שכונת בעלי הגמלים מאת דני רכט

שיירות הגמלים עמוסות הזיפזיף אשר היו חוצות את העיר או מהלכות לאורך שפת הים, היו מסמליה של העיר בשנות העשרים והשלושים. ואף הונצחו בשורות שירו של ידידיה אדמון: "גמל גמלי, חבר אתה לי בזיפזיף". כחלק מהמאבק לכיבוש העבודה, עסקו הפועלים בעיר גם בתחום הובלת זיפזיף לאתרי הבנייה בעיר. תחום שהיה עד אז בידי ערבים בלבד. בקואופרטיב המוביל היו מאוגדים בשנת 1925 מאתיים חברים, בעלי שבע מאות גמלים. וכן בעלי עגלות. באישור העירייה, הוביל הקואופרטיב זיפזיף גם בסירות על המים.

לאוהלים ולצריפונים שנבנו בתחילת אותו העשור על שטחים פנויים במרכז העיר (מחנה בלפור, מחנה ברנר ועוד), היו קשורים לעיתים גמלים. מה שהעיד כי כאן גר מוביל זיפזיף. אלא שהעירייה לא הסכימה להמשך מצב זה, כמו גם למעבר שיירות הגמלים במרכז העיר. ונוהגי הגמלים, בעזרתו של צבי לוביאניקר (איש מפא"י וממקימי השיכון העממי), פנו בשנים 1925-26 להקמת שכונה משלהם. שכונת הצריפים לה לא נותר כל שריד, הוקמה על חלק משטח כרם אלונזו, מזרחית למפגש הרחובות ישעיהו ושמעון התרסי כיום.