לפני חורבן בית המקדש היה לריב"ז בית מדרש בירושלים ולמדו בו תלמידים רבים. על פי חז"ל החליט ריב"ז לעזוב את ירושלים כאשר הבין כי היא עומדת ליפול לידי הרומאים. המורדים לא הסכימו לאיש לעזוב את ירושלים אבל ריב"ז הצליח להערים עליהם. הוא עזב את ירושלים בעזרת תלמידיו בארון מתים. הרומאים נתנו לריב"ז את יבנה והוא הקים שם בית מדרש. ביבנה התרכזו יהודים אשר התנגדו למרד. ריב"ז עשה זאת כדי להציל את העם היהודי מחורבן

המשבר שנוצר בחברה היהודית עקב חורבן בית המקדש והסכנות שנשקפו לחברה היהודית עקב משבר זה

חורבן בית המקדש הייתה מכה קשה לעם היהודי. בית המקדש היה המרכז הדתי, המשפטי והמדיני של הציבור היהודי. עם החורבן נעלם בבת אחת מרכז זה ולכך היו השלכות חברתיות, דתיות ומוסדיות מרחיקות לכת: הכהונה הגדולה, מוסדות ההנהגה, הפולחן הדתי הקשור למקדש, העלייה לרגל – כל אלה הפסיקו להתקיים. לאחר חורבן הבית השני נוצרה בחברה היהודית אוירה של ייאוש ומשבר. התבוסה לרומאים, ההרס ותקנות הכיבוש הקשות שהנהיגו הרומאים הקשו מאד על היהודים. אחרי כישלון המרד , חורבן ירושלים ובית המקדש עמד העם היהודי בפני משבר קיומי תחושת ייאוש שה' נטש את העם חלק מרכזי בפולחן הדתי היהודי נערך לפנים בבית המקדש. לאחר החורבן לא ניתן היה לקיים חלק מהמצוות והמנהגים. אותן קבוצות שהדגישו את עבודת המקדש כציר המרכזי של הדת היהודית נפגעו במיוחד. מעמדם של שרידי הכוהנים- נחלש ,ואילו הצדוקים – נעלמו לגמרי

הרומאים הכבידו את ידם על האוכלוסייה היהודית: החרימו קרקעות, הטילו מיסים מיוחדים ("מס היהודים" ) וטיפחו את האוכלוסייה הלא-יהודית בארץ הסכנה הייתה כי אווירת ההלם והייאוש תביא לכך שהישוב היהודי בארץ והעם היהודי בכלל יחדל להתקיים. הרומאים המשיכו בצעדים חמורים נגד היהודים שהעמידו אותם במשבר חמור עוד יותר

הצעדים שהרומאים נקטו

א. הרס דמוגרפי – מספר ההרוגים היהודים בעקבות המרד הגדול היה כמיליון. בנוסף, קרוב למאה אלף נלקחו כשבויים כדי לשמש כגלדיאטורים בזירה, עובדים במכרות ורבים נמכרו לעבדים בשווקי הים התיכון

ב. החרמת קרקעות – נזק עצום היה למשק החקלאי. הרומאים שרפו את שדותיהם של היהודים, הרסו בתים וגדעו יערות. אדמות נלקחו לצרכיו הפרטיים של הקיסר והצבא הרומי, חלקן נמכרו לאזרחים רומים וחלקן נמכרו ליהודים עשירים או כאלה ששיתפו

פעולה עם הרומאים - בעקבות זאת, יהודים רבים שהיו בעלי קרקעות הפכו לקשי יום

ג. הטלת מיסים – על היהודים הוטל "מס היהודים" – מס מיוחד ליהודים בארץ ובתפוצות ששולם למקדש יופיטר המראה בעצם את ניצחון אלוהי רומי על אלוהי ישראל. בנוסף, נאלצו לשלם מס גולגולת ומס קרקע כבד לאלה שנשארו בעלי קרקעות

ד. עבודות כפייה – הרומאים כפו על היהודים עבודות כפייה קשות מאד ובתנאים קשים לצורכי הקיסר והצבא הרומאי. עבודות כמו הכשרה ותיקון דרכים, בניית גשרים, חפירת תעלות ניקוז

השלכות אובדן המרכז של הציבור היהודי שלכות הדתיות והמוסדיות

הרס המוסדות היהודיים – ההרס הרוחני שהביא החורבן היה המשמעותי ביותר לחברה היהודית והשפיע עליה רבות. ירושלים שהייתה מרכז ההוויה נהרסה, בית המקדש שהיה מרכז חיי העם ובית האלוהים נחרב. רבים האמינו שהחורבן מסמל את אכזבת אלוהים מהעם ואת כעסו עליהם. עם חורבן המקדש, לא ניתן היה להקריב קורבנות ובעצם אין אפשרות לבקשת מחילה מהאל. הכהונה הגדולה סימלה את הנהגת העם והכוהן הגדול היה בעל הסמכות הדתית. חיסול הכהונה ביחד עם חיסול בית המקדש, היה חיסול מנהיגות האומה. הסנהדרין שהיה בית הדין העליון והיווה חלק מהנהגת העם, חוסל אף הוא וכך חוסלה האוטונומיה המשפטית של היהדות

החשש מפני הכחדת הישוב בארץ ישראל והעם היהודי

המנהיגות הרוחנית של דור החורבן הבינה היטב את משמעות החורבן ולא התעלמה מהייאוש של העם. העם התהלך בשאלות מביכות כמו "מדוע זנח אלוהים את עמו?", "מדוע ניצחה רומא האלילית?", שאלות שאין עליהן תשובה. שאלות אלה הגביר את המרירות והתסכול בקרב העם ולכן היה צורך לצאת לדרך חדשה, מעשית וברורה שתעניק לציבור תקווה והמשך קיום העם

הנציג המובהק של הדרך החדשה המציאותית היה רבן יוחנן בן זכאי שהיה מגדולי החכמים בירושלים לפני החורבן והיה שייך לכת ה"פרושים". הא התיישב ביבנה ופתח שם מרכז רוחני ודתי שהיה גורם המלכד את ישראל. הוא התחיל דרך חדשה. ליוחנן בן זכאי קמו לא מעט מתנגדים שלא ראו בו מנהיג דתי. חלקם כעסו עליו כי הוא עזב את ירושלים בזמן המצור חלקם היו מכתות אחרות ולא יכלו להיות חלק מההנהגה עם פתיחת המרכז החדש ביבנה

בן זכאי הבין שכדי לאחד את העם יש צורך בהסתגלות לחיים בלא מקדש ועדיין לשמר את זכר המקדש כדי לתת לעם תקווה שבית המקדש יקום בעתיד. יחד עם חכמי יבנה, הקים בן זכאי מוסדות מלכדים ואף יצר תקנות חדשות כדי ליצור גורמים המלכדים את העם