שכונת פועלים מאוחדת (א' ב' ו')  מאת דני רכט

שכונת פועלים א'

שכונת הפועלים הראשונה בעיר ובה שלושים וחמישה בתים פרטים בני קומה אחת (צמודי קרקע, בשונה ממעונות עובדים) עם משק עזר של כחצי דונם בצמוד לכל בית, נבנתה בשנת 1931 בתכנון המהנדס דוד טוביה על שטח של שלושים דונם במקום כרם שקדים שהיה במקום, בין שדרות הקרן הקיימת לישראל ורחוב לסל. ממערב לשכונה, קרוב לחוף הים, פעל בית החרושת לעורות לבקוביץ (במרתפיו פעל מאוחר יותר מפעל מחתרתי לייצור נשק של ההגנה. סירחון ריח העורות הרתיע את הבריטים מלחפש שם) ובסמוך הוקמה עוד קודם (בשנים 1924-1925) שכונת ה'חאפ' מחלול. 

בראיון הנכלל בספרו של זליג לבון 'קורת גג' מתאר אברהם זברסקי (1897-1981) אחד מיוזמים, את הקמת השכונה: "בשנת 1925 בערך התעורר אצל ציבור העובדים בתל-אביב הרעיון על פעולה מאורגנת לשם פתרון בעיית שיכונם, שהייתה כבר אז חריפה מאוד. התארגנה קבוצה של שלושים וששה חברים, ובהם דוד בן-גוריון, דוד רמז, הלל כהן ואחרים. ראשית כל היינו זקוקים לקרקע. נפגשתי עם כמה סוחרים, ולבסוף הגעתי לערבי זקן, שהיה מוכן למכור חלקת כרם בדרך אל הירקון. קבענו פגישה. הוא בא בחברת בנו איברהים, מראשי הלאומנים האנטי-ציוניים ביפו, שכעבור זמן ערך את העתון הלאומי הערבי א-דיפאע. השקפותיו של הבן לא הפריעו לו לסייע לאביו למכור קרקע ליהודים, אבל במחיר גבוה במיוחד. קנינו חצי כרם. אחרי הפרצלציה עלתה כל חלקה, בגודל חצי דונם בערך, בין שמונים למאה לירות. היקף השטח כולו היה שלושים דונם".

כל אחד מ-35 המגרשים היה בגודל של 460 מ"ר. כל הבתים בשכונה תוכננו על ידי האדריכל דוד טוביה ונבנו על ידי חברת סולל בונה. ועד קהילת הפועלים הזמנית קבע את אופן הבנייה: "בתים נפרדים, בכל בית שני חדרים, מטבחון, חדר רחצה, שירותים ומרפסת. הכל פשוט, בצורה ובאבזור". גודל הבנייה שיועד לכל בית היה 60 מ"ר. התוכניות המשותפות שהתווה הוועד ירדו לפרטים הקטנים של נוחות הדייר: על המרפסת, נקבע, צריכים להיות שישה מקומות ישיבה לאכילה, ובמטבח שלושה. המטבח צריך לפנות לכיוון צפון, ובין המטבח לשירותים חייב להיות מחיצה. המדד החשוב ביותר היה זרימת האוויר בבית. האדריכל טוביה קבע כי: "רוח פרצים בחדר הראשון

– יש! רוח פרצים בחדר השני – יש! רוח פרצים במטבח – יש!

הזוג המפורסם בשכונת פועלים א' היו דוד ופולה בן גוריון שביקשו וקיבלו אישור לבניית קומה שניה. ביתם הפך למוזיאון והשדרה שינתה את שמה משדרות קרן קיימת לישראל לשדרות בן גוריון לאחר מותו בסוף שנת 1973 וקבורתו בקיבוץ שדה בוקר.

שכונת פועלים ב'

שכונת פועלים ב' לא היתה אף פעם שכונת הפועלים השניה בצפון העיר, אלא נבנתה למעשה כהרחבה לשכונת פועלים א'. השכונה הוקמה בשנת 1931 בתכנון האדריכל שלמה גפשטיין, צפונית לשכונה הראשונה על שטח של 26 דונם בין הרחובות לסל וארלוזרוב וסביב הרחובות ברנשטיין וא.ד. גורדון (שניהם מנהיגים סוציאליסטים ידועים). בשכונה זאת גרו 35 משפחות בבתים דו קומתיים. במרכז השכונה פעל במשך שנים רבות (1931-1992) בית חינוך בצפון לילדי עובדים ע"ש א. ד. גורדון  עד שעבר לפני מספר שנים למבנה בית הספר לדוגמא לשעבר ברח' הירקון 248. בית ספר זה בניהולו של גרשון זק, היה מודל לחיקוי בבתי החינוך של זרם העובדים בכל רחבי הארץ. הונהג בו יום לימודים ארוך כולל ארוחות, ניתנו בו הערכות במקום ציונים, המורים היו מעורבים בתכניו (שהושתתו כמובן על רעיונות השיתוף והשוויון) וכל כיתה תרמה יום בשבוע לאחזקת בית הספר. שנה קודם, בשנת 1932 שימש המקום את גן הילדים של ארגון אמהות עובדות. בשכונת פועלים ב' גדל הסופר יורם קניוק ובספרו 'על החיים ועל המוות' הוא חוזר לתקופה בה גידלו תושבי השכונה הצעירה תרנגולות ובכל חצר היה אפשר למצוא עצי פרי.

שכונת פועלים ו'

באפריל 1932 רכש המרכז לשכונות עובדים חלקה צרה ומאורכת דרומית לשדרות בן גוריון כיום, בין רחובות הירקון ובן יהודה ובדצמבר אותה שנה החלה בניית הבתים. זאת היתה שכונת הפועלים הכי קטנה בצפון העיר (רק 16 בתים) ולמעשה לא היה לה קיום עצמאי כלל, מאחר ונבלעה מיד אל תוך שכונת הפועלים המאוחדת, אשר הוקמה על ידי שכונות פועלים א' וב'. בתי פועלים ו' יצרו רצף בנוי עם השטח מדרום עליו נבנתה שכונת כרמיה. ועם הבתים שנבנו באדמת ברסקי אבו-חסידה. לפי עדות אתי גרגיר, מנכל"ית לשעבר של עמותת התיירות העירונית שגדלה בסביבה: "בבן גוריון פינת בן יהודה, 50 מטר מרחוב ארנון, היכן שממוקם היום סניף של איסתא, היה בית המרקחת של אברבנל. בן גוריון היה משחק שח עם אברבנל כל צהרים".

..

.