בית הדר  מאת דני רכט, ד"ר ניר מן

בית הדר (רחוב הרכבת 19. 'ציטרוס האוס' בתרגום לאנגלית) מהחשובים בין  בתי הסגנון הבינלאומי בעיר, נחנך ב-28 בפברואר 1936. הבניין נבנה בתכנונו של האדריכל קרל רובין שגבר בתחרות על האדריכלים יוסף נויפלד, זאב רכטר וריכרד קאופמן. זה היה הבניין הציבורי הראשון בארץ שהתבסס כולו על שלד פלדה. בית הדר נועד לשמש את ארגון הפרדסנים בארץ ועם הקמתו שוכנו בו גם משרדי יבואני המכוניות פורד ולינקולן לצד משרד החקלאות המנדטורי ומשרד הווטרינר המחוזי. אולם האירועים שנבנה בבניין שימש לכינוסים חקלאים. בשנות הארבעים נוספה לבניין קומה נוספת. לא מעט מתושבי העיר העצמאיים תעו במסדרונותיו בדרכם אל משרדי פקיד השומה אשר היו בו במשך שנים רבות. 

במהלך שנות המנדט הבריטי בארץ סימנו השלטונות את תוואי דרך שכם ההיסטורית (רחוב אילת, דרך יפו, דרך בגין ורחוב ז'בוטינסקי ברמת גן) כציר ביטחון, אשר לצידו נבנו מרכזי השלטון והצבא: משטרת יפו (הקישלה) בכיכר השעון, בניין הבולשת (בית מיכאקשווילי) בכניסה למושבה האמריקאית-גרמנית, בית שירות הביון (ברחובות פינס סמוך לדרך יפו), משטרת המנדט (בית הסוכנים) ברחוב הרכבת, תחנת משטרת התנועה בשרונה (במתחם קרן הקריה), מחנה שׂרונה הבריטי (הקריה), משטרת רמת גן ועוד. 

בשלהי תקופת המנדט ועם התגברות פעילות המחתרות נגדם, התכנסו הבריטים אל תוך אזורי הביטחון המוגנים היטב במרכזי הערים. כזה היה המתחם בירושלים אשר כונה בווינגרד. כזה היה גם אזור הביטחון שנבנה סביב בית הדר, אשר שימש כבניין המפקדה הצבאית של מחוז לוד וכבית דין צבאי, אשר מיקומו האסטרטגי בצומת הנפט על קו מסילת הברזל ועל תוואי דרך שכם העניק לו יתרונות רבים. מתחם זה כלל גם את תחנת הרכבת למשאות ובית המכס, בית הסוכנים (אחר כך משטרת מרחב ירקון) ונקרא בפי תושבי העיר מבצר תל אביב או המצודה. 

בליל 8 במארס 1947 ביצעו לוחמי הלח"י התקפה משולבת על מחנה המשטרה בשרונה, מפקדת הצבא בבית הדר ומרכז הבולשת (בית מיכאקשווילי) בדרך יפו. בהתקפה על בית הדר השתמשו התוקפים במרגמות ונשק אוטומטי, ומיקשו את הכבישים בין בית הדר למחנה שׂרונה ולשכונת התקווה. עשרות שריוניות יצאו לנתק את דרכי המילוט ולכתר את האזור ושתי שריוניות בריטיות נפגעו מהמיקוש. החיילים הבריטים ירו צרורות כדורים לכל עבר, ומהיְרִי נפגעו עשרות עוברים ושבים, נופצו חלונות ראווה, נותק החשמל בעיר ובהלה רבתי אחזה בתושבים שנסו על נפשם. הרקטות שירו הכוחות הבריטיים גרמו להתלקחות שריפות בבתי עסק ושתי מכוניות נדלקו. ארבעה יהודים נהרגו מהאש הבריטית על האוכלוסייה האזרחית. על התקפות אלו של ארגוני 'הפורשים' בלב אוכלוסייה אזרחית יצא קצפם של היישוב ומוסדותיו הלאומיים.

במהלך פעילות תנועת המרי העברי התבצעה באפריל 1946 במתחם, הצמוד לבית המכס, פעולת הסחה שנועדה לרתק כוחות בריטיים ולמנוע החשת תגבורת מבית הדר אל משטרת רמת גן שהייתה נתונה להתקפת האצ"ל. במבצע זה (23.4.1946) נהרג יצחק בילו, איש האצ"ל שהשליך עצמו על רימון ובכך הציל את שני חבריו.

בפברואר 1947 הופקעו שורת הבתים ברחוב מקווה ישראל מבית מספר 13 עד בית וילוז'ני (מספר 23) ובית וסטינגהוס לטובת אזור בטחון צבאי בריטי. לש"י נודע על פעילות חשודה במחסן במרתף בית רפאלי הנמצא מול בית הדר מעברו המזרחי של הרחוב (רחוב השפלה פינת דרך בגין כיום. נכלל במקור בשטח שכונת יהודה). ב-17 ביוני 1947 פרצו לוחמי הפלוגה המיוחדת של 'ההגנה' למחסן, איתרו את המנהרה והשאירו הודעה לחופרי האצ"ל להפסיק לאלתר את הפעילות במקום. מטעמי חשאיות מחתרתית וסודיות מודיעינית הושארה הדרישה להפסקת החפירה חסויה, ואנשי האצ"ל לא ידעו מה סיבתה. למחרת הגיעו לוחמי הפלוגה המיוחדת לוודא שהוראתם בוצעה, וגילו קצה חוט תיל מבצבץ מפתח המנהרה. זאב ורבר, החבלן בן ה-19, הורה לחבריו להתרחק מהמקום וכשהרים את המכסה מפתח המנהרה התפוצץ המטען הממולכד שהטמינו אנשי האצ"ל. זאב ורבר נהרג מהפיצוץ והובא לקבורות בנחלת-יצחק במסע הלוויה של רבבות מלווים. 

