מבחינה מדינית-חברתית

הרצון שכל עמי המזרח הקדום יתמזגו אלו עם אלו ועם התרבות היוונית, כאשר העמים הכבושים אוהדים את השלטון היווני בזכות הקדמה התרבותית שהיא מביאה להם. בפועל, יוונים רבים וחיילים יוונים משוחררים שהיגרו לארצות הכיבוש השונות, קיבלו זכויות יתר לעומת התושבים המקומיים

מבחינה תרבותית

התרבות ההלניסטית היתה תרבות מרובת אלים. בשונה מהמקובל עד אז ביוון, אימץ אלכסנדר את התפיסה המזרחית שראתה במלך אל. הקמת מקדשים לכבוד המלך-אל והקרבת קורבנות, משחקים ותחרויות. הפולחן היה בחייהם וגם לאחר מותם של המלכים. לצד פולחן המלכים התקיימה עבודת אלילים רבים. הכוהנים במקדש היו קונים את תפקידם או נבחרים בגורל, והתפקיד לא עבר בירושה מאב לבן. הטקסים הדתיים נערכו ונוהלו על ידי הכוהנים בלבד

התפתחו המדע ובעיקר תורת השלטון והתכונות הנדרשות כדי להיות שליט , הפילוסופיה והערצת הטבע

הוקמו תיאטראות ומגרשי ספורט ונוסדו האולימפיאדות עכב כך שההלניסטים העריצו את הגוף ואת האלים, וההשתתפות במשחקים ובתיאטרון הייתה חובה דתית. התפתחו בתי הספר הראשונים - גימנסיות

התרבות היוונית התבססה על פוליס , ערי מדינה עצמאיות, ערים אלה ניהלו את חייהן, פיתחו מסחר וניהלו מלחמות. אלכסנדר ויורשיו הקימו מאות ערי פוליס במקומות אותם כבשו. הערים היו אמצעי להעברת התרבות ההלניסטית ולשליטה. הפוליס כללו מבני ציבור ותרבות האופייניים לתרבות היוונית – הלניסטית: מוסדות חינוך כמו גימנסיון, תיאטרון ועוד. אולם, בשונה מהפוליס היווניות, הערים ההלניסטיות לא היו עצמאיות ונשלטו על ידי המלך

מאפייני התרבות ההלניסטית היו זרים ליהדות, ומאחר וההלניזם ניסה לגרום בכוח לכל עמי המזרח לקבל את התרבות ההלניסטית מטעמים של הפצת אושר אנושי וגם מטעמי ביטחון האימפריה . בעלי דת זהה ומשותפת לא ימרדו בשלטון. היהודים חששו שהתרבות ההלניסטית המושכת תמוטט את היהדות לכן נוצרו מתיחויות בין השלטון ההלניסטי לבין היהודים שהתנגדו להלניזם שבסופו של דבר גרמו להלניסטים לכפות את תרבותם על היהודים

ואסרו עליהם לקיים את חוקי הדת היהודית [לימוד תורה, ברית מילה, שמירת שבת ]. התרבות ההלניסטית הייתה תרבות סינקרטיסטית , לכן ההלניסטים לא נתקלו בבעיות של הפצת תרבותם חוץ מאשר אצל היהודים. עכב כך הם נאלצו לנקוט בצעדים יוצאי דופן של כפייה תרבותית שהחמירו את המתח בין ההלניסטים ליהודים