מחנה יוסף (כרם העדנים) מאת דני רכט

השכונה נוסדה בשנת 1904 ונקראה ע"ש יוסף ארואץ, רבה הספרדי של העיר יפו. לפי גירסה אחרת, נקראה השכונה ע"ש יוסף בק מויאל, אביו של עו"ד דוד מויאל מוכר הקרקע. בספרה של חנה רם היישוב היהודי ביפו בעת החדשה : מקהילה ספרדית למרכז ציוני (הוצאת כרמל, 1996) מוזכרים ראשוני בוניה של השכונה: מנחם עמיאל, אהרון חסון, אהרון מויאל, מאיר אזולאי, אלעזר חזן, סעוד עוזרי, יחיאל קיטאניק, יעקב דננברג, סלים יונה, מרים עטיא, יחיה סעד ויהודה ברסקי. לצד מספר בתים מרווחים של משפחות מויאל, מטלון וברסקי, היתה בנוייה רוב השכונה מפחונים ובתים רעועים מכוסים בגגות אזבסט.

בשכונה היו מספר שכונות חצר קטנות. באחת מהן פעלה במשך שמונים שנה מאפיית הבייגלה ברחוב פינס, אשר היתה מוכרת לדורות של בליינים תל אביבים חובבי המנצ'יז בארבע בבוקר. שכונת חצר קטנה אחרת, אשר עדיין לא נהרסה, ניתן לראות ברחוב מחנה יוסף 13. גבולות שכונת מחנה יוסף הם הרחובות יצחק אלחנן בצפון, החרמון במזרח, פינס בדרום ורחוב מטולה במערב, שם נשקו בתי השכונה לשכונות החצר הערביות של מנשייה העויינת.

הרחוב הראשי של השכונה נקרא שפינוזה. מאוחר יותר נדד השם שפינוזה לאזור הצפון הישן של העיר והרחוב נקרא מחנה יוסף. ככלל, רחובות השכונה כוסו אספלט רק בשנות החמישים והשישים. בשכונה פועלים מספר בתי כנסת. הפעילים שבהם: בית הכנסת שערי ציון של יוצאי עדן בפינת הרחובות כינרת והחרמון, בית הכנסת חיי עולם (החרמון 26), בית הכנסת בית יוסף (דגניה 42), בית הכנסת ובית המדרש אהבת חיים התם ברחוב מחנה יוסף 32 ובית הכנסת שערי צדק ברחוב כינרת 7. רוב תושבי השכונה המקורים היו תימנים יוצאי העיר עדן, לצד מיעוט של אשכנזים וספרדים יוצאי צפון אפריקה. והשכונה כונתה לעיתים כרם העדנים על משקל כרם התימנים.

על פי עדות מר ציון יפת, הבית הפינתי המשופץ ברחוב מחנה יוסף 27 מול בית המדרש, שימש בשנות השלושים כבית הספר תלמוד תורה, בו למדו בנים בלבד. בשנת 1938 עבר בית הספר לבניין חדש שבנתה העיריה בתחילת רחוב קלישר ליד מחנה ברנר. חלק מילדי השכונה השתתפו בפעילות שבט צופי המעפילים אשר פעל בקצהו הדרומי של שוק הכרמל. מועדון הכדורגל מכבי שמואל ת"א היה מזוהה עם שכונת מחנה יוסף.

בשכונה נפתח מועדון ארגון עולי עדן אשר פעיליו נטו לבית"ר ולתנועה הלאומית. מועדון מתחרה - מועדון התאחדות צעירי עדן, אשר נטה לשמאל, פעל בהצלחה פחותה, בשכונה בה התגייסו הצעירים בעיקר לאצ"ל וללח"י. הבית ברחוב פינס 1, ממש על קו התפר בין מחנה יוסף למנשייה שימש את האצ"ל בשנים 1945-1948 כמרכז אימונים. בת השכונה ציונה יפת, נהרגה בעת שעבדה במפעל תחמושת חשאי של האצ"ל ברחוב מזא"ה 71.

העובדה שהשכונה נבנתה כגטו צפוף, היתה ממש על קו התפר ומאוחר יותר הפכה למוקד פשע, גרמה לכל מי שיכול היה לצאת ממנה, בעיקר דרומה, אל קרית שלום וחולון. אך עד היום אפשר לראות בחגים את בני המשפחות המורחבות מצטופפים בבתי קרובי המשפחה (לפחות אלה שעדיין נותרו) ובבתי הכנסת בשכונה. מאז קום המדינה ידוע האזור בשם הכללי שכונת שבזי.

.

.