בית פוזננסקי ברחוב דיזנגוף  מאת עידו ששון, דני רכט

הבית ברחוב דיזנגוף 172-174 נבנה על שניים ממגרשי אדמת שעבן - חלק משכונת אפרים. במקום הבתים הקטנים שאמורים היו להיבנות על שני המגרשים תוכנן בית אחד. התכנית שהוגשה לעיריה הציגה בית גדול ביחס לסביבתו שחזיתו עוצבה בסגנון הבינלאומי. חריץ איוורור יחודי התחום במסגרת מובלטת מאפיין את מרפסות הבית הפונות לרחוב דיזנגוף.

את הבניין ובו שלוש חנויות ושבע דירות בנות 3 חדרים כל אחת, תכנן בשנת 1935 האדריכל פנחס היט (1888-1949) עבור רבקה ודבורה פוזננסקי. למבנה בעל החזית הסימטרית קומת מסחר הפונה לרחוב ומעליה עוד שתי קומות, בהן בשני הצדדים מרפסות בולטות וביניהן חלונות. עם שיפוץ המבנה נוספו לו קומה שלישית ובה מרפסת אחת במרכז החזית, קומה רביעית שנבנתה בנסיגה מקו הבניין ומעלית. שביל הכניסה בצידו הדרומי של בית פוזננסקי הפך במהלך השנים למעבר לא רשמי להולכי רגל המחבר את רחוב דיזנגוף עם רחוב באר טוביה. דירה עורפית בקומת הקרקע הפכה לחנות.  

הצילום של גוסטב רובינשטיין (1937) מאפשר לנו הצצה לחנויות שפעלו בחזית בית פוזננסקי. בספר 'לחם קימל' מתאר המחבר נחום שוורצברג את מסעדת תנובה הצמחונית של סבו וסבתו שהפכה לחנות מכולת בבעלותם ואשר פעלה בכתובת זאת עשרות שנים. חנות המשמשת כיום לממכר גופי תאורה. בחנות השמאלית פעל שנים מיום חנוכת הבניין בית מרקחת שהחליף בעלים ושמות. בעליו למשך התקופה הארוכה ביותר היה הרוקח איגנץ גרוסברג שעבד במקום עם רעייתו משנת 1939 ועד שנת 1970, עת הועבר בית המרקחת לידי הרוקח בני וולברגר שעבד במקום עד אמצע שנות התשעים. בתווך, בין המכולת לבית המרקחת, היה האיטליז של הקצב פריידין. 

באחת מדירות בית פוזננסקי התגורר בשנות הארבעים והחמישים סוחר הברזל משה סטריקובסקי. בית המסחר שלו פעל בתחילת רחוב אברבנל, סמוך למרכז וולובלסקי. בחודש ספטמבר 1946 לאחר חצות, יצא סטריקובסקי מביתו וצעד צפונה לאורך רחוב דיזנגוף כשבכוונתו לרכוש חצי בלוק קרח. כשהגיע לצומת רחוב ז'בוטינסקי, הגיחו  מולו לפתע כמה חיילים בריטים שציוו עליו להרים את ידיו. תוך שהם מבצעים חיפוש על גופו, שדדו החיילים שעון יקר ערך אותו ענד. באמצע שנות החמישים פתח סטריקובסקי סניף נוסף ברחוב המסגר של בית המסחר שלו, ובסוף אותו העשור עברו משה ורעייתו הני להתגורר ברמת גן.

..

.