לאחר מרד החשמונאים, ממלכת יהודה מצליחה עם השנים לצבור עוד ועוד מאפיינים של עצמאות כגון: הכרה בשליטיה כמייצגים את היהודים, כריתות ברית פוליטיות, שחרור ממס, כיבוש שטחים, הכרה מצד העם בשלטון עד כדי שימוש בתואר מלך. יחד עם זאת, הממלכה החשמונאית עמדה בפני אתגרים רבים

אתגר פוליטי

המאבקים וההפיכות בבית סלווקוס השפיעו רבות על הממלכה החשמונאית. השליטים החשמונאים העבירו נאמנותם למתחרים השונים שם על השלטון, וידעו לעמוד מול בית סלווקוס כאשר המלכים שלו דרשו לממש את שליטתם על יהודה. בסופו של דבר, החשמונאים הצליחו להשתחרר מעול זה. בנוסף, החשמונאים כרתות בריתות הגנה אזוריות בעיקר עם רומא, והיו חשופים להשפעה תרבותית הלניסטית

אתגר כלכלי

החשמונאים הצליחו אמנם לשמור על המקדש ואוצרותיו, אך הגדילו מאד את שטח הממלכה ולכיבושים אלו היה מחיר כלכלי כבד. העול הכבד הזה עלה כאשר החשמונאים גם הפעילו צבא שכיר בנוסף לצבא הרגיל. מצד שני, החשמונאים לא נאלצו יותר להעביר מסים לממלכות אחרות

אתגר דמוגרפי

השליטים החשמונאים נקטו בשתי גישות בעלות מטרה זהה: גירוש כל האוכלוסייה הלא יהודית מהארץ או גיור שלהם. רעיון הגיור היה כדי לחזק את התמיכה בממלכה היהודית בקרב עמים קרובים תרבותית ואתנית מול אויבים מבחוץ. החשמונאים לא גילו פתיחות זו כלפי השומרונים שטענו שהם יהודים. הסכסוך שנולד בראשית ימי בית שני

שינויים טריטוריאליים

החשמונאים הצליחו מאד להרחיב את שטח הממלכה: כל מישור החוף , כל הגליל וכל עבר הירדן המזרחי בידי החשמונאים

שינויים במעמד המנהיג

בתחילה החשמונאים לא היו יותר מקבוצה קטנה של מורדים או שליטים מטעם עצמם, לאט-לאט הם קיבלו הכרה בינלאומית – תחילה קיבלו הכרה דתית ומאוחר יותר הכרה בשליטתם בפועל בשטחים ביהודה. הכרה קיבלו החשמונאים גם מהעם: בהתחלה הם קיבלו את התארים: הנשיא (ראש העם), הכוהן הגדול (למרות שלא היו כשרים להיות מבחינת הדין הדתי להיות הכהן הגדול), שר הצבא. בהמשך הם לקחו לעצמם גם את התואר מלך וזה בניגוד לעמדת המנהיגים הדתיים של העם אבל העם קיבל אותם כמלכים, כולל סמכויות חקיקה ושיפוט. יש לציין, כי ההבדל בין נשיא או שליט לבין מלך הוא שהמלך הוא מנהיג יחיד שלא מתחלק בכוח של השלטון עם אף אחד

היחס להלניזם

למרות שלכתחילה המרד החשמונאי התחיל כמאבק בהליניזם ובתומכיו, החשמונאים אימצו מהר מאד את התרבות ההלניסטית: קביעה של ימי ניצחונות צבאיים כחגים לאומיים לכל הדורות, אימוץ שמות הלניסטיים, רצון להיות מלך ששולט לבד ולא מתחלק בכוח, שיתוף נשים בשלטון, בריתות עם רומא, הקמת צבא ושכיר, וניהול המדינה וחצר המלכות בסגנון הלניסטי