוז. חברת 'בני משה קרסוֹ' נקלעה למצוקה במילוי התחייבויותיה, בעוד שתי מִתחרותיה (חברות 'פורד' ו'ארדיטי' שלא תרמו למאמץ המלחמתי) משכו אליהן את לקוחותיה.

לאחר שלב ההתגבשות הראשוני של מִבנה משרד הביטחון נמצאו באוקטובר 1949 גורמי הנהלת משרד הביטחון בשישה מרכזים ברחבי תל-אביב–יפו: 

1. בִניין לִשכת המס המרכזית של ההסתדרות ברחוב אסתר המלכה 4–6, שבו היו הנהלת המשרד, המזכירות הכללית והאגפים לגיוס, לשיקום, לחימוש, ליחסי ציבור, חיל האוויר, חיל הים, הנוער והנח"ל, הוועדה העליונה לשִחרורים, היחידה להנצחת החייל וארכיון הצבא;

2. בית הדר בדרך פתח-תקווה 19, שבו היו האגפים לכספים, לנכסים, לביקורת ולפיקוח, למשפחת החייל והנהלת התעשייה הצבאית;

3. בית רומנו בדרך יפו 9, שבו שכנו אגף הקניות, מדור המכירות, מדור ההפקעות, מטה שירות התחבורה ומחלקת הערעורים במרכז הגיוס (ששכן ברחוב העלייה 5);

4. בית בַּנִין בצומת הרחובות נחלת-בנימין ושׂדרות רוטשילד, שבו רוכז בדצמבר 1948 אגף הכספים (אַכָּ"ס);

5. יחידות נוספות שכנו במִבנים שהיו ברשות האפוטרופוס על נכסי הנִפקדים ביפו;

6. לִשכת ראש הממשלה ושר הביטחון שכנה בקריה.

כאשר הועברו משרדי הממשלה מהקריה לירושלים בדצמבר 1949, הועברו מבִּניין קופת-חולים ברחוב אסתר המלכה לבית הדר לִשכת שאול אביגור סגן שר הביטחון בפועל, פנחס ספיר מנכ"ל המשרד, המזכירות הכללית, הנהלת הכספים, אגף החימוש, לִשכת יוסף גוריון ראש האגף ליישוב חיילים ושיקומם, האגף לביקורת ולפיקוח, אגף הנכסים והנהלת התעשייה הצבאית. במקום הנהלת משרד הביטחון הוכנסו לבִּניין ההסתדרותי גורמי ביטחון אחרים. בתחילת שנת 1950 נמצאה הנהלת משרד הביטחון בבית הדר ובתפוסה חלקית בבִניין קופת-חולים ובבית רומנו.

בשולי הדברים יוּער, שלאיש ממערכת הביטחון הצעירה,  לבכיריה  ולזוטריה כאחת, לא הייתה הניעה (מוטיוויציה) לעבור מתנאי העבודה המשוּפרים בבִנייני המשרדים החדישים ביותר בעיר לצפיפות הדחוקה בצריפי הקריה המרוחקת (הבתים כבר אוּכלסו), והיו שהתמרמרו על הרעת תנאי העסקתם. על תחושת פקידי משרד הביטחון עם קבלת הוראת המעבר מבית רומנו לקריה העיד שלום אהרוני: "כשהודיעו לנו שעומדים להעביר אותנו מבית רומנו לקריה חשבנו שאנחנו נשלחים למִדבר, מפני שהמקום היה שומם יחסית לשטח העירוני הבנוי בדרך יפו". 

סקירת גִלגוּלי מחלקות משרד הביטחון מבִּניין לבִניין בחסדי ההסתדרות ובעלי נכסי נדל"ן פרטיים, לא יכולה שלא לעורר שאלת מפתח – מדוע לא שוּכּן משרד הביטחון, המשרד הממשלתי החשוב ביותר, במקום מושבה של הממשלה בקריה? מדוע בשעת המלחמה הגורלית נפוץ משרד הביטחון ברחבי תל-אביב, ומדוע פוזרו אגפיו לכל עבר?

ההסבר נעוץ בעיקר בגורם זמינוּת הנדל"ן, שהוא הציר המכונן במחקר הנוכחי. מרבית משרדי הממשלה שהוקמו עם הכרזת העצמאות מילאו את תפקידיהם האזרחיים בגלוי במסגרת ממשלת המנדט. כאשר התמודדה ועדת המצב עם ממדי המחסור בחדרים בשׂרונה, היה למערכת הביטחון מענה ראשוני מסודר בבִנייני משרדים בעיר גופא. כאשר הוקמה הנהלת משרד הביטחון במאי 1948 לא נותר לה מקום פנוי בקריה, ועבורה נתפס בִּניין המשרדים ברחוב אסתר המלכה.

מסכת יחסי בן-גוריון עם ההסתדרות הכללית איננה מעִניינו של חיבור זה, ובכל זאת היא מקרינה עליו. האיוּם שנקט משרד הביטחון באותו "אישון ליל" במאי 1948 להחרים את בִּניין קופת-חולים, וסירובם של ראשי הנהלת משרד הביטחון להתייצב לבירור בוועד הפועל, שיקפו מִדרג שִלטוני חדש, שבו נוכחו ראשי ההסתדרות בעליונוּת הדרג הממשלתי. בשעת המבחן המכרעת  של מלחמת העצמאות היה למציאות חדשה זו גם פן אישי מובהק. בן-גוריון, שהניף בגאון את נס הממלכתיוּת, אייש את הנהלת משרד הביטחון בבכירי ההסתדרות בגלל כישוריהם  הניהוליים והמנהיגותיים.

הנהלת קופת החולים לחצה להשיב את הנכס ברחוב אסתר  המלכה לייעודו האזרחי בשל הגידול באוכלוסיית העולים במרכז תל-אביב. חברי הנהלת משרד הביטחון סירבו להגיע לבירור בוועד הפועל של ההסתדרות בעִניין זה, ותהליך פינוי המִבנה נסחב באיטיוּת שנתיים נוספות. מי ומי היו 'הסרבנים' מראשי משרד הביטחון שמיאנו להתייצב לבירור בוועד הפועל? אליעזר פרי מהנהלת קופת חולים הכללית, אברהם זברסקי מנהל בנק הפועלים, צבי שריב מאגודת 'ניר' במרכז החקלאי, אהרון בקר מהוועד הפועל, פנחס ספיר מחברת המים 'מקורות' ושמעון פרס מזכיר 'הנוער העובד והלומד'; שגויסו מההסתדרות להנהלת משרד הביטחון.

נמצא אֵפוא שלהסתדרוּת הייתה תרומה ניכרת בהקמת משרד הביטחון; ברם איזו השפעה הייתה לנתון זה על ההתפתחויות בשימושי המקרקעין בקריה?הלחץ שהפעילו ההסתדרות ועיריית תל-אביב לאחר המלחמה לפַנות את בִּנייניהם, שנתפסו בצווי חירום, היה הגורם העיקרי בקיץ 1949 להעברת משרד הביטחון לקריה. לפינוי הבִּניין ההסתדרותי נודעת חשיבות מיוחדת, העולה על זו של בית הדר ובית רומנו (שלא היו בבעלוּתה). הזיקה הפוליטית ההדוקה בין ראשי המדינה וההסתדרות שהיו חברי מפא"י, אילצה את בן-גוריון להטות אוזן קשבת לדרישות הוועד הפועל. בקיץ 1949 דרשה ההסתדרות לפנות את בִּניין קופת חולים, אך בד בבד היא הייתה בעלת עִניין בהחלטה לבנות את בניין משרד הביטחון בקריה (בניין 22) שעניינו נדון באותה העת ויובא בהמשך הדברים. זיקת הממשלה לתשתית המִשקית של ההסתדרוּת ניתבה את בן-גוריון למסור לחברת 'סולל בונה' ההסתדרוּתית את המִכרז לבניית בִּניין 22, שהיה בִּניין המשרדים הגדול ביותר בארץ, לשביעוּת רצונה של הנהגת ההסתדרוּת. בקיץ 1950 שב סורוקה ודרש מבן-גוריון להקדים את פינוי הבִּניין שהוחכר למשרד הביטחון עד שנת 1951 "לרגל העלייה וריבוי הצפיפות והדוחק במרפאותינו ללא נשוא".

מאמרו של ד"ר ניר מן הנהלת הביטחון בחיק ההסתדרות פורסם לראשונה בספרו הקריה בשנות כינונה 1948–1955, ירושלים. בהוצאת כרמל והעמותה לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי, 2012. 

.