משק גרינברגר  מאת דני רכט

מראה הוילות המפוארות בסביבת רחובות שפייה, אריכא וקוממיות של ימינו, רחוק שנות אור מהאירועים האלימים שהתרחשו בסביבה זו באמצע שנות החמישים. במרחב הכפרי שמחוץ לגרעין הכפר שייח מואנס בעבר הירקון, היו מפוזרים בשנות המנדט לא מעט מבנים בודדים ובתי באר. על כמה מהם נכתב כאן: בית ארמון, רמת יאיר, בית זהרה, הבית הערבי ברחוב הקוממיות, ובית מחמוד באידס בשטח מלון רמת אביב. כמה מהם שימשו מ-1948 את כוחות הצבא של מדינת ישראל שאך נולדה. אחרים אוכלסו על ידי תושבים ותיקים או שימשו כפתרון דיור עבור עולים חדשים. 

בית בודד שעמד בעבר מצפון לגרעין הכפר ובקרבת רמת יאיר (לימים בית המרכז למרשם של האוניברסיטה) והשטח החקלאי לצידו, נמסרו על ידי משרד החקלאות לשמעון גרינברגר ואחיו, במטרה שיקימו משק בקר. האחים גרינברגר התיישבו במקום יחד עם נשותיהם וקיימו משק חקלאי בו גידלו מספוא לצד הפעלת רפת פעילה. עם תחילת הכשרת השטח לשכונת מפקדי ההגנה אפקה, השיק משק גרינברגר לגבולה הדרומי-מזרחי של השכונה החדשה.

השטח המקורי של שכונת אפקה הוכפל בעקבות הסכם מחודש יולי 1953 בין האגודה השיתופית של המתיישבים לבין הקרן הקיימת לישראל. אכלוסם של הבתים הראשונים החל בתחילת שנת 1955, אך יותר משנה קודם לכן, כבר החלו עימותים בין חברי אגודת אפקה לבין האחים גרינברגר בטענה שמשק הבקר שלהם נכלל בשטחה של אפקה. חברי האגודה פעלו לסילוק אנשי המשק מהמקום מתוך רצון להעביר את המקום לידיהם. זאת מבלי שהיתה להם זכות חוקית להשתלט על השטח. האחים נאחזו במשק הקטן שהקימו בעבודת כפיים ולא שעו לאיומים שהושמעו כי יופעל כלפיהם כוח אם לא יעזבו מרצונם. 

בתאריך 2 בפברואר 1954, בשעת בוקר מאוחרת, הגיעו אל משק גרינברגר כחמישים מחברי אגודת אפקה והחלו להרוס את חצר המשק. זאת בין השאר, בעזרת בולדוזר שהביאו איתם. האחים גרינברגר ונשותיהם ניסו להגן על רכושם, אך הוכו קשות ונפצעו במהלך קטטה שהתפתחה במקום. אל המשק הוזעקו שוטרים ממשטרת רמת-גן (השטח עדיין לא נכלל אז בתחומי תל-אביב), ובהתערבותם, נאלצו אנשי אפקה לעזוב את המקום, תוך שהם מבהירים לבעלי המשק כי "פוגרום גדול יותר עוד יבוא". חברי אגודת אפקה, רובם מפקדי ההגנה במרחב תל-אביב לשעבר, היו חלק ממפלגת השלטון. הם גייסו למטרתם חברי מפלגה אחרים, בכירים באגף השיכון במשרד העבודה, ואלה גייסו לטובת הנושא את חבריהם מקואופרטיב חריש. 

קואופרטיב חריש, שהיה מסונף לברית הקואופרציה של ההסתדרות (גם היא בשליטת מפא"י), נוסד בשנת 1932 במטרה לבצע עבודות חריש עבור לקוחות יהודים וערבים באמצעות טרקטורים שהיו בבעלות הקואופרטיב. אולם עם כניסת בריטניה למלחמת העולם השנייה החליטו חבריו להיכנס לתחום עבודות העפר המכניסות יותר. בשנות הארבעים והחמישים יישרו חברי חריש שטח לשדה התעופה בלוד, הכשירו קרקע סלעית ליישובי גוש עציון, בנו סכר לאגירת מי שיטפונות בקיבוץ רביבים, עבדו בקו ירקון- נגב ועוד. לאחר קום המדינה נקראו אנשי חריש לדגל בכל פרויקט תשתית גדול וחשוב, כמו סלילת כביש הערבה ופרויקט הטיית הירדן. כך, "בהזמנת" חברי אגודת אפקה ואגף השיכון במשרד העבודה, עלו דחפורי קואופרטיב חריש על משק גרינברגר, אשר שוקם בהמשך. קואופרטיב חריש פורק בשנות השמונים, בהוראת בית המשפט. זאת לאחר יותר מחמישים שנות פעילות.

.

.