הסכמי שביתת הנשק

הסכמי שביתת הנשק, הבעיות הבלתי פתורות בעקבות מלחמת העצמאות ,היווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים

הסכמי שביתת הנשק

הסכמי שביתת הנשק קבעו הסדרים צבאיים ופוליטיים שהייתה להם השפעה מכרעת על בעיותיה הביטחוניות של ישראל למשך שני העשורים הראשונים לקיומה. כל ההסכמים היו בגדר פשרה בין המציאות הצבאית שנוצרה בשטח לבין השאיפות הטריטוריאליות של כל אחד מהצדדים . במסגרת ההסכמים לא הושגה הכרה במדינת ישראל , הם לא היו הסכמי שלום ונשאו אופי זמני

הצדדים רצו בסיום הקרבות . ישראל רצתה בכך בשל הצורך להפנות משאבים לקליטת עלייה והתיישבות . מדינות ערב חששו שהמשך המלחמה יגרור מפלה צבאית גדולה עוד יותר שתביא לקריסת משטריהן

הסיבות להפסקת האש

הסכם שביתת הנשק עם מצרים

על פי ההסכם מצרים ותרה על תביעותיה בנגב והכירה בכל שטח הנגב כשטחה של ישראל . ישראל ויתרה על רצועת עזה שנשארה בתחום שלטונה של מצרים

הסכם שביתת הנשק עם לבנון

על פי ההסכם נקבע שהגבול הבינלאומי מראש הנקרה עד מטולה כפי שנקבע בין בריטניה וצרפת בתקופת המנדט ישמש כקו שביתת הנשק בין שתי המדינות . ישראל תפנה 14 כפרים לבנוניים אותם כבשה במהלך המלחמה

הסכם שביתת הנשק עם ירדן

על פי ההסכם נקבע ששטח ואדי ערה בו עובר כביש חדרה - עפולה יועבר לידי ישראל בתמורה ישראל תוותר על שטחים באזור דרום – מערב הר חברון . ירושלים נותרה מחולקת וסוכם כי תקום ועדה מיוחדת שתדון בתביעות ישראל . ירושלים נחצתה לשניים – ירושלים הערבית וירושלים העברית . בין שני חצאי העיר נקבע שטח הפקר צר ומעבר אחד ביניהם – מעבר מנדלבאום . העיר העתיקה והכותל המערבי נשארו בידי ירדן

הסכם שביתת הנשק עם סוריה

על פי ההסכם נקבע שסוריה תפנה את אזור משמר הירדן ונקבע קו הגבול בין סוריה לישראל הכולל שטחים מפורזים

היווצרות בעיית הפליטים

בעיית הפליטים נוצרה במהלך מלחמת העצמאות . הבריחה ההמונית של הערבים לעבר ערים בתוך ישראל וממנה לארצות השכנות החלה מיד עם פרוץ המלחמה . בעיית הפליטים הפלסטינים שנוצרה במלחמת העצמאות מהווה את אחד הנושאים השנויים במחלוקת בין ישראל ובין הפלסטינים והעולם הערבי

בשלבים הראשונים של המלחמה כוונה הפעילות הצבאית של שני הצדדים בעיקר להרס התשתית הכלכלית של היריב וערעור כושר העמידה שלו . זירת ההתמודדות הייתה בעיקר בערים המעורבות ובצירי התנועה . הפגיעות כוונו ליעדים אזרחיים ולאוכלוסייה אזרחית . כבר בשלב מוקדם קרסה החברה הערבית בארץ והחלה התפוררות ארגונית , כלכלית וחברתית שבעקבותיה באה מנוסה המונית . העזיבה לא הייתה מוגבלת לערים המעורבות בלבד . הבורחים הראשונים היו בני הדור הראשון של המהגרים מהכפרים שהתגוררו בשולי הערים חיפה ויפו

הסיבות לעזיבה – הפליטים הפיצו את הסיפורים שקיבלו הוראה מההנהגה הפלסטינית לפנות את בתיהם כדי להצדיק את עריקתם ואת מנוסתם . ראשי הוועדים למען פלשתין בארצות ערב הצטרפו גם הם למנגינה זו כדי לחפות על כישלונם לסייע לפלשתינים . אולם הסיבה העיקרית לבריחה היא התמוטטות כלכלית תחת קשיי הלחימה

לאחר המלחמה הטילה ישראל על הליגה הערבית את האחריות לגורל הפליטים וציפתה שמדינות ערב יישבו אותם בתחומיהן . במשך השנים הרבות שעברו מאז סירבו מדינות ערב , למעט ירדן , לקלוט את הפליטים . רב הגדול של הפליטים לא התערבב או התמזג עם מארחיו . על פי התפישה הערבית שאלת הפליטים נוצרה על ידי ישראל והיא האחראית לפתרונה

