המוסקוביה (מגרש הרוסים, ביארת אל מסקוב, ארצ' אלטביתא) מאת דני רכט

בשנת 1835, סמוך לתקופה בה הוקם בסמוך הכפר המצרי אבו כביר, סייר בסביבה זאת הדיפלומט הרוסי אברהם נזרוב. שזיהה במערת קברים קדומה את קבר טביתא, קדושה נוצרית אשר סנט פטרוס החזירה לחיים (הברית החדשה, מעשה השליחים ט'). באותה התקופה עוד לא היתה ידועה העובדה כי כל רכס הכורכר הוא למעשה עיר מתים (נקרופוליס) יהודית מתקופת המשנה והתלמוד.

כשחזרו התורכים לשלוט בארץ (אחרי תשע שנות שלטון של איברהים פחה המצרי), היה זה בעזרת המעצמות האירופאיות. ואלה ניצלו בדרכים שונות את מעמדה המעורער של האימפריה העותומנית להרחבת השפעתן וביסוס מעמדן הפוליטי בארץ. שלטון הצאר עשה שימוש בכנסייה הפרובוסלבית לקידום ענייני רוסיה בארץ הקודש. כך הפך ביקור הארכימנדריט אנטונין קספוטין למסע לרכישת נדל"ן: אדמת הכנסייה הרוסית בעין כרם, מגרש הרוסים בירושלים ושטח המוסקוביה מזרחית לעיר יפו. בכל אלו נבנו כנסיות, מנזרים ואכסניות לצליינים רוסים. במפת תאודור סנדל מופיע המקום כביארת אל מסקוב, הגן של ראש הכנסייה הרוסית ב-1894, נחנכה כאן כנסייה מפוארת אשר נקראה ע"ש סנט פטר (פטרוס). פנים הכנסייה מרשים ומעוטר באיקונות של קדושים נוצרים. בקיר החיצוני הדרומי של המבנה קבוע שעון שמש. לצד הכנסיה, בית קברות קטן ובו מספר קברים.

ערביי יפו ואבו כביר קראו למתחם בן 32 הדונמים ע"ש העיר מוסקווה, מקום משכן הקרמלין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשו מכאן הרוסים (אשר לחמו נגד האימפריה העותומנית) והמקום שימש את הצבא הטורקי. אך עם סיום המלחמה הוחזרההמוסקוביה לבעליה. אלא שבינתיים התחוללה ברוסיה מהפכה (למעשה, יותר מאחת) והמתחם (כמו רכוש אחר של הכנסייה ברחבי העולם) היה במרכזה של התכתשות רבת שנים בין הכנסייה הפרובוסלבית "האדומה" (זרוע של השלטון הקומוניסטי) לכנסייה הפרובוסלבית "הלבנה" אשר היתה חלק בלתי נפרד מהמימשל הצאריסטי.

כאן נחגג פעם בשנה יום מותה של טביתא, תפילה המשולבת במעין פיקניק המוני. חג אשר היתה לו עדנה עם התגברות העלייה מארצות חבר העמים הסובייטי לשעבר בשנות התשעים, במסגרתה השתקעו בארץ לא מעט רוסים פרובוסלבים.

מתחם המוסקוביה היה חלק מהרשות המוניציפלית אבו כביר אשר התקיימה עד 1934 ואז, התמזגה עם עיריית יפו. הכפר כולו הפך לבסיס חשוב של המיליציות הערביות שנלחמו נגד היישוב העברי ומגדל המנזר (כמו גם מגדל מסגד הכפר שנהרס) שימש עמדת צלפים אשר הטרידו מעשה שבשיגרה את תושבי השכונות הדרומיות של תל אביב. אחרי קום המדינה, שימשה המוסקוביה בנוסף לתפקידה הדתי, גם למגורי צוות השגרירות הרוסית (בעיקר את הדרגים הנמוכים) ובחצר הגדולה המוקפת חומה ניתן לראות את הבריכה העזובה ומגרש הטניס אשר שימשו אותם. ידועה גם עובדת שימושו של המתחם בשירות הק.ג.ב. סא"ל ישראל בר, שהורשע בריגול עבור בריה"מ, היה מעביר ידיעות למפעיליו דרך חור בחומת המתחם.

בצמוד לחומת המוסקוביה מצד דרום, לאורך רחוב 3377 (כיום, רחוב עופר כהן) היתה שכונה ערבית. שלוחה של גרעין הכפר אבו כביר. ועם קום המדינה, שוכנו בבתים אלה עולים, בעיקר מתורכיה. דליה יפת (אשר גדלה במקום בשנים 1954-1974) מעידה: "כילדים, אהבנו לבלות בגן ההגנה לקטוף חמציצים בחורף ולהנות מציוץ הציפורים. זו היתה שכונה מדהימה עם אנשים מיוחדים. בכל שנה בקריסמס, הרוסים מהכנסיה קיבלו אותנו יפה וכיבדו אותנו בעוגיות, עד מלחמת ששת הימים, שבה היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה הסתיימו...". ילדי השכונה למדו בצריפי בית הספר ברנר במעברת אבו כביר. עם הריסת הבתים באמצע שנות השבעים, שוכנו הדיירים בשכונת תל כביר (נווה עופר).

.

.