מניעי העולים
הצהרת כורש עוררה רבים מן הגולים ובראשם ששבצר – "הנשיא ליהודה" לעלות ליהודה . רבים אחרים נשארו בבבל , בגלל שנרתעו מקשיי הדרך ובגלל הרווחה הכלכלית שנהנו ממנה בבבל
שבי ציון האמינו שאם העם יחזור בתשובה הוא יחזור למעמדו הקודם בארץ ישראל. עם אינו יכול לוותר על שורשיו , הקשר לאדמתו ועל המקום בו ניתנה לו הדת שלו. הקשר ההיסטורי חוזק ע"י הנביאים שחיזקו את התקוות לגאולה
עמדת תושבי בבל
מנהיגי העולים, ייחוסם
שבי ציון העולים לארץ ישראל בכמה גלי עלייה והתחלקו לכמה קבוצות עיקריות
האליטה - מנהיגים מבית דוד בין העולים היו צאצאיהם של ההנהגה הוותיקה, ביