ביתן הלנה רובינשטיין (ביתן איל עופר)  מאת דני רכט

עוד בחייו תרם מאיר דיזנגוף את ביתו בשדרות רוטשילד במטרה שישמש מוזיאון לאמנות, אך במהלך השנים נדרשו למוזיאון המתפתח עוד ועוד שטחי תצוגה שבית דיזנגוף היה צר מלהכילם. והיה הכרח לבנות בית חדש למוזיאון. בעיקר לתערוכות המתחלפות.

למשימה התגייסה קרן התרבות אמריקה-ישראל ששכנעה את כוהנת הקוסמטיקה הלנה רובינשטיין לתרום את מחצית עלות ביתן האמנות שיקרא על שמה. המגרש שהקצתה העיריה לטובת הפרוייקט היה חלק מהכיכר האזרחית. מדובר בשטח שנתחם בין רחובות דיזנגוף בצפון תרס"ט א' במערב, תרס"ט ב' במזרח (לימים רחוב הוברמן), כיכר הבימה וסוף שדרות רוטשילד בדרום. שטח זה הוקצע בתכנית גדס לטובת בניית בית העיריה (שלא נבנה), לצד בית תיאטרון הבימה. בשנת 1940 החליטה העיריה כי בית העיריה יוקם בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין) ושטח הכיכר האזרחית כולו הוקדש למטרות תרבות ואמנות. 

אבן הפינה לביתן שנבנה בתכנון האדריכלים דב כרמי, זאב רכטר ויעקב רכטר הונחה בתאריך 13 במרץ 1957 והוא נפתח לקהל כמעט שנתיים אחר כך (בתאריך 22 בינואר 1959). ביתן הלנה רובינשטיין ששימש את המוזיאון לצד התצוגה בבית דיזנגוף, מהווה דוגמה נאה לארכיטקטורה של שנות החמישים. המאופיינת בבנייה תכליתית ובהותרת בטון חשוף לעין. 

הצורך בשטחי תצוגה נוספים והגידול הניכר שחל בקהל המבקרים במוזיאון, הביא את ראשיו לקדם תכנית להרחבת המבנה ובניית אגף נוסף, גדול יותר, על שטח המגרש הסמוך לו מדרום. האגף החדש היה אמור לשמש את התצוגות הקבועות של המוזיאון (שיועברו מבית דיזנגוף) לצד ביתן הלנה רובינשטיין ששימש להצגת תערוכות מתחלפות. תכנית זאת חייבה עקירת שני עצי שקמה עתיקים שהיו בתחום מגרש זה. מה שהביא להתנגדות ציבורית ובהמשך, גם לביטול התכנית. 

במקומה, הורחב שטח התצוגה של  ביתן הלנה רובינשטיין  באמצעות סגירת קולונדת העמודים שפנתה למגרש הריק (לימים גן יעקב). בהמשך, בשנת 1964, הונחה אבן הפינה לבית מוזיאון תל-אביב לאמנות חדש, בשטח מחנה קריית מאיר לשעבר אשר פונה ארבע שנים קודם. 

בחודש מאי 2023 נפתח המקום מחדש לאחר תהליך ארוך של שיפוץ והוא נקרא מאז ביתן איל עופר ע"ש התורם החדש.

.

.