בית יודוביץ (דירת הירש) מאת דני רכט

באמצע שנות השלושים עדיין לא נכלל קטע של שדרות בן-גוריון (מרחוב ריינס מזרחה) בשטחה המוניציפלי של העיר העברית. שטחי אדמת אלישר סלונים (מקודם פרדס וינמן) ופרדס ביבי היו מעבר לגבול העיר למרות שכבר נרכשו על ידי יהודים. מגרש מספר 92 באדמת אלישר סלונים נרכש על ידי בני הזוג פרידה ושמואל יודוביץ בסביבה שהיתה אז מרוחקת ולא מיושבת, בסמוך לפרדס פורטליס שחלקו המערבי ישמש לימים גן חיות, ובריכת המים בחלקו המזרחי תתפרסם כבריכת גן הדסה. מדרום החלה בניית כמה מבתי קבוצה 22, אולם האזור הקרוב ביותר שכבר אוכלס היה שכונת אפרים (שכנים א') כ-350 מטר מערבה.

פרידה ושמואל יודוביץ התגוררו בסוף שנות העשרים בשכונת מרכז בעלי מלאכה. ובטרם עברו לביתם בשדרות בן-גוריון 78, התגוררו ברחוב הנביאים 9. שמואל, יליד שנת 1884, היה שרברב במקצועו. רעייתו פרידה היתה צעירה ממנו בשבע שנים. בני הזוג שכרו את שירותי האדריכל דב טשודנובסקי (1883-1966) על מנת שיבנה עבורם בית דירות צנוע. משרדו של טשודנובסקי היה אז בבית זומבך שברחוב יבנה, שגם אותו גם תכנן עשור קודם. בשנת 1935 תכנן טשודנובסקי עבור הבעלים בית בן שלוש קומות (ללא קומת עמודים) שעוצב בסגנון הבניה הבינלאומי ובו שתי דירות בנות שלושה חדרים בכל קומה.

עד כמה היתה סביבת בית יודוביץ החדש לא בטוחה באותן השנים ועל היריות שנורו אליו יעיד מכתב ששלחו בעלי הבתים שכבר נבנו אל העיריה ובו נכתב בין השאר: "פרדס העיריה פורטליס הנמצא שם ממולנו הגדור בחומה שימש תמיד - ועכשיו ביחוד - למוקש ולמקום פורעניות בשביל גרי הסביבה. תמיד שימש פרדס זה למקום מחבוא בשביל גנבים, ועכשיו הוא מסתור למרצחים. בשבוע שעבר ירו מתוך הפרדס הזה על הבית מס' 78 של שדרות קהק"ל (הבית השני מפינת שלמה המלך), ועכשיו כל גרי הסביבה הזו - שכנים ובעלי בתים - עומדים לעזוב את הבתים הפקר ולעבור למרכז העיר מפני פחד המרצחים…".

במקום בית יודוביץ שנהרס נבנה במחצית השניה של שנות התשעים נבנה בית חברת לותם שמשרדיה היו אז בבית עוזיאל רוזנווסר. מדובר בבית מגורים בתכנון האדריכלית אורית גלעדי ובו שמונה דירות.

באחת הדירות בבית יודוביץ התגוררו הלל ולאה הירש עם ילדיהם נורית ויואל. האב הלל נולד ב-1906 בצ'כוסלובקיה, היה כנר מוכשר ושר באופרה של וינה. הקושי לפתח קריירה של זמרה בארץ-ישראל הביאה אותו לפתוח בית מסחר לעטים נובעים בקומת הקרקע של בית איסמעילוב ברחוב אלנבי. האם לאהעבדה כעורכת דין. משרדה היה בבית שלגמן ברחוב לילינבלום. מבית יודוביץ עברה המשפחה לדירה ברחוב הגלבוע.

על האם לאה, עורכת דין שעסקה גם בהוראת יוגה סיפרה נורית, כלת פרס ישראל, בראיון לעיתון מעריב (13/08/2022): "אמא שלי האמינה בכל לבה בנפש בריאה בגוף בריא… בגיל 80 היא צנחה ממטוס ובגיל 90 היא קפצה על חבל ושיחקה מטקות בשפת הים".

כשהיתה נורית בת שבע נפגשו הוריה עם המנצח שלמה קפלן שהיה המורה לזמרה בבית ספרה. קפלן אמר להורים ש"הילדה צריכה לנגן" אלא שבדירת המשפחה לא היה פסנתר, כלי נגינה יקר ערך אז. למרבה המזל היה פסנתר שהובא מברלין בדירת השכנים בקומה השניה של בית יודוביץ והם שמחו שנורית תנגן אצלם כאוות נפשה. כנערה היתה נורית פסנתרנית הבית של מועדון התיאטרון, ניגנה בהצגות תיאטרון החמאם ביפו ובתיאטרון הבימה.לאחר סיום לימודיה בבית הספר תיכון עירוני א' שירתה בלהקת גייסות השריון. במהלך קריירה ארוכה הלחינה הלחינה למעלה מ-1600 שירים ובשנת 2016 הוכתרה ככלת פרס ישראל.

.

.