בית שגרירות ארה"ב מאת דני רכט

ארצות הברית של אמריקה היתה הראשונה להכיר במדינת ישראל הצעירה. בתאריך 12 באוגוסט 1948 הגיע לארץ ג'יימס מקדונלד, הנציג הדיפלומטי הראשון של ארה"ב בישראל וצירות המעצמה הגדולה בתבל התמקמה במלון גת-רמון ברחוב הירקון 79. חמישה ימים אחר כך נחת גם הנציג המיוחד ממוסקווה ובמקום מוקמה גם הצירות הסובייטית הראשונה. ובחזית המלון הונפו דגלי שתי מעצמות העל.

עד שנת 1952 פעלה הנציגות האמריקאית בוילה שכורה בשכונת תל-בנימין ברמת-גן ובסביבת הוילה השתכנו הדיפלומטים הבכירים בשגרירות. למשרד החוץ הישראלי היתה תכנית להקים רובע לשגרירויות הזרות. מיקום השכונה המוצעת היה סוד מדינה (על מנת שלא להביא לעליית מחירים דרמטית בסביבה), אלא שהתכנית נשארה על הנייר.

בקיץ 1949 החזיקו עשר מדינות זרות נציגות רשמית בישראל, אולם רק הנציגות האמריקאית היתה בדרגת שגרירות. לאמריקאים גם היתה כבר אז הנציגות הזרה הגדולה ביותר. כיהנו בה אז 21 דיפלומטים וכארבעים פקידים. כמה חודשים קודם, בסוף 1948, שכרה מחלקת המדינה האמריקאית משרדים בבית בנין בפינת רחוב נחלת בנימין ושדרות רוטשילד. המשרדים שופצו לפי דרישת צוות השגרירות, ושימשו את הקונסוליה ואת מחלקת העתונות. בשנת 1952 הועברו לבית בנין מרמת-גן שאר מחלקות השגרירות (חוץ מהנספחות הצבאית). אלא שתוך תקופה קצרה לא התאים המקום לצרכי צוות השגרירות הגדול יחסית. בנוסף, לרשות צוות העובדים שהתגורר באזורים אחרים של העיר לא עמד מגרש חנייה בסמוך. כתוצאה מקשיים אלה, החלה מחלקת המדינה האמריקאית באיתור מקום חדש לשגרירות, בסביבת חוף הים של תל-אביב. במקביל, פעל מכון התרבות האמריקאי משנת 1949 בבית ליבוביץ-רפפורט שברחוב ביאליק.

בתום משא ומתן שנמשך כשנה נחתם בראשית שנת 1957 הסכם לבניית בית השגרירות החדש במגרש שבין רחוב הירקון לרציף הרברט סמואל. מגרש היה בבעלות בעלי ההון הזרים ה"ה פיינשטיין ובבניק סוכם כי המשקיעים יבנו את הבניין ושהמקום יוחכר לממשלת ארה"ב לתקופה ארוכה, כשלאמריקאים שמורה האופציה לרכוש את המבנה. קודם לכן ניצבו במגרש זה צריפי קצין העיר תל-אביב. קודם לכן פעל קצין העיר מבית צ'רניבסקי הסמוך (הירקון 78)

הבנייה שהחלה בראשית 1959 נעשתה ברובה על ידי סולל-בונה לפי סטנדרטים שלא היו מוכרים עד אז בארץ, לפי תכנית שהכין האדריכל מקס טינטר ואושרה על ידי הסטייט דפרטמנט. בתכנון הפרוייקט ניצל טינטר את הפרשי הגובה בין רציף הרברט סמואל לבין רחוב הירקון. בבעלות מ. פיינשטיין שפעל בארץ משנת 1951 היתה חברת 'הבתים האמריקאים' שבנתה את בית הפניקס ברחוב הרכבת.

בחודש ספטמבר הושלמה בניית שלד המבנה על ידי חברת סולל-בונה. בהודעה שהופצה לעתונות הדגישו האמריקאים כי הבניין "בעל שבע הקומות (מהן שתיים מתחת לפני הקרקע) משתרע על פני 5000 מ"ר והוא נבנה כולו מחומרים ישראלים, פרט למתקני מיזוג האויר והמעליות" עלות הבנייה הגיעה לסכום של מליון וחצי ל"י.במהלך חודש נובמבר 1960 הועברו מחלקות השגרירות למבנה החדש. בהמשך עברה לבניין גם הספרייה האמריקאית מבית ליבוביץ-רפפורט ברחוב ביאליק. פקידי משרד החוץ הישראלי שאפו אמנם שהשגרירות תעבור לירושלים הבירה (מה שקרה רק בשנת 2018), אך עם חנוכת בית השגרירות החדש ניחמו הפקידים את עצמם שניתן יהיה להתאים את הבניין בקלות לבית מלון לכשתעבור השגרירות. וכך לאמריקאים לא יהיה תירוץ כלכלי להאחז בו.

קודם למעבר השגרירות לביתה החדש בסמוך לחוף כבר פעלו לאורך רחוב הירקון מספר שגרירויות, בינהן של המעצמות המערביות צרפת ובריטניה. התשובה לשאלה מדוע העדיפו אנשי מחלקת המדינה האמריקאית (ומשרדי חוץ נוספים) למקם את שגרירויותהם בסביבה שהיתה אז לא יוקרתית או מרכזית, טמונה במצבה הגיאופוליטי של מדינת ישראל בשנים הראשונות. עם חתימת הסכמי שביתת הנשק וסיומה של מלחמת העצמאות, סברו דיפלומטים רבים כי מדינות ערב לא ישלימו עם קיומה של מדינת ישראל. ההערכה הרווחת בקרב חוגים אלה היתה כי עם סיום המלחמה החלה בעצם הספירה לאחור לקראת הסבב הצבאי הבא. ולפיכך נערכו משרדי החוץ בהתאם.

מאחר והגבולות היבשתיים של ישראל היו סגורים ומאחר וההערכה היתה כי שדה התעופה הבינלאומי לוד (לימים נתב"ג) יושבת מיד עם פרוץ הקרבות (מאחר שהגבול הירדני היה מספר קילומטרים ממנו), תכננה מחלקת המדינה האמריקאית (כמו גם משרדי חוץ נוספים) לחלץ את הסגל הדיפלומטי בשעת משבר באמצעות סירות גומי שיאספו אותם מהחוף ויובילו אותם לספינה שתמתין להם במים העמוקים.

בשנות התשעים שקלה מחלקת המדינה האמריקאית להעביר את שגרירות ארה"ב ממקומה ברחוב הירקון, ואחד האתרים שנבדקו היה מתחם מלון רמת אביב, אלא שבסופו של דבר הוחלט להשאיר את השגרירות במקומה. גם לאחר מעבר השגרירות לירושלים (2018) ממשיכות רבות ממחלקות השגרירות לפעול מהבית שברחוב הירקון 71-73. נראה שהבניין הושאר במקומו ברחוב הירקון קרוב לשפת הים כאחד מלקחי הבריחה האמריקאית מסייגון, והוא אחד ממתקני הביון האסטרטגיים של ארצות הברית במדינת ישראל. ניתן לשער שתשתיות הביון לא הועברו וקרוב לוודאי שלא יועברו לבניין השגרירות האמריקאית בירושלים.

.