בית רייז ברח' גורדון מאת הניה מליכסון

הבית ברחוב גורדון 76 תוכנן כבית מגורים בסגנון בינלאומי. על פי תכניות בתיק הבניין עולה כי ביוני 1937 ניתן ליהודית ולאשר בן-דוד אישור לבניית בניין של שלוש קומות ברחוב גורדון 76, במתחם קבוצה 22, בתכנון אדריכל פנחס ביז'ונסקי, בניין אשר בסופו של דבר לא בוצע. ב-9 בספטמבר של אותה שנה הועבר אישור הבנייה למיכאל רייז. את תכנון הבניין מסר רייז לאדריכל יהודה סטמפלר, שתכנן עבורו גם את בית רייז ברחוב מגידו הסמוך. הבניין החדש של שלוש הקומות אושר לבנייה שנה לאחר מכן, בספטמבר 1938.

הבית שתכנן סטמפלר למיכאל רייז ברחוב גורדון 76 שומר על הקווים, על הצורות, ועל הפשטות האופיינית לבתים בסגנון הבינלאומית. הוא בנוי כקובייה פונקציונלית בעלת חזית אסימטרית, נקיית-קו ונטולת עיטורים, אך כזו המקיימת בתוכה איזון מאופק בין האלמנט האופקי בבניין – המרפסות התלויות, חריצי האוורור במרפסות והקורה המרחפת בגג הבניין – ובין האלמנט האנכי, כלומר חלונות חדר המדרגות.

חלונות חדר המדרגות בבניין הם שילוב חלונות עגולים בקומה הראשונה והשלישית (חלונות הדומים לחלונות בבניין שתכנן קודם לכן עבור רייז ברחוב מגידו 3) ובקומה האמצעית חלון אופקי מלבני. חלונות "אונייה" עגולים הם אחד ממאפייני האדריכלות הבינלאומית.

מיקומן של המרפסות התלויות משני צדי חדר המדרגות, מדמה סימטריה מסוימת, אך גודלן השונה תואם את התפיסה האסימטרית של הבניין. המרפסות פתוחות ומאווררות, ומותאמות היטב לאקלים הים-תיכוני. בחלקו התחתון הבנוי של מעקה המרפסת חריץ אוורור האופייני לאדריכלות הבינלאומית ומופיע בבתים רבים בתל אביב (נמצא גם בבית רובינסקי). החריץ האופקי מאפשר משב רוח אל תוך המרפסת, אך גם מדגיש את היחס בין מלא לחסר ובין בהיר לכהה, ובעיקר מדגיש את הקו האופקי של הבניין – קו ישר מול עיגול החלון. המרפסות בקומה הראשונה והשנייה מוצללות על ידי המרפסת שעליהן. במרפסות העליונות אין הצללה מיוחדת. בשעות הבוקר שולחת השמש הזורחת קרני אור אל צדי המרפסת הפונים מזרחה, ויוצרת משחקי אור וצל על קיר חדר המדרגות.

צינור הברזל התעשייתי במעקה המרפסת פשוט ופונקציונלי, ונעשה בו שימוש גם במעקה חדר המדרגות בשילוב עץ. חדר המדרגות מחופה בצדדיו באריחי החרסינה צהובה המקוריים ומרוצץ בריצוף טרצו (מוזאיקה) מקורי. והכניסה לבניין מוגנת על ידי גגון בטון קטן.

בגג הבניין קורה (פרגולה) מרחפת, התופסת שני שלישים מגודל המעקה ומדגישה את האסימטריה של הבניין. הקורה מדגישה את הגג השטוח המאפשר לדיירי הבניין מרחב ציבורי להיאסף, להינפש ולהיפגש. המרחב הציבורי, בתפיסה האדריכלית הבין-לאומית, חשוב לא פחות מהמרחב הפרטי. לפיכך נבנו על הגג פרגולות והצללות מבטון. לקורה המרחפת בבניין זה גם תפקיד אסתטי, שכן היא יוצרת מעין מסגרת, חלון לשמיים. כחלק מהתפיסה החברתית של הסגנון הבין-לאומי, נבנה על הגג – כמו ברבים מבתי תל אביב – חדר כביסה משותף לרווחת הדיירים.

..

.