אדמת דבאס (שותפות קרסו, מטלון ואהרוני) מאת דני רכט

באמצע שנות השלושים נרכשה אדמת משפחת דבאס הערבית-נוצרית על ידי השותפות של הצמד משה (מואיז) קרסו ומשה (מוסא) מטלון שבנו יחד מספר רב של שכונות בעיר. יחד עם בן-ציון אהרונוביץ' (אהרוני). שותפות זאת גאלה בין השאר, את אדמת ימין משה בצידה הדרומי של הכיכר האזרחית, יותר מעשור קודם לכן.

אדמת דבאס היא משבצת קרקע שרוב מגרשיה נתחמים בין רחובות שמריהו לוין, הנביאים, המשך יהודה הלוי (לימים אבן גבירול) ודיזנגוף. כבר בשנות השלושים נחשבה זו לסביבה יוקרתית למרות שהיתה רחוקה ממרכז העיר של אז. בניית השכונה החדשה יצרה בשנות הארבעים רצף עברי בנוי בין שכונות רוממה, ימין משה, ושכונת בוגרי הגימנסיה מדרום, לשכונת שכנים ב' מצפון (שבנייתה החלה בתחילת שנות השלושים) ולבתי שיכון קריית מאיר שנבנו מזרחה ממנה.

השכונה החדשה על אדמת דבאס הוקמה במהירות שיא למרות שמדובר היה במגרשים פרטיים עם בעלים שונים ולעיתים אף כמה שותפים שרכשו מגרש ובנו יחד בית משותף (לדוגמא: בית רויטמן, ורשבסקי וסולניצקי או בית מרדר אנגלברג ולוסטיג). בשטח אדמת דבאס נכללים כיום הרחובות רוזנבאום, יוסף אליהו, האלקושי, והקטע הדרומי של שדרות ח"ן (בין הרחובות דיזנגוף והנביאים), שנקראה במקור: המשך שדרות רוטשילד. חלק נוסף נמצא ברחוב הנביאים מערבית לשדרה.

תצלום אוויר ישן מגלה כי מתוך 64 המגרשים במשבצת הקרקע האמורה, נכון לשנת 1945 נבנו כבר שמונים אחוז מהם. מימיה הראשונים משכה השכונה החדשה אנשים בעלי אמצעים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. פרט זה מתבטא באיכות הבנייה הגבוהה בה נבנו רוב הבתים במתחם. גם כיום, עשרות שנים לאחר בניית הבתים, נחשבת סביבת מגורים זאת לאחת המבוקשות בעיר. הסיבות לכך מגוונות: איכות הבתים (כאמור לעיל), הסביבה ה"תרבותית" (היכל התרבות, ביתן הלנה רובינשטיין, תיאטרון הבימה, בית ציוני אמריקה) והמיקום (מרחק הליכה קצר מרחוב אבן גבירול, שדרות רוטשילד ודיזנגוף סנטר).

בעשורים האחרונים השתנתה הגישה כלפי השימור מקצה אל קצה. במהלך תקופה זו הפך השימור מגיבנת כלכלית לתו איכות ששכרו הכלכלי בצידו, ומבחינה זו יש לשכונת קרסו, מטלון ואהרונוביץ' שנבנתה על אדמת דבאס, הרבה מה להציע. מתוך 64 הבתים הבנויים בשכונה הוכרזו 36 בתים לשימור.

.

.