קשייהם של הפליטים

תעמולה בידי מדינות ערב – מדינות ערב ניצלו את מצבם האומלל של הפליטים כקלף תעמולה אנטי ציוני , בכל זירה פוליטית אפשרית

סירובה של ישראל להתיר את חזרתם – במשך כל השנים סירבה ישראל בתוקף להחזיר את הפליטים לישראל

תנאי עוני ומחסור – הפליטים חיים במחסור ובעוני במחנות פליטים

השפעת הקיצונים – ארגונים קיצונים אינם מתקשים להשפיע ולגייס מן המחנות פעילים כדי לשלבם בטרור

הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות

לאחר מלחמת העצמאות נותרו בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב מספר בעיות לא פתורות, שהיוו גורם להתחדשות העימותים הצבאיים בין ישראל לשכנותיה במהלך שנות ה-50 ולאחריהן

בעיית הפליטים הפלסטינים

בעיית הפליטים הפלסטינים שנוצרה במהלך מלחמת העצמאות נותרה בלתי פתורה גם לאחריה

מדינות ערב

מדינות ערב דרשו מישראל להחזיר את הפליטים לשטחה ולאפשר להם לשוב אל בתיהם, עריהם וכפריהם מלפני המלחמה

הן סירבו לקלוט את הפליטים הפלסטינים בארצותיהם ויישבו אותם במחנות פליטים עראיים, בתנאים קשים, וללא זכיות אזרחיות (למעט ירדן שהעניקה לפליטים אזרחות). כל זאת במטרה "לעודד" את חזרתם לשטח המדינה היהודית

מדינות ערב ראו בפליטים נשק פוליטי נגד ישראל. בעיית הפליטים משמשת עד היום נשק תעמולתי בידי מדינות ערב כנגד ישראל, ובזכות המשך הסכסוך איתה

מדינת ישראל

במישור העקרוני טענה ישראל (כפי שהיא טוענת גם היום) שהיא אינה אחראית להיווצרות בעיית הפליטים; שבעיה זו היא תוצאה ישירה של המלחמה שבה פתחו הערבים הפלסטינים בעידוד ובתמיכת מדינות ערב שגם הן הצטרפו למלחמה; ולכן היא אינה אחראית לפתרון הבעיה בשטחה

ישראל טענה שיש ליישב את הפליטים במדינות ערב שאליהן ברחו כתוצאה מהמלחמה (שבה החלו הערבים)

בזמן המלחמה נוצרה גם בעיית פליטים יהודים מארצות ערב. כלומר, במקביל להיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים נוצרה גם בעיית פליטים יהודים מארצות האסלאם שעלו לישראל בזמן המלחמה

ישראל גם נימקה את סירובה לקלוט את הפליטים הפלסטינים בשטחה במספר סיבות מעשיות

א. בהיבט הביטחוני. קליטתם של כ-700 אלף פליטים פלסטינים בשטחי ישראל מהווה בעיה ואיום ביטחוני על המדינה היהודית

ב. בהיבט הדמוגרפי. קליטת הפליטים מהווה איום על המאזן הדמוגרפי ועלולה ליצור רוב ערבי בישראל. כלומר היא מהווה איום ממשי על היותה של ישראל מדינה יהודית

ג. קליטת העליה ובעיות כלכליות. מדינת ישראל הייתה צריכה להתמודד עם גלי העליה הגדולים שהגיעו אליה (בין היתר מארצות ערב). העלייה הגדולה גרמה לנטל כלכלי כבד מאד על המדינה הצעירה והיה ברור שהיא אינה מסוגלת להתמודד בנוסף גם עם חזרתם של מאות אלפי פליטים פלסטינים. כמו כן מדינת ישראל השתמשה בכפרים, בשכונות ובערים הערביות לשיכונם של העולים החדשים

עם זאת, הביעה ישראל נכונות להשתתף באופן חלקי בפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים, אך התנתה נכונות זו בפיצוי הפליטים היהודים שברחו ממדינות ערב בשל ההתנכלות אליהם בעקבות מלחמת העצמאות. ישראל גם הסכימה לשיבה מוגבלת של פליטים במסגרת איחוד משפחות

השלכות

עד היום נותרה בעיית הפליטים במרכז המחלוקת בין ישראל למדינות ערב ובין ישראל לפלסטינים. הפליטים הפלסטינים שנותרו במחנות הפליטים במדינות ערב שאליהן נמלטו בזמן המלחמה המשיכו להחזיק וטפח את "חלום השיבה"

התביעה ל"זכות השיבה" הפכה למעשה למוקד גיבוש הזהות הלאומית הפלסטינית

ונושא "זכות השיבה" הוא אולי הנושא הבעייתי ביותר במשא ומתן לשלום בין ישראל לפלסטינים

