ביח"ר זליבנסקי למצות בנווה צדק מאת דני רכט

רחוב זליבנסקי, משעול קצר ללא מוצא בשכונת גני צהלה ובקרבת בתי שיכון נווה משכן, מנציח את זכרו של חלוץ תעשיית המצות ביפו ובתל-אביב. דוד לוי שמואלביץ' נולד בשנת 1843 בעיירה ליד מינסק, בירת רוסיה הלבנה (אז, מחוז ברוסיה הצארית). כדי לפטור את עצמו מחובת השירות בצבא הצאר, נרשם שמואלביץ' כבן למשפחת זליבנסקי חשוכת הבנים תוך שהוא מאמץ לעצמו את שם משפחתם. בהמשך, נישא לשפרה לבית קסמיוביץ, שמשפחתה היתה בעלת מאפיות, ואצלם למד את רזי המקצוע.

כיהודי שומר מצוות בער בו הרצון לקיים את מצוות ישוב ארץ-ישראל. ובשנת 1886 (1884 לפי גרסא אחרת) הגשים את חלומו ועלה לארץ. תחילה התגוררו בחדר שכור בבית ערבי בסביבת בית שמעון הבורסקאי. עם איכלוסה של שכונת נווה צדק ועוד לפני שנבנו כל מגרשיה, החל אהרון שלוש למכור מגרשים על אדמתו שמצפון לשכונה, אותה חילק למגרשים. את אחד מהם (לימים בפינת רחובות נווה צדק ושרעבי) רכש זליבנסקי בסוף שנת 1889 ובנה עליו מאפייה. בסמיכות אליה התגוררה המשפחה. זליבנסקי ובניו נהגו להתפלל בבית הכנסת הפרושי הגר"א שברחוב רוקח.

המאפייה החלה לפעול לקראת חג הפסח 1890 וסיפקה מצות לתושבי נווה צדק ונווה שלום, ובהמשך גם לאכסניות יפו שבבעלות יהודית ולבית החולים שער ציון. עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים וחזרת התושבים לשכונה, בחר זליבנסקי הזקן לפרוש מעבודה והעביר את ניהול העסק לילדיו אלתר, יוסף, והרצל ואל נכדו ישראל דננברג (בן בתו שרה שנפטרה בגיל צעיר) שגדל בבית זליבנסקי הסבא כבן זקונים. תחת ניהול בני הדור השני והשלישי השתכלל העסק ועבר לייצור מצות במכונות - תהליך שנמשך לאורך תקופה עקב התנגדות הציבור החרדי לייצור מצות במכונה. כמו כן הוחלט להתמקד רק בייצור מצות ולזנוח את הלחמים ומוצרי המאפה האחרים.

דוד לוי זליבנסקי (שמואלביץ') נפטר בשיבה טובה בשנת 1928 ונקבר בירושלים. שנתיים קודם, רכשה הפירמה "דוד זליבנסקי ובניו" שטח קרקע במגרשי גאולה ד' (לימים שכונת החרושת) עליו נבנה בית חרושת חדש ומודרני למצות. המשפחה נשארה בעסקי המצות ומפעל מצות אביב שהקים דננברג הנכד, מנוהל כיום על ידי דוד וולף, דור חמישי לדוד זליבנסקי. חברת מצות ישראל נמצאית בבעלות חלק אחר של המשפחה.

.

.