בית ירדני מאת דני רכט

האדריכל משה צ'רנר (1879-1962) ידוע בזכות הבניינים שבנה בעיר בשנות העשרים בסגנון האקלקטי. גולת הכותרת של עבודותיו הוא בית סקורה - המלון שתכנן בקצה רחוב ביאליק עבור פיליפ (אליעזר) סקורה - בניין שהפך עד מהרה למשכנה "הזמני" (במשך ארבעים שנה) של עיריית תל אביב. לוח הקרמיקה "נבנה ע"י אדריכל מ. צ'רנר תרפ"ה" וחתימתו בשפה הפולנית בחזית הבית הם אנדרטה לאחד מגדולי בוניה של העיר שכוכבו דעך והלך לעולמו עני וחסר אמצעים. עם שינויי האופנה בראשית שנות השלושים, והמדיניות החדשה של מהנדס העיר יעקב בן-סירה (שיפמן), נאלץ צ'רנר כמו אחרים מבני דורו, להתאים את עצמו לרוח הזמן.

במהלך שנות השלושים בנה צ'רנר בעיר מספר בתים בסגנון הבינלאומי. שניים מהם ניצבים זה מול זה משני צידי תוואי הדרך ההיסטורית הידועה יותר כרחוב יהודה הלוי. בסוף שנת 1932 החל בבניית בית המפל עבור אברהם יחיאל ואשתו גיטל בפינת הרחובות יהודה הלוי 97 ומזא"ה 50. שנתיים אחר כך בנה צ'רנר ממול את בית ירדני בפינת הרחובות יהודה הלוי 58, מזא"ה 52 ורחוב גולדברג 13 (רחוב אבן גבירול עד שנת 1941) עבור דוד ואסתר ירדני. שניהם נבנו ראשית כבתים של שתי קומות, והורחבו בהמשך. אופיים של המגרשים עיצבה את אופי הבנייה בהם. תכנון בית המפל מבוסס על ציר אנכי בפינת המבנה, בעוד שבית ירדני שנבנה על מגרש פינתי צר, עוצב כמעין "בית אוניה" עם שתי מרפסות המקיפות אותו משלושת צידיו.

יהודה גוּר (גְרָזוֹבְסקי), מהמכובדים בתושבי העיר, התפרסם בעיקר כמחבר מילונים, כסופר וכמתרגם. את ביתו בנה ברחוב גרוזנברג. עוד קודם לייסוד העיר, עבד גור (1862-1950) כמורה בבית הספר לבנות, ובהמשך עבד בסניף יפו של בנק אפ"ק. פעילות פחות מוכרת של גור היתה סחר בקרקעות ואחזקת מגרשים בנאמנות. בשנות העשרים החזיק גְרָזוֹבְסקי מספר מגרשים צמודים באדמת ג'זאוי (ברחוב מלצ'ט בקטע שבין רחובות בלפור ומזא"ה וסמוך לאדמת שארית ישראל) ובאדמת דנבמיה בגבולה הצפוני של שכונת מרכז בעלי מלאכה. גם מגרש מס' 17 באדמת כרם רמאדן היה בבעלותו של גוּר (גְרָזוֹבְסקי). גודלו 229 מ"ר והוא נמכר בשנת 1932 לאדון דוד ירדני תמורת סכום של 102.175 לירות פלסטינאיות. האדונים ברוך-בן-טובים ויעקב שלוש ייצגו את גור בעסקת המכירה. בניית בית ירדני החלה בראשית 1934 לאחר שהתקבל היתר לבניית שתי קומות, אולם בחודש יוני באותה השנה אישרה העיריה לבעל הבית תוספת של קומה שלישית. בניית הבית הסתיימה במהלך שנת 1935.

בשנת 1939 לא עמדו דוד ירדני ואשתו אסתר בתשלומי חובות והבית נמכר. בהודעת בית המשפט בתל-אביב, מחלקת ההוצאה לפועל (הארץ, 3.8.1939) תואר הנכס: "מגרש ועליו בית בן שלוש קומות, מרתף וקומת גג. במרתף יש חדר המושכר לבית מלאכה לאינסטלציה וחדר דוד להסקה. בקומה א': חנות עם מחסן בפינה, ודירה בת 3 חדרים (ששניים מהם מושכרים בתור חנויות) עם מסדרון, מטבח, בית כסא, חדר אמבטיה וגזוזטראות. קומות ב' וג': בכל אחת מהן דירה בת 4 חדרים, עם מסדרון, שני מטבחים, בית כסא, חדר אמבטיה וגזוזטראות. על הגג: 2 חדרים, 1 חדר אמבטיה ובתוכו בית כסא. הבית נבנה בשנות 1934-35. הקירות החיצוניים מלבני סיליקט עם שלד של בטון מזוין, ורק מעקה הגג מבלוקים. התקרות של בטון מזויין. הגג שטוח. יש גם הספקה מרכזית למים חמים (הדלק: פחם). שטח הבניין: בקומת המרתף 11 ממ"ר. בכל אחת משלוש הקומות העיקריות 86 ממ"ר. ובקומת הגג 29 ממ"ר לערך".

בחודש ינואר 1951 הועברו אל בית ירדני ברחוב מזא"ה 52 פינת רחוב יהודה הלוי 58. מחלקות המנהלה (הפצה, הנהלת חשבונות, מודעות ומנהל העיתון) של עיתון מעריב. זאת בהמשך למעבר מערכת ודפוס עיתון מעריב אל בית עיתון הארץ בתחילת שנת 1950. באמצע חודש ספטמבר 1954 עברו המערכת, הדפוס והנהלת העיתון אל בית שרה מטורין אולם מחלקת המודעות של העיתון הנפוץ במדינה אז, המשיכה לפעול בבית ירדני גם לאחר מעבר העיתון בחודש פברואר 1957, אל בית עיתון מעריב שבנייתו אך הושלמה.

.

.