שיכון עובדי תיאטרון אהל מאת דני רכט

בסוף חודש במאי 1926, הוצגה בפעם הראשונה הצגה של תיאטרון אהל. הופעת הבכורה הועלתה באולם גימנסיה הרצליה והיתה רצף מערכונים שנקרא נשפי פרץ שהומחז על פי סיפוריו של י.ל. פרץ. תיאטרון אהל שנוסד עוד באפריל 1925 בהנהגת במאי הבית והמנהל משה הלוי שפרש מתיאטרון הבימה ולאחר עלייתו ארצה, אסף סביבו קבוצת שחקנים במעין סטודיה. השחקן אורי לוי מספר בסרט חייו מלאי שיר על אברהם חלפי, ש"בשנה הראשונה באהל, לא רק שהם לא קיבלו משכורת, אלא כל שחקן היה צריך להביא משכורת של יום עבודה מהפרדסים, מהכבישים, בשביל להחזיק את התיאטרון".

תיאטרון אהל פעל רוב שנותיו תחת חסות ההסתדרות. חזרות התיאטרון התקיימו בצריף גדול שהיה סמוך לבית האדום (בית מועצת הפועלים ברחוב הירקון) וההצגות התקיימו באולמות שונים (בעיקר באולם הקטן של מוגרבי, לימים קולנוע סטודיו). בשנת 1940 זכה תיאטרון אהל לאולם בית בבית ארלוזורוב. עם הפסקת תמיכת ההסתדרות ועלייתם של התיאטרונים האחרים, דעך מעמד התיאטרון עד שנסגר בשנת 1969.

עם קום המדינה הקצתה קק"ל מגרשים לבנייה סביב דרך עפר שנקראה אז "המשך הבשן" (לימים רחוב אהבת ציון, וכיום רחוב פנקס) לעשרות התארגנויות מוסדיות, מפלגתיות ועוד. זאת למטרת בנייה עצמית של שיכונים. במכתב מתאריך 13 דצמבר 1949 הממוען למחלקה הטכנית של עיריית תל-אביב הודיעה קק"ל כי הסכימה להקצות להתארגנות עובדי תיאטרון אהל מגרש לבניית שיכון. כתובתו לימים תהיה תהיה רחוב דה-האז 26, 26א'.

הבקשה לבניית בית השיכון הוגשה לעיריה על ידי מתכנן הבניין, האדריכל נתן נוביק. הרשיון ניתן בסוף חודש מרץ 1950, ובמקום נבנה בניין כפול לעובדי התיאטרון. בקרבת מקום (רחוב מרים החשמונאית 8 פינת חוני המעגל) בנו גם עובדי תיאטרון הבימה המתחרה. במהלך שנות החמישים התארגנה קבוצה נוספת של עובדי תיאטרון אהל לבניית שיכון נוסף. קק"ל הקצתה להם מגרש גדול ברחוב לְיֶסין. אלא שיוזמה זאת לא צלחה. והמגרש נמסר בשנת 1958 לטובת שיכון עובדי הוועד הפועל של ההסתדרות.

..

.