בריכת הנוי בשדרות רוטשילד מאת הניה מליכסון

בלב קטע שׂדרה ירוק ומשופע עצים, בתחום שכונת ימין משה, מול בתיהם של נכבדי תל אביב – ראש העירייה ישראל רוקח שהתגורר בבית רפפורט (שד"ר 118), ובין סעדיה שושני, סגנו וראש המחלקה לנטיעות, שהתגורר בבית גולדנברג רוז ובירק (שד"ר 113-115), הוקמה בשנת 1941 בריכת נוי ששוליה פתלתלים כשלולית. בריכה אותה עיצב אברהם קרוון, הגנן העירוני. סביבה ובתוכה נשתלו שפע של צמחי מים וגדה. שולי הבריכה הרחבים לא גודרו, ונועדו לשמש ספסל לעת מצוא להנאתם של המטיילים בשדרה. הילדים גחנו על שוליה ושכשכו ידיהם במים הצוננים. בריכה ירוקה ושוקקת חיים בליבה הסואן של העיר מתאימה למשנתו של קרוון, שהאמין בחשיבותם של שימור ערכי הטבע, החזרת הטבע לעיר ומתן דגש על צמחייה בת-קיימא. בקיצור, בריכה אקולוגית, עוד לפני שידעו שהיא כזו.

בשנות השישים נעלמה צמחיית המים מתוך הבריכה, אך עדיין הייתה נאה ומוצלת הודות לשדרת העצים, שעברה אז לא רק בשולי השדרה אלא גם במרכזה. משנות החמישים ועד שנות השמונים היתה הסביבה מאוכלסת בלא מעט דתיים וחרדים, והבריכה שימשה אותם מדי שנה בטקס התשליך, המתקיים ביום הראשון של ראש השנה החל משעות הצהריים.

בשנת 1989 הוצב סמוך לבריכה פסלה של האומנית דרורה דומיני "אביב". עיריית תל אביב, באמצעות תל אביב לספרות ולאומנות (כיום קרן יהושע רבינוביץ') ביקשה לעודד פסלים צעירים להציב את עבודותיהם במרחב העירוני. באותה שנה הוצב מול הבית בשדרות רוטשילד 129 גם פסלו של מיכה אולמן "יסוד".

בצילומים שצילמה האומנית באזור הבריכה לקראת הצבת פסלה, נראית הבריכה מוזנחת ומלאה בחול. כחלק מההצעה שהגישה האומנית למיקום פסלה מול הבריכה, ובזיקה ישירה אליה, ביקשה להחזיר לבריכה את מימיה ואת אופייה כקדם. עיריית תל אביב נענתה לבקשה ותקצבה גם את שיפוץ הבריכה. העירייה ראתה ערך חשוב בכך שיצירה של קרוון תזכה ליחס המתאים לה – שימור שיפוץ שלה והחזרת ימי תפארתה. הבריכה נוקתה כליל מן החול שמילא אותה, המים הוחזרו, וגם כמה מזרקות קטנות נוספו. במשך השנים נעשו שינויים, ונוספה גם צמחיה מועטה.

הפסל "אביב" היה בין הפסלים הראשונים שהוצבו בשדרה. הוא הוצב שם מתוך זיקה ישירה ויחסי גומלין בינו לבין הבריכה, הן בצורתו והן במיקומו ביחס לבריכה. הפסל נראה כמו שני ספלים שמהם עולים אדים המחוברים בחלקו העליון של הפסל ויוצרים מעין מסגרת שדרכה נשקפות הבריכה והשדרה. על הקשת מופיעה המילה "אביב", מחווה לעיר תל אביב ולאביב הפורח, שהיה אמור להציץ דרך הקשת בשורת שקדיות שהציעה האומנית לנטוע מול הפסל, הצעה שלא יצאה לפועל בסופו של דבר.

אלא שהפסל עשוי בטון, והספלים שבורים ולא באמת מסוגלים להכיל מים. או-אז העין נמשכת אל המים שבבריכה מולו. בתוך הקשת שנוצרה בין הספלים המוטים קלות נפתח לרווחה שער, ודרכו מציצה הבריכה ומזמינה את המטייל להיכנס בשעריו היישר אליה.

בשנים שעברו מאז הידרדר שוב מצבה של הבריכה, עם מצבה של השדרה כולה. צמרות העצים גדלו ללא טיפול וגיזום, החשיכו את השדרה והפכו אותה למזמינה פחות; הבתים בסביבה שימשו בעיקר כמשרדים, וכך בשעות הערב התרוקנה השדרה מיושביה.

בשנת 2003 קבע אונסק"ו כי אזורי העיר הלבנה בתל אביב הם אתר מורשת עולמית. חלק מהמבנים מצויים כמובן לאורך השדרה. בעקבות ההכרזה החלה העירייה בסדרת פעולות במטרה להחזיר את השדרה לאזרחים. בשנת 2004 עברו שדרות רוטשילד שיקום והחלפת תשתיות על ידי משרדו של אדריכל הנוף פרופ' גדעון שריג. צמרותיהם הרחבות של העצים נגזמו, ואור השמש חדר לשדרה. בעידודה של העירייה חזרו חלק מהמשרדים לשמש דירות מגורים; הקיוסקים בקצות השדרות עוצבו מחדש כבתי קפה קטנים וציוריים; והחלה תנופת שיפוץ ושימור של בתים היסטוריים לאורך השדרה.

שיקומה של הבריכה הועבר לטיפול מחלקת שפ''ע בעיריית תל אביב. הוחלט להחזיר את הבריכה לימי תפארתה, ולהפוך אותה לבריכה אקולוגית ברוח תפיסת עולמו של אברהם קרוון, המתכנן המקורי של הבריכה. משמעות הדבר היא שהטיפול במים נעשה באופן טבעי על ידי צמחים ודגה, ללא מעורבות כימית. בבריכה נשתלו צמחי מים, כמו גומא תרבותי, אוזן הפיל, חסת מים, פילודנדרון ונימפיאה. ברכת הנוי חזרה להיות בית גידול מזמין לדגים, צפרדעים ובעלי כנף, החפצים בריענון רטוב.

.

.