בית זליג לבון (לוביאניקר) מאת דני רכט

ברחוב הילדסהיימר 36 היוקרתי, בקטע רחוב הולנדי מבוקש ניצב ביתו של זליג לבון-לוביאניקר (1893-1975), מראשי ארגון השיכון ההסתדרותי, מנהל חברת שיכון עובדים וממייסדי חברת עמידר. בראשית שנות החמישים התגורר לבון-לוביאניקר בבית יעקב בלבן (רחוב ארלוזורוב 7). ובהמשך התגורר ברחוב גורדון 83. אחיו הם צבי לבון (חבר מועצת העיריה וממייסדי מועצת פועלי תל-אביב וחברת שיכון עממי) ופנחס לבון (מי שכיהן כמזכ"ל ההסתדרות וכשר ביטחון).

בעקבות הסכם בין הקרן הקיימת לישראל לבין חברת שיכון עובדים, נמסרה חלקת הקרקע לזליג לבון-לוביאניקר. את הבית שבנייתו החלה ב-1963 תכנן האדריכל ישראל האן (משרדו ברחוב מצדה 7). ב-1968, כשזליג לבון-לוביאניקר הגיע לגיל פרישה, החליף אותו אברהם עופר בתפקיד מנכ"ל חברת שיכון עובדים. מפעלותיו של לבון-לוביאניקר עיצבו במידה רבה את צפון העיר כסביבה בעלת גוון סוציאליסטי.

זליג לוביאניקר באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

זליג לוביאניקר נולד בקופיצ'ינצה, מחוז טרנופול, מזרח-גליציה, בשנת תרנ"ג (14.4.1893), לאביו ר' אברהם יוסף (תלמיד-חכם, מראשי חסידי הוסיאטין, שנאסר ע"י הרוסים בימי המלחמה העולמית הראשונה בזמן כבוש גליציה ונשלח לסיביר לגרוש בתור "ערב" כב"ב הקהילה היהודית, עלה לעת זקנתו לא"י בתרפ"ד וחבר ספר "חוט המשולש ברכי יוסף", פלפולים וחדושים ודרושים על התורה ומפרשים בשני חלקים (ירושלים, תרפ"ט ותרצ"ד), ממשפחת הרב אלכסנדר זיסקינד בעל "יסוד ושורש העבודה") ולאמו העני לאה אלטה בת יצחק בלונדר (מצאצאי האדמו"ר ר' דוד ממיקולאייב, מתלמידי הבעש"ט). למד בחדרים ובבית-המדרש של האדמו"ר הקופיצ'יניצי ר' יצחק מאיר השל (חתן האדמו"ר מהוסיאטין), ששלשה תלמידי-חכמים גדולים, ר' משה זבורובר, ר' דוד טישוביצר ור' הרש סטרליסקר, הדריכו בו את הנוער בתורה ובחסידות. בן 15 נמשך להשכלה ולציונות באגודת "ציון" המקומית, שהורגשה בה השפעת הרצאתו של אלעזר רוקח שבא מארץ-ישראל והשפעת המכתבים שבאו מהארץ מאת בני המקום, ד"רפיקהולץ ומנדל הלפרן, שעלו ארצה בתקופת העלית השניה. כשלמד אח"כ בבית-הספר למסחר בצ'רנוביץ היה פעיל שם באגודה הציונית "התחיה"' מיסודם של ד"ר ליאון קלנר וד"ר מאיר אבנר.

כשגמר את ביה"ס למסחר ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה והרוסים כבשו את כל הסביבה. בתקופת הכיבוש הרוסי עבד בארגון פעולות העזרה ליהודי גליציה מטעם שליחי היהדות הרוסית ש. אנסקי, ש. הומלסקי וד"ר לנדאו , ובו בזמן עסק גם בעבודה ארגונית ציונית של הנוער במחתרת, ויחד עם העסקנים המקומיים צבי רולר, יצחק נאכט ואחרים, ארגן שיעורי ערב והרצאות ציוניות. הצטרף לתנועת "צעירי ציון" שנוסדה ברוסיה ופעל למען יצירת רשת של אגודות "צעירי ציון" בערי מזרח גליציה. כשנכבש החבל חזרה בידי הצבא האוסטרי גויס לצבא ושרת עד סוף המלחמה. כששוחרר מהצבא בסוף 1918 והחבל נכבש בידי גדודי פטליורה האוקראינים, עמד כנציג הקהילה בראש הפעולות הציבוריות ובמגע עם שלטונות הכיבוש לשם יצירת יחסים נורמליים ולמניעת פרעות. משעבר השלטון שם לידי פולין והחלה המנוסה הגדולה בגניבת הגבול, כשנמלטו יהודים רבים למזרח-גליציה מפני הפרעות והמהומות שהשתוללו באוקראינה, עמד בראש פעולות העזרה לפליטים לסידורם הזמני במקום ולאפשר את המשכת דרכם לאמריקה (באמצעות הג'וינט) ולארץ-ישראל. באותן השנים ארגן את סניפי ה"התאחדות" במזרח-גליציה, השתתף בועידותיה ונבחר כחבר המרכז שלה, ארגן את קבוצת "החלוץ" וכמנהל משרד ארץ-ישראל המחוזי סידר את הפספורטים והויזות לעולים. (בגלל פעולותיו אלה עזרה פעילה ל"גניבת גבול'' שיטתית - נאסר ב-1923 ע"י השלטונות הפולנים למשך חדשים). פעל למען הקרן הקימת, קרן היסוד, קרן החלוץ והחינוך העברי.

