מעונות העתונאים יד אליהו   מאת דני רכט

שיכון ראשון בעיר של עתונאים הוקם בסוף שנות הארבעים ביוזמת אגודת העתונאים במסגרת השיכון העירוני על אדמת זבלאווי (לימים יד אליהו). מדובר בבלוק בן שלוש קומות ושלוש כניסות ובו 18 דירות בנות שלושה חדרים כל אחת שנמכרו לזכאים במחיר של 1900 לירות. השיכון נמצא בין רחוב לה גוארדיה 34, רחוב מרגולין 21 ורחוב יגאל אלון. אבן הפינה לשיכון מעונות העתונאים הונחה בתאריך 21 בדצמבר 1947. המחלקה הטכנית של העיריה תכננה את בתי השיכון העירוני ובכללם גם את בית מעונות העיתונאים. החברה היזמית היתה שיכון אזרחי, חברת בנייה שהיתה חלק ממפדה אזרחי, הזרוע הכלכלית של הסתדרות הציונים הכללים. מרדכי רוזנגרטן, אדריכל הבית של החברה, פיקח מטעמה על הבנייה. 

לכאורה מדובר בפתרון שיכון נוסף לחברי ארגון, מוסד או התאגדות מהסוג שהיה נפוץ. כדי להבין מדוע מדובר במקרה שונה ולמה מעטים נתנו סיכוי ליוזמה זו, נחזור למפת התקשורת העברית בשנות הארבעים. בשנת הקמת המדינה פעלו בארץ 25 עיתונים יומים. שישים אחוז מהם היו בבעלות מפלגתית. מערכות עתונים אלה ריכזו את מיטב הפובלציסטים והתועמלנים מקרב חברי המפלגות ושימשו כמעין מחלקות הסברה. תפקידם היה כפול. מחד לשכנע את המשוכנעים ולשמר את הגרעין הקשה של המפלגה. מאידך, לפנות לקהלים חדשים ולנסות לצרפם אל שורות אותה מפלגה. כך, בעשור בו זרוע צבאית של מפלגה אחת רדפה והסגירה חברי זרוע צבאית של מפלגה אחרת, לא היה פשוט להביא עיתונאים המזוהים עם זרמים פוליטים מנוגדים לגור בבניין אחד דלת מול דלת.    

מי שעמל וטווה את החיבור שנתפס אז כבלתי אפשרי היה יוסף הפטמן (1888-1955). בכובע אחד היה הפטמן עורך עיתון הבוקר, שופרה של הסתדרות הציונים הכללים. בכובעו השני כיהן כיו"ר אגודת העיתונאים אשר איגדה עיתונאים מכל הקשת הפוליטית, אך הקפידה כאגודה על קו בלתי מפלגתי מובהק.  מאחר ומספר הפונים היה גדול לאין שיעור ממספר הדירות בפרוייקט, הוחלט כי קביעת הזכאות תקבע לפי מפתח מפלגתי.

בין 18 בעלי הדירות בשיכון החדש שאוכלסו בשנת 1953  נמנו העתונאים: עמנואל כץ (עיתון חרות), אהרון קראוס (דבר), שמואל שניצר (המשקיף, ידיעות אחרונות ואחר כך מעריב), שבתאי פורטנוי (המשקיף ואח"כ ידיעות אחרונות), חביב כנען (הארץ), שלום רוזנפלד (המשקיף ואחר כך מעריב), צבי אמיתי (על המשמר), יצחק אייזנברג (הבוקר), ד"ר שמשון יוניצ'מן (המשקיף), צבי רותם (דבר)  ועיתונאים נוספים. ברחוב לה גוארדיה בסמוך לבית השיכון נקבעה תחנת אוטובוס של קו 9א' שחיבר את השיכונים החדשים שהוקמו על אדמת זבלאווי עם מרכז תל אביב.   

בשנים הראשונות הקפידו בעלי הדירות בשיכון על שמירת אופיו ומנעו מכירת או השכרת דירות בשיכון לאנשים שאינם חברי אגודת העיתונאים. בחודש מרץ 1953 התפרסמה הודעה ואזהרה: "ועד מעונות עיתונאים בע"מ מזהיר בזה שלא לקנות וכן לא לשכור שום דירה המתפנה במעונות העיתונאים בת"א, יד אליהו, מרגולין 21, בלי ליטול רשות מועד הבית. וכל העושה פעולה כזו בלי נטילת רשות מהועד, פעולתו אינה חוקית והריהן כאילו הניח את כספו על קרן הצבי".

לאור הצלחת הפרוייקט והביקוש הרב לדיור בקרב אנשי התקשורת, נבנה ב-1953 בית מעונות עיתונאים ב' , בלוק אחד מתוך פרוגרמת שיכון מפ"ם (מעונות פועלים ט"ו) לצד רחוב הגשר (רחוב יצחק שדה בימינו). בהמשך אותו העשור נבנה פרוייקט מעונות עיתונאים ג' לצד רחוב הפלמ"ח מצפון ליד אליהו.

בתאריך 21 בדצמבר 1947 הונחה אבן הפינה לשיכון מעונות העתונאים באדמת זבלאווי (יד אליהו). בצילום, מתוך ספר השנה של העיתונאים תש״ח (אוסף משפחת האוזר), נואם יוסף הפטמן, נשיא אגודת העיתונאים.

אמצע שנות הארבעים. חברי אגודת העיתונאים בכינוס השנתי של האגודה באולם מוזיאון תל אביב בבית דיזנגוף.  צילום: פאול גולדמן.

ברחוב לה גוארדיה בסמוך לשיכון העיתונאים נקבעה תחנת אוטובוס של קו 9א' שחיבר את השיכונים החדשים שהוקמו על אדמת זבלאווי עם מרכז תל אביב. צילום משנת 1952 (באדיבות שמוליק תגר).

.

ערכים בסביבה

.

יד אליהו (זבלאווי)

שיכון גולי קניה

בית ברכה

בית הבאר של זבלאווי