בית חרושת סינדיקט הקרח  מאת דני רכט

בארגז הקרח המקרר של פעם, המים הניגרים מבלוק הקרח היו נאספים במגירה אותה היה צריך לרוקן תכופות. בתי חרושת לייצור קרח הוקמו ברחבי העיר: שכונת מרכז מסחרי, גבעת הרצל, המושבה נחלת יצחק, רחוב המלך ג'ורג' ועוד. 

אחד מבתי החרושת הגדולים לקרח נבנה בסוף שנות הארבעים במתחם בזל, ברחוב השל"ה 5-7 של ימינו. בית חרושת זה היה הגדול בעיר וייצר כמאה ועשרים טון קרח ביום, תפוקה שלא נראתה עד אז. בית חרושת סינדיקט הקרח תוכנן על ידי המהנדס עמנואל הלברכט ונבנה בשנת 1947. במקומו ניצב כיום בית קופת חולים מכבי. השם מעיד כי בעלי בית החרושת היו מרבית יצרני הקרח בעיר חוץ מבית חרושת לקרח הכרמל ובתי החרושת האחרים של בני משפחת רדום שפרשו מהסינדיקט. 

היקף פעילות בית החרושת החדש נועד לספק את הדרישה ההולכת וגוברת לקרח אולם בהתארגנות זו גם היה חשש לקרטל. באמצע חודש יוני 1950 קיבל ראש העירייה ישראל רוקח דו"ח ממנו התברר שתושבי העיר צפויים לסבול ממחסור חמור בקרח הוא זימן אליו מיידית את נציגי סינדיקט יצרני הקרח בעיר והטיח בהם טענות. הסתבר שתוצרת הקרח בתל אביב הייתה צפויה לעלות מ-7500 טונות בחודשי הקיץ של 1949 ל-11 אלף טונות לחודש בקיץ של 1950 אלא שאנשי הסינדיקט יצרו רק 8000 טונות בחודש, הרבה פחות ממה שהשוק דרש. 

רוקח לא היה יצרן קרח אבל היה איש חכם והבין בדיוק מאיפה נוצר אותו מחסור שמטרתו היא יצירת ביקוש על ידי הקרטל ובעקבותיו העלאת מחירי הקרח. הוא הסביר לאורחיו שאנשי עסקים רבים עומדים אצלו בתור בשביל לפתוח בתי חרושת חדשים לקרח.  האיום המרומז עשה את שלו ואנשי הסינדיקט חזרו לאחר מספר ימים אל בית העיריה ברחוב ביאליק תוך שהם מבטיחים כי תתווסף משמרת נוספת והתפוקה תוגדל בהתאם לתכנון המקורי, וזאת מבלי לפגוע בצרכנים ומבלי להעלות את מחיר הקרח.