בעקבות רצח זאב ורבר פִרסם נתן אלתרמן, משורר המאבק, ב'טור השביעי' בעיתון דבר את שירו "לֹא אֶלָּחֵם בְּאַחַי" (שנודע לימים בשם "הַנִּמּוּק הַפָּסוּל"): "הַלִּסְטִים הַמַּמְשִׁיךְ בַּמַּסָּע לְלֹא רֶסֶן / וְיוֹרֵק עַל כָּל סְיְָג / וְיוֹרֵק עַל כָּל סְיְָג / בְּפִיּוֹת-אֶקְדָּחִים / וְיָדוֹ-הַשְּׁחוֹרָה מֵעָלֵינוּ נִפְרֶשֶׂת – / כֵּן, הַנֶּגַע הַזֶּה, / כַּךְ אוֹמְרִים, / הוּא אָחִי. // וְלָכֵן – יֵשׁ אוֹמְרִים – יַעֲסֹק לוֹ בַמְּלֶאכֶת / אַל נִרְגַּז בְּיוֹתֵר. נַעֲמֹד מֵרָחוֹק, / וּבְגָמְרוֹ לַהֲרוֹג אִישׁ-נָקִי עַל מִדְרֶכֶת, / חוֹבָתֵנוּ לִרְאוֹת נְבָלָה / וְלִשְׁתּוֹק. // אוֹ לְכָל-הַיּוֹתֵר לְשַׁדְּלֵהוּ בְנַחַת – / אַךְ לִלְחֹם בּוֹ בְּפֹעַל, / חָלִילָה וָחַס. / הוּא אָחִי! וּבְמִּלִים אֲחֵרוֹת, הִנֵּה כָּכָה: / הוּא פּוֹשֵׁעַ, אֲבָל ממּוֹצָא מְיֻחָס. // "בֵּן שׁוֹבָב". כַּךְ קוֹרְאִים / גְּדוֹלֵי דָּת. אִם שָׁמַעְתָּ, / לְמוֹחֵה-הַסַּכִּין אַחֲרֵי הַמְּלָאכָה! / אַף כִּי אֵין בְּתוֹרַת-יִשְׂרָאֵל שׁוּם אַסְמַכְתָּא / לִפְרוֹטֶקְצִיָּה שֶׁל יַחֲסֵי מִשְׁפָּחָה. // אֵין סְעִיף שֶׁכָּזֶה! לֹא לְבֵן, לֹא לְרֵעַ! / אֵין תּוֹסֶפֶת כָּזֹאת לְמֹשֶׁה-מִסִּינַי! / וַאֲבוֹי לְצִבּוּר הַמַּחְלִיט לְמַפְרֵעַ: / אֶרְאֶה אָוֶן – אַך לֹא אֶלָּחֵם בְּאַחַי! // כֵּן יָכֹל הַיִּשׁוּב לְהַגִיד: אֵין בִּי כֹחַ / לַעֲקֹר מִתֹּכִי אֶת שֹׁרְשָׁם בִּמְחִי יָד. / כִּי כְבָלִים עַל יָדַי / וּמִחוּץ אֵין מָנוֹחַ. / וְלָכֵן – בִּזְהִירוּת. בַּמַּחְתֶּרֶת. בַּלָאט. // רַק שִׁקוּל שֶׁכָּזֶה יֵשׁ לוֹ עֶרֶךְ-קוֹבֵעַ / (וְאַף הוּא – לֹא תָמִיד הוּא חֶשְׁבּוֹן-מִבְטַחִים). / אֲבָל אֵין לְהַכְרִיז: / לֹא אֶלְחֵם בַּפּוֹשֵׁעַ / פֶּן אַכְתִּים אֶת יָדַי בְּמִלְחֶמֶת-אַחִים! // יַעַן יֵשׁ מִלְחָמָה! וּרְחוֹקָה הִיא מִכֶּתֶם! / וְהַנַּעַר זְאֵב / שֶׁכָּרַע לְבָדּוֹ / בְּאוֹתוֹ הַמַּרְתֵּף, עַל מִנְהֶרֶת-הַקֶּטֶל, / לֹא הִכְתִּים אֶת הָעָם, / כִּי הֵגֵן עַל כְּבוֹדוֹ. // כִּי יֵשְׁנָהּ מִלְחָמָה! שְׁמָהּ: מִלְחֶמֶת-הֶכְרֵחַ / בְּלִסְטִים מְסֻכָּן, אַכְזָרִי וְיָהִיר. / עוֹד הָעֶרֶב אוּלַי / שׁוּב יָאִיר הַיָּרֵחַ / אֶת הַדָּם הַנָּקִי שֶׁיִּשְׁפֹּךְ הוּא בָעִיר. // וְלָכֵן – / אִם הוּא "אָח", אוֹ הוּא דוֹד אוֹ דוֹדֶנֶת, / אֵין הֶבְדֵּל. לֹא שְׁמוֹתָיו אֶת דַּרְכֵּנוּ קוֹבְעִים. / וְכָבוֹד לָאֻמָּה שֶׁאֵינֶנָה נוֹתֶנֶת / עַל חֶשְׁבּוֹן מוּסָרָהּ / הֲנָחוֹת לִקְרוֹבִים".  

על נסיונם של אנשי הלח"י לפוצץ את בית הדר, תקופה קצרה לאחר נסיון האצ"ל שנכשל, אפשר לקרוא בערך דירת שמעון קרבינסקי על המהנדס מתכנן המבצע.

.

.

.