תהליך הקליטה: הקשיים, השיקולים המשפיעים על תהליך הקליטה
הקשיים העיקריים בקליטת העלייה
היקף העלייה בשנות ה 50 וה 60 היה גדול, כמיליון עולים תוך 10 שנים. מדינת ישראל הייתה מדינה צעירה שזה עתה קמה ומצויה בשלבי היערכות ובנייה, מדינה שהתמודדה עם קשיים ביטחוניים - מלחמת העצמאות, בעיות ביטחון לאורך הגבול, מלחמת סיני כשהעולים ממשיכים להגיע
הקליטה התרבותית
מדיניות קליטת העלייה לישראל עברה שינויים משמעותיים במהלך ששת העשורים לקיומה של המדינה- מגישת "כור היתוך" לגישת רב תרבותיות
תפיסת כור ההיתוך כמעצבת את תהליך הקליטה
תפיסת "כור ההיתוך" – תפיסה זו ראתה את הקליטה כתהליך שבו העולים נפרדים מהתכונות הישנות שלהם ויוצרים מחדש ביחד דמות אחת . הנחת היסוד הייתה כי על העולים לאמץ את ערכי החברה הקולטת בדרך להפיכתם לעם אחד ומאוחד. הדמות האידיאלית שאליה חינכו הייתה של יהודי חדש – "הצבר". השיקולים שעמדו מאחורי גישה זו היו ערכיים ומעשיים . המדינה קלטה עולים ממקומות שונים והייתה זקוקה לתרבות עברית מאחדת ושהעולים ינהגו על פיה – יהיו יהודי חדש – לוחם , עובד יצרני והמתיישב החלוץ . מארגני הקליטה הניחו כי תפיסה זו עונה על צרכי העולה כי רק אם יתאימו את עצמם למנהגים , לשפה ולערכים של החברה בארץ הם יוכלו להתקדם
דוד בן גוריון, ראש ממשלתה של מדינת ישראל הסביר את מדיניות "כור ההיתוך" כך: כל התרבויות והמסורות אותן הביאו העולים מארצות מוצאם יטושטשו, ובמדינת ישראל ינחילו לעולים תרבות חדשה ותיווצר אומה אחת, בעלת תרבות אחת – תרבות מודרנית מערבית. "כור ההיתוך" יושג באמצעות מערכת חינוך אחידה שתחנך לעבודה, ולאהבת המולדת... ובאמצעות השירות בצה"ל שיהיה הביטוי לנאמנות ולאהבה למולדת
בשנות ה – 50, 60 תפיסת "כור ההיתוך" היוותה את השיקול המעצב העיקרי בתהליך הקליטה. יישום הגישה נעשה ע"י גורמי הקליטה ומערכת החינוך . העולים נדרשו לאמץ לבוש, התנהגות , מבטא ושמות "צבריים" . הם התנסו בחקלאות , למדו שירים וריקודי עם . העולים המבוגרים למדו את השפה
לגישה זו היו הישגים רבים : העולים למדו את השפה , והתרבות והשפה העברית הפכו למכנה משותף של החברה , גובשו סמלי תרבות ומנהגים משותפים , נוצרו חגים לאומיים ומנהגי תרבות. מצד שני לגישה זו היו מחירים : העולים נאלצו לוותר על היבטים שונים של זהותם , עולים ניצולי שואה אולצו להתעלם מעברם ועולים מארצות האסלאם נדרשו לוותר על השפה והתרבות הערבית . החינוך ברוח "כור ההיתוך" גרם למתחים בין ההורים לילדיהם
כור היתוך- הביטוי כור היתוך מתייחס למדיניות ממשלת ישראל בשנותיה הראשונות, ולפיה על כל העולים לארץ, להתאים עצמם לכלל האומה הישראלית המתחדשת, שסימלה המייצג הוא דמות "הצבר"- בלבוש, בעיסוק ובתרבות. תפיסה זו מבטאת המשכיות של הגישה שהייתה בקרב מנהיגי הישוב עוד לפני קום המדינה
המטרה- התאמת העולים החדשים מכל הארצות למודל היהודי החדש המבטא בתרבותו, בעיסוקיו ובהופעתו את המהפכה הציונית שעמדה בניגוד לכל מה שהזכיר וסימל את היהודי בגולה. הכוונה הייתה לסלק חוליי הגלות ולהניח יסודות לחברה יהודית חדשה ובריאה שתקום בארץ. לשם השגת המטרה, נעשה רבות לטיפוח זהות לאומית, השיח בתרבות הישראלית הדגיש את דמות הצבר והודגשה גבורת הלוחמים והגשמת קיבוץ הגלויות בא"י