בעיית מקורות המים

במסגרת הסכמי שביתת הנשק נותרו הירדן והכינרת בשטח ישראל ואילו מקורות המים של הירדן (החצבני, הליטאני והבניאס) נותרו בשטחי סוריה ולבנון

ישראל רצתה להזרים את מי הכינרת והירדן לנגב לשם פיתוח הנגב. ירדן וסוריה התנגדו לתוכנית. בנוסף התנגדה סוריה לדיג ישראלי בסמוך לחוף המזרחי של הכינרת, בטענה זהו תחום המים הטריטוריאליים שלה

נושא המים הפך אם כן למקור עימות בלתי פוסק בין ישראל סוריה וירדן

העימות עם סוריה היה הקשה ביותר וגרר פעולות איבה מצד הצבא הסורי כנגד דייגים בכינרת ומתיישבים בעמק החולה (מתחת לרמת הגולן). הצבא הסורי ירה על היישובים היהודיים שבעמק ועל דייגים בכינרת מהמוצבים שהקים ברמת הגולן

ישראל מצידה הגיבה באש נגדית, ואף ביצעה מספר פעולות תגמול כנגד המוצבים הסורים ברמת הגולן, במטרה להרתיע את הסורים (הפעולה הגדולה ביותר נגד הסורים הייתה: "פעולת כנרת" בשנת 1955)

בנוסף הפעילה ישראל מטוסים שהפציצו מוצבים סורים ברמת הגולן. ישראל אף הפציצה (בשנת 1965) כלים הנדסיים כבדים והרסה את עבודות ההכנה שביצעו הסורים במטרה להטות את מי הירדן

בעיית מקורות המים היוותה את אחת הסיבות למלחמת ששת הימים שפרצה בשנת 1967. במהלך המלחמה כבשה ישראל את רמת הגולן ובכך בא הקץ על פעולות האיבה הסוריות ועל הסכסוך האלים על מקורות המים של ישראל

שאלת השטחים המפורזים

הסכמי שביתת הנשק שנחתמו עם מדינות ערב בתום מלחמת העצמאות השאירו פתוחה גם את שאלת השטחים המפורזים (הכוונה לשטחי גבול שהכנסת צבא לתחומם אסורה). אולם שאר היבטי הפירוז נותרו במחלוקת

מדינת ישראל ראתה בשטחים אלו שטחים בשליטתה שבהם מותר לה לבצע פעילות אזרחית מלאה, ופעילות צבאית מוגבלת

מדינות ערב לעומת זאת, ראו בשטחים אלו שטחי הפקר שכל פעילות (צבאית ואזרחית) אסורה בהם

כמו בנושא המחלוקת על מקורות המים, גם בשאלת המחלוקת על השטחים המופרזים פרצו עימותים בלתי פוסקים בין ישראל למדינות ערב. ובייחוד בין ישראל לסוריה

ישראל ראתה בשטחים המפורזים שממזרח לכינרת אזורים המצויים בריבונותה. לעומת זאת טענה סוריה שהריבונות בשטחים אלו טרם נקבעה ומכאן שהם שטחי הפקר שאסורה בהם כל פעילות

ישראל מצידה דבקה במדיניותה ואף סללה דרך שעקפה את מעיינות נחל הדן והגיע עד הבניאס. בנוסף ישראל הרחיבה את מבצעי ההתיישבות באזורים אלה ועמדה על כך שהחקלאים היהודים יוכלו לעבד את שדותיהם

הסורים מצידם טענו שישראל מבצעת פעולות אסורות על פי ההסכמים. לדעתה אסור לישראל ליישב ולעבד את השטחים הנמצאים ממזרח לכינרת והיא גם התנגדה לסלילת הדרך העוקפת בידי ישראל. על רקע הסכסוך על השטחים המפורזים הפציצו הסורים את העובדים בשטחים אלו ואת יישובי עמק החולה. צה"ל הגיב באש תותחים וטנקים

הסכסוך על השטחים המופרזים הגיע לשיאו בשנת 1967. באותה השנה הפגיזו הסורים ללא הפסקה את יישובי העמק ואת היישובים והעובדים ממזרח לכינרת. מטוסי חיל האוויר הפציצו בתגובה יעדים סוריים ברמת הגולן ובעומק סוריה, ואף התחוללו קרבות אויר בין מטוסים סוריים לישראלים שנסתיימו בהפלת 6 מטוסי מיג מעל דמשק

הסכסוך על השטחים המפורזים היווה אף הוא את אחד הגורמים המרכזיים לפרוץ מלחמת ששת הימים בשנת 1967. ולאחר המלחמה שהסתיימה בניצחון ישראל ובכיבוש רמת הגולן נפתרה בעיית השטחים המופרזים