תוך כדי תהליך כיבוש וחלוקת פולין התמוטטו רבות ממסגרות החיים והשתרר בה תוהו ובוהו. מאות אלפים עזבו את בתיהם, ביניהם רבבות יהודים שהצליחו להימלט מזרחה לתחומי השלטון הסובייטי, חלקם אף בעידוד הנאצים. השבועות הראשונים של הכיבוש הגרמני בפולין הביאו לגל של השפלות, ופגיעות רבות ביהודים ואף רציחות. בהיעדר מדיניות חד-משמעית היו פגיעות אלה בעלות אופי שרירותי, אך ההיקף הנרחב שלהן הביא לאבדן כל ביטחון אישי אצל היהודים ולתחושת אי - ודאות אפילו לגבי יום המחרת
צווים ותקנות נגד יהודי פולין
כעבור זמן קצר בלבד החלו הגרמנים לפרסם צווים שעשו את התושבים היהודים למנודים בפועל.
במחצית נובמבר 1939 הוצאו הצווים האנטי- יהודיים הראשונים. מכל היהודים נשללה הזכות להחזיק בנכסים ששוויים עולה על 2.000 זלוטי (זהובים). יתירה מזו: כל הכסף, התכשיטים והחפצים יקרי- הערך היו צריכים להימסר לידי הבנקים הגרמנים. נאסר על היהודים לעבוד במשרדי ממשלה, בתעשיות- מפתח, לאפות לחם, להשתכר למעלה מ 500- זלוטי לחודש, למכור ל"ארים" או לקנות מהם, לנסוע ברכבות או בחשמליות, לצאת את העיר בלא רישיון מיוחד, לבקר אצל רופא "ארי" או לטפל בפציינט "ארי". כל יהודי בן שתים- עשרה שנה ומעלה נתחייב לענוד לזרועו הימנית סרט עם מגן- דוד
גזל רכוש – "אריזציה"
גזל חוקי ובלתי- חוקי של רכוש יהודי הונהג לאלתר. חיילים וקצינים גרמנים – בין שהיו בעלי דרגה בצבא, בחיל האוויר, במשטרה ובס" ס , ובין שהיו אזרחים – השתתפו בגזל זה. יהודי שחווה את התקופה מספר: "הייתי עד ואף שמעתי על מקרים רבים מסוג זה. בדצמבר (1939) בפוסעי לאורך הרחוב בדרך לבית- החולים, ראיתי קצין גרמני מפשיט אישה יהודיה ממעיל- הפרווה שלה ומוסרו לידי ידידתו
בשלושת השבועות הראשונים של הכיבוש נעצרה מדי שבוע משאית גרמנית לפני אחד מבתי היהודים, במעמד השוטרים הגרמנים והפולנים ברחוב. שלושה קצינים ושני אזרחים היו מגיחים מן המשאית נכנסים לאחת הדירות ודורשים מדייריה כסף, תכשיטים, סחורות ומזון. את הנשים כלאו בחדר אחד ואת הגברים בשני, גנבו כל שהעלתה ידם
כל מפעלי העסק הגדולים נלקחו מידי היהודים. קומיסארים גרמנים הוצבו בבתי- העסק היהודיים ובבניינים פרטיים, ומנהלים גרמנים החלו לפקח על בתי- החרושת ומפעלי- התעשייה השייכים ליהודים. כך אירע הדבר, שאנשים אשר אך אתמול היו עשירים היו לפתע לקבצנים
עבודות כפייה
מספר אותו יהודי: "הגרמנים ערכו ברחובות העיר מצוד על יהודים, בין גברים ובין נשים. היהודים נחטפו ונאלצו לעבוד בעבודות פרך במשך כל שעות היום, בלא מזון ובלא מים, כל אימת שרצו הגרמנים להכריחם לעשות למענם כל מלאכה בזויה. נשים יהודיות, ובייחוד המעודנות שבהן, נתפסו ונצטוו לנקות דירות פרטיות ומשרדים. לא ניתנו להן סחבות ולא כלי- ניקוי, ועל כן נאלצו להסיר מעליהן את לבושן התחתון ולהשתמש בו בתורת סחבה. לעיתים קרובות אף נאנסו במרוצת יום- העבודה, ובמקרים כאלה העלימו הגרמנים עין מן החוקים בדבר " חילול הגזע ". רבים מן היהודים החטופים האלה מתו לאחר זמן קצר עקב מכות קשות שהונחתו עליהם
השפלות ואלימות
" הגרמנים נהגו לחטוף יהודים גם סתם כך כדי להרביץ בהם מכות. דבר זה נהפך לספורט אהוב ולמקור- הנאה בשביל כוחות הכיבוש. עשרים וחמש מהלומות במקל נחשבו מנה מועטה שבמועטה, ולאחר שספגן היהודי היה כפוי לומר "תודה ". משסירב להביע את תודתו, הונחתו עליו עשרים וחמש מכות נוספות, ואמירת "תודה" היתה בבחינת פקודה שאין להמרותה. אחי הבכור היה אחד הקורבנות הראשונים להלקאות מסוג זה. משראו גרמנים את הפורעים הפולנים מתעללים ביהודי, התבוננו במחזה תוך הנאה, ותכופות נהגו אף לצלמו; לימים היו התמונות מתפרסמות בעיתונות הגרמנית.
...בסוף נובמבר 1939 נמצא שוטר פולני הרוג בחזית הבית, נאליבקי ,9 ברובע היהודי של העיר. בתור תגמול – ללא חקירה וללא צו בית- משפט – הוצאו כל הגברים היהודים שנמצאו באותו בית, 53 איש במספר, ונורו. עובדה זו פורסמה על- ידי הגרמנים בעיתון הפולני, ב- 1 בדצמבר, 1939 בלוויית הסבר, כי המאסרים בוצעו משום שיהודים אלה לא סייעו בידי המשטרה לתפוס את הגנבים שהמיתו את השוטר הפולני
היה זה המקרה הראשון של מאסרים בקנה- מידה המוני ומעשה הרצח הראשון; האוכלוסייה היהודית נתפסה לבהלה. ואולם עד- מהרה נהפכו גם מעשים כגון אלה למקרים שכיחים