ב-1924 עלה ארצה עם משפחת בית אביו ונתקבל לעבודה בבית-החרושת סיליקט בתל-אביב. משנתמעטה העבודה בעקב המשבר החל לעבוד בקבוצת-הבנין "העובד" של "הפועל הצעיר", בעבודות שונות בפקידות ולפעמים היה אף מחוסר עבודה. ב-1925 נשא לאשה את דבורה בת צבי פרוידנטאל מכפר טודורוב שליד קופיצ'ינצה, שעלתה ארצה ב-1920 ועבדה בסלילת כביש חיפה-ג'דה, נפגעה במלריה טרופיקה ובמחלת-לב, ואחרי שנפטרה ב-1937 נשא את בלומה לבית חבקין מריגה (מצאצאי הבעש"ט). ב-1929 נתמנה למזכיר אגודת הפקידים שליד מועצת פועלי ת"א ויפו, ובמשך הזמן ארגן במסגרת המועצה אגודות מקצועיות שונות בענפים שלא היו מאורגנים קודם לכן (פועלי טבק, מובילי נפט, עובדבשר, עובדי רפואה, שמשים, טכנאים ומהנדסים שנקראו בשם "אגודות לוביאניקר").

ב-1933 החל לעבוד כמזכיר ועדת השיכון שליד מועצת פועלי ת"א, שרכשה את אדמת קרית עבודה ועוד לשיכון פועלי ת"א, ומסוף אותה שנה צורף למרכז "שיכון" ויחד עם ליאו קאופמן ואברהם זברסקי הנהו אחד המנהלים בפועל במרכז "שיכון". מאז הוא חבר מזכירות ברית הפיקוח לאגודות שיכון, חבר הנהלת "אבן העזר" (קרן לעזרה הדדית במפעלי השיכון) ועומד בראש פעולות השיכון ההסתדרותי בהיקף הארצי (שנתרחב מ-3150 משפחות של משתכנים עד פרוץ המלחמה ב-1939 והגיע ב-1946 ל-13730 יחידות שיכון, הכוללות שכונות פועלים, מעונות עובדים וקריות בערי הארץ ובסביבתן). משתתף ב"דבר הקריה'' ובעתונות היומית במאמרים בעניני שיכון.

היה חבר מועצת פועלי ת"א וחבר מזכירות סניף ת"א של "הפועל הצעיר". היה ציר לועידה השלישית של ההסתדרות ב-1927, ציר ועידת האיחוד של "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה" ל"מפלגת פועלי ארץישראל"' חבר ועדת השקל המרכזית ועוזר למוסדות התרבות של ההסתדרות בריכוז הכספים. יחד עם צבי הלר, קופל שווארץ, שמואל קרמיש ומאיר השתתף ביזמה ובפעולה להקמת בית התרבות בקבוצת שילר על שם ביננשטוק, ממורי תנועת "ההתאחדות צעירי ציון" בגליציה. בניו: יוסף, אלכסנדר . נקרא על שמו הגן הציבורי בשיכון הותיקים בקרית עבודה בחולון - כאות הערכה לעבודתו בתחום השיכון הציבורי בארץ. קרית עבודה - הגרעין שממנו צמחה חולון, והוא היה מיוזמיה ומבוניה. הגן יכיל 15 דונם, כולל מגרש משחקים גדול. גם עירית חיפה קראה גן על שמו ב"קרית רמז" לפי החלטת העיריה. גדלו 35 דונם בערך. ב"רבעון לכלכלה", אב תשכ"ח מס' 57-58 תדפיס על ציוני דרך בהתפתחות "שיכון עובדים" בשנות קיומה של המדינה. הובאו פרטים רבים על פעולות "שיכון עובדים", שמנהלו הכללי היה כל השנים הח' זליג לבון . מתדפיס זה אנו למדים, כמה גדול חלקו בהקמת עשרות אלפי דירות להשכרה לעולים, לפועלים ותיקים, בעלי מלאכה, לשיכון העממי, שיכון חסכון ולשיכון עובדים בכל חלקי הארץ. השווי של היקף הבנייה עולה על מיליארד לירות. מספר התושבים בבתים שנבנו ע"י "שיכון עובדים" עובר בהרבה על שלוש מאות אלף נפשות. שהן שליש מכלל האוכלוסיה ההסתדרותית.

..

.