הגורמים לגישת כור ההיתוך
קליטת עלייה מסיבית והצורך בבניית זהות חדשה - בשנותיה הראשונות של המדינה היה צורך ביצירת זהות חדשה ובניית חברה חדשה המבוססת על קיבוץ גלויות וקליטה של מספרים עצומים של עולים מתרבויות רבות ומגוונות
רעיון שלילת הגלות - הרעיון היה שישיבת היהודים בארצות הגולה סיכנו את הקיום הרוחני והפיזי של היהודים. תפיסה כזו לא יכולה לאפשר את מגוון התרבויות השונות שהגיעו לארץ אלא ההפך מכך. שלילת הגלות כללה למשל את דחייתן של לשונות היהודים, שנוצרו תוך שימוש בשפות הלועזיות בתפוצות ישראל, כגון היידיש ולדינו. לצד שלילת הגלות פיתחה הציונות את רעיון היהודי החדש
רב תרבותיות- גישה שמדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות, במיוחד במדינות קולטות הגירה. על פי גישה זו
הקבוצות השונות שומרות על זהותן מארץ המוצא, על המנהגים, האמונות והשפה שלהן, אך יחד עם זאת מאוחדות בנאמנותן הלאומית (לארץ הקולטת)
המעבר מגישת כור היתוך לרב תרבותיות, מבטא תהליך של מעבר מתרבות שמעמידה במרכז את האומה הנבנית ואת הערכים הלאומיים המשותפים, לתרבות שמעמידה במרכז את הפרט ואת השונות/הגיוון התרבותי. בהקשר של מדינת ישראל מעבר זה מבטא סובלנות לקיומן של מספר תרבויות במדינה, תוך הכרה שהמאחד בין הקבוצות השונות, הוא ההסכמה על קיומו של משטר דמוקרטי והכרה במוסדות השלטון שלה
המטרה- ויתור על חלום, יצירת חברה חדשה ואחידה, תוך הכרה שחברת מהגרים בנויה ממגוון תרבויות
הגורמים למעבר לחברה רב תרבותית
תהליכים כלכליים שהתרחשו במדינת ישראל ובעולם המערבי- העמדת היחיד וצרכיו במרכז החליפה את תחושת החברה המגויסת והנלחמת על קיומה. (האינדיבידואליזם החליף את הקולקטיביזם)
מגוון אמצעי התקשורת וזמינותם- מצב זה מאפשר לעולה לשמור על קשריו התרבותיים עם ארץ מוצאו
ההבנה שגם בלי הניסיון להאיץ את קליטת העולים, בתוך שניים עד שלושה דורות ממילא הצעירים משתלבים בחברה הכללית ורואים עצמם חלק בלתי נפרד ממנה
פער כלכלי- הרחבת הפערים הכלכליים יצרה ניכור ופגעה בסולידאריות החברתית
ביטויים לרב תרבותיות בתחומים שונים בחברה ובתרבות בישראל
· אופן הקליטה- הכרה בשונות של העולה ובתרבות אותה הביא אתו לארץ, למשל: אין יותר דרישה לשינוי שמות, עידוד נשים אתיופיות להתפרנס מיצירות המשקפות את תרבותן
· חינוך- בעבר, הרוב המוחלט של התלמידים בבתי הספר התיכוניים היה אשכנזי. התלמידים המזרחים נשלחו לבתי ספר מקצועיים. כיום האפשרויות החינוכיות הן רבות מספור: ישנם בתי ספר פרטיים למחצה כמו בתי ספר דמוקרטיים, סביבתיים, לטבע. גם בתוך החינוך החרדי קיימים זרמים שונים וגם בקרב החינוך הערבי אין אחידות. עבודות שורשים, ערבי קהילות, ציון מועדים ומנהגים של קהילות שונות, תכניות לימוד
· מוזיקה – בעשורים הראשונים של המדינה ביטאו השירים את הקשר לארץ ישראל ותיארו נופים ואירועים במדינה. השירים נלמדו במסגרות חינוכיות כמו תנועות הנוער, ערבי שירה בציבור ושיעורי זמרה בבתי הספר. מלחמת ששת הימים גרמה להוצאת שירי ניצחון ושירי הנצחה אשר מבוצעים ע"י הלהקות הצבאיות. כשנתיים לאחר המלחמה, מתחילים לראות ניצנים ראשונים של פקפוק בדרך הממלכתית באמצעות שירו של יאיר רוזנבלום ויעקב רוטבליט – "שיר לשלום". השיר הושפע מתנועות מחאה אנטי מלחמתיות בעולם וקרא נגד האופן שבה נוהלה המדינה על ידי דור המייסדים. המוזיקה המזרחית בארץ נחשבה נחותה מבחינה תרבותית והיא לא הושמעה ברדיו. עד סוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים, המוזיקה המזרחית נשמעת או ב"קסטות", או באירועים פרטיים או מועדוני לילה. שני תהליכים המתרחשים בשנות השמונים המאוחרות במקביל ומבטאים מעבר לרב תרבותיות: האחד הוא פריצת 'גטאות השידור' של המוסיקה המזרחית - בעקבות מחאה של יוצרים כמו אביהו מדינה, המוזיקה המזרחית מתחילה להיות מושמעת ברדיו. תהליך נוסף היה של שירים המבטאים תרבויות אחרות ואף געגועים לארץ המוצא אותם העולים עזבו. למשל: השיר "שאה דומאד" של ריטה. שיר בפרסית שפירושו "החתן המלך", או השיר "מטעי הדובדבן של אוקראינה" שמבוצע ע"י יזהר אשדות ונכתב ע"י אלונה קמחי שהיא עולה מאוקראינה
· אומנות- ייצוג התרבויות השונות, למשל, תיאטרון "גשר" (רוסי), תערוכות אומנות אתיופית, תיאטרון בשפה המרוקנית. לכך יש להוסיף את המעבר בתכנים שעסקו בהאדרת דמות הצבר לתכנים שעוסקים בפרט ועולמו, תוך ביקורת על השלטון ועל החברה בישראל
תקשורת- מגוון רחב של אמצעי תקשורת בשפות שונות טלוויזיה עיתונות
פוליטיקה- הקמת מפלגות עדתיות, שפנו לקהל מוגדר של עולים מתוך רצון לייצג את האינטרסים הייחודיים שלהם. ש"ס למזרחים, "ישראל בעלייה" לעולים מחבר המדינות
חגים עדתיים - בעבר הדגש היה על חגי ישראל הכלליים ועל ימי חג אזרחיים לאומיים. היום חוגגים חגים עדתיים כמו המימונה של עולי מרוקו, שבה מציינים את השמחה בסעודת צאת חג הפסח, הסהרנה של עולי כורדיסטן או חג הסיגד של עולי אתיופיה. חג שמשמעו סגידה או השתחוות, והוא מסמל את חידוש הברית בין אלוהים לבין עם ישראל
חברה רב תרבותית- סיכויים וסיכונים
סיכויים
המגוון הרב של התרבויות בארץ מחזק את השפע התרבותי, יוצר חברה בעלת מקורות השפעה מרובים ויוצר חברה סובלנית יותר לדעותיו וקיומו של האחר
הרב תרבותיות עשויה למחוק סטריאוטיפים ותחושות של עליונות ונחיתות תרבותית. היא מחזקת את תחושת הכבוד והשוויוניות של
האזרחים הישראלים, שחלקם סבלו בעבר מתחושות נחיתות וקיפוח
סיכונים
המגוון הרב של התרבויות עלול ליצור פיצול תרבותי שיפריד את החברה הישראלית ל"שבטים" נפרדים שיש בהם מתח וניכור. העדר מכנה משותף בין הזרמים התרבותיים בחברה עשוי להבליט את השוני ויצור עימות תרבותי בין המגזרים השונים
חוסר אחידות תרבותית עלול להעמיק את הפערים החברתיים. לחלק מהאוכלוסייה לא יהיו את הכלים המתאימים להשתלבות בעמדות מפתח של החברה הישראלית אם יעדיפו הסתגרות תרבותית
הקליטה החומרית
ניתן לזהות שיקולים ערכיים הנובעים מתפיסות ההנהגה הציונית אולם היו אילוצים כלכליים, ביטחוניים ותנאי שטח שהשפיעו על הקליטה החומרית . לעיתים קרובות הוביל פתרון מהיר של בעיה אחת ליצירתן של בעיות אחרות שהתעצמו בגלל חוסר תיאום בין המערכות השונות
קשיים כלכליים: קופת המדינה הייתה ריקה, לא היו מקורות מימון. אירופה הייתה עסוקה בשיקומה הכלכלי לאחר המלחמה וקשה היה לקבל הלוואות ולקנות ציוד צבאי, חומרי גלם,דלק ומזון
קשיי דיור : בישראל מספר הנקלטים היה גדול מהקולטים, היה מחסור במשאבים כספיים ולא הייתה תשתית מתאימה למציאת פתרונות דיור מידיים לעולים. הפתרונות שהוצעו לא תמיד תאמו את צרכי ויכולות העולים. בתי עולים , בתי ערבים נטושים, מחנות עולים – לא הספיקו לכל העולים ולא התאימו למשפחות. מעברות יצרו תנאי מחיה קשים ו 80% מתושביהן היו עולים מארצות האסלאם. מושבי עולים יצרו פתרון חלקי למצוקת המעברות אך אורח חיים חקלאי לא התאים לאורח חייהם של כל העולים וחלקם ראו בכך פגיעה במעמדם ובמסורת המשפחתית שלהם. עיירות פיתוח חיזקה את אזורי הגבולות אך חלק גדול מהתושבים נאלץ לעבוד במושבים או בקיבוץ או שנשאר מובטל . עולי ארצות האסלאם נשארו יותר זמן במעברות מאשר עולי אירופה . מצב זה נוצר כי עולי אירופה הגיעו ראשונים עם משפחות קטנות ויכלו להיעזר בקשרי משפחה ובהיכרותם עם התנועות הפוליטיות בארץ . האופן שפרשו העולים את מצבם החריף את התסכול . עולי עיראק שעזבו את בתיהם העירוניים והגיעו למעברה הרגישו תסכול כי המעברה הדגישה את היותם פליטים ואת הריחוק שלהם מהחברה הקולטת . המעברה הפכה לסמל של כישלון הקליטה ולמוקד של מצוקה ותחושת קיפוח על רקע עדתי
קשיי תעסוקה : רוב העולים היו חסרי הון עצמי שיאפשר להם להסתדר בשלב הראשון. לא הייתה תמיכה של מוסדות המדינה, וחלק מהעולים (החולים, הקשישים)לא היו כשירים לעבודה פיזית קשה. במצב שהמדינה קולטת עולים רבים נוצר מחסור במצרכים חיוניים – מלט, ברזל, בצים וקמח. עכב כך הכריזה הממשלה על משטר "צנע" . משטר זה נועד לספק לעולים את צרכי הקיום הבסיסיים. בנוסף לכך עליו לשמור על שוויון כללי בארץ ולמנוע היווצרות פערים גדולים ברמת החיים. בתחילה זכה ה"צנע" לתמיכה אך בהדרגה החלה האוכלוסייה המבוססת יותר להתקומם נגד הגבלות הרכישה וכתוצאה מכך נוצר "השוק השחור" .
הממשלה סיפקה לעולים עבודות ציבוריות : ייעור, הכשרת קרקע, פיתוח תשתיות . עבודות דחק אלה היו קשות , מעוטות בהכנסה ורחוקות מהמקצועות שבהם הורגלו העולים לעסוק ונתפסן בעיניהם כמשפילות. בגלל התרחבות הכלכלה במדינה נפתחו הזדמנויות רבות לקידום עבור הישראלים הוותיקים , הם קודמו ומצב זה יצר תחושת אפליה . בהדרגה נוצר שוק עבודה בעל מבנה עדתי – מעמדי , שבו תפסו העולים מארצות האסלאם את השלבים הנמוכים והתקשו לצאת מהם
קשיי בריאות : מערכת הבריאות הייתה צריכה להעניק טיפול רפואי כשהיא סובלת ממחסור ברופאים, באחיות ובציוד רפואי. בשנות ה 50 פרצו מחלות כמו מלריה ושיתוק ילדים. בקרב העולים היה שיעור גבוה של תמותת תינוקות
אירועי ואדי סאליב – יולי 1959, משמעותם והשפעתם
ואדי סאליב הייתה שכונה בחיפה התחתית שננטשה ע"י תושבים ערביים במהלך מלחמת העצמאות. שכונה זו שימשה כפתרון דיור זמני ל – 15,000 עולים שהגיעו בעיקר ממרוקו. בתי השכונה היו עלובים ותנאי התברואה קשים. קשישים וילדים רבים מהשכונה חלו במחלות כרוניות, מרבית מהתושבים היו מובטלים, ילדים ונוער נשרו מביה"ס, מקרי פשע ושיכרות רבים אירעו בשכונה. בקרבת ואדי סאליב, נמצאו שכונות הדר וכרמל המהודרות והמטופחות שתושביהן ממוצא אירופי
ב 8 ביולי 1958 פצע שוטר בירייה שיכור תושב שכונת ואדי סאליב. בעקבות קולות הירי, התקהלו מאות תושבים תוך זמן קצר, ופרץ עימות אלים בינם לבין השוטרים. למחרת נפוצו שמועות על מות הפצוע, ואורגנה הפגנה בראשה עמד תושב השכונה דוד בן הרוש. בהפגנה נישאו דגלים שחורים ודגל המדינה צבוע באדום. המפגינים יצאו לשכונות הדר וכרמל וגרמו נזק רב לרכוש. המשטרה ניסתה לפזר את המפגינים בכוח
המאורעות התפשטו למקומות נוספים כמו באר-שבע ומגדל העמק בהם התגוררו עולים מעדות המזרח. ההפגנות פרצו מחדש בוואדי סאליב שלושה שבועות מאוחר יותר. המשטרה דיכאה אותן ביד קשה. 60 מתפרעים נעצרו, המנהיג בן הרוש הסגיר עצמו למשטרה ונשפט לתקופת מאסר קצרה. העצורים המשיכו להיאבק מבית הכלא ולמחות נגד מדיניות הממשלה
לשם חקירת אירועי ואדי סאליב, הוקמה וועדת חקירה ממשלתית שלפי מסקנותיה לא הייתה אפליה ממסדית נגד עדות המזרח. אבל הוחלט להיות יותר ערניים למצוקותיהם. ואכן התושבים פונו מוואדי סאליב ויושבו מחדש בשכונות טובות יותר
משמעות האירועים /במה האירועים הם ביטוי לקשיי הקליטה של העולים– רוב התושבים בשכונת ואדי סאליב היו עולים שהגיעו בעשור הראשון לאחר קום המדינה, מארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. ההתפרצות האלימה שלהם ניזונה מתחושות של תסכול, קיפוח ואפליה שנבע מקשיי קליטתם בתחומים שונים, מתנאי הדיור הקשים, מכך שאחוז המובטלים ביניהם היה גבוה ומספר המועסקים היה נמוך, מהרמה הירודה של השירותים הקהילתיים לעומת שכונות סמוכות. תושבי ואדי סאליב פיתחו עוינות וחשדנות כלפי הממסד וראו בו אחראי לחוסר ההצלחה בקליטתם , אטום כלפיהם ואחראי לאפלייתם לעומת קבוצות אחרות בחברה הישראלית
השפעת אירועי ואדי סאליב על החברה הישראלית
.אירועי ואדי סאליב חשפו את המרירות והתסכול שהצטברו בקרב עולי ארצות האסלאם נגד החברה והממסד במדינת ישראל
.שאלת הקיפוח של יוצאי צפון אפריקה ואסיה הועלתה בפעם הראשונה במלוא חריפותה בפני כלל אזרחי המדינה. החסרונות
והכשלים של תהליך קליטתם של חלק מיהודי ארצות האסלאם הועלתה בפעם הראשונה למודעות הציבור במדינת ישראל. התמונות והקולות מהאירועים שזכו לסיקור תקשורתי רחב, עוררו לראשונה שאלות בקשר למדיניות הקליטה
בעקבות פרסום המלצות וועדת החקירה הממשלתית, שמונתה לבדיקת הנושא, ביצעו הממשלה והעיריות תיקונים ושיפורים מידיים. שכר פועלי הדחק הוגדל, מכסת ימי העבודה בחודש – הוגדלה, מתן קצבאות למשפחות מרובות ילדים – זורז, ונעשו ניסיונות לפתור בעיות של מחוסרי דיור ומפוני מעברות
.המפלגות הפוליטיות וותיקות הגדילו את מספר המועמדים יוצאי צפון אפריקה ואסיה
אירועי ואדי סאליב השפיעו בעתיד על המגמה לשפר את השכלת הדור השני של יוצאי אסיה וצפון אפריקה באמצעות הקניית השפה
העברית, קבלת חוק חינוך, וחוק החינוך הממלכתי. כן נעשו ניסיונות לשפר את רמת חייהם ודפוסי התעסוקה שלהם
אירועי ואדי סאליב היו הניצנים הראשונים להמשך דרכי המאבק בשנות ה-70 ולצמיחתם של תנועות מחאה כמו תנועת - הפנתרים
השחורים
המיתוס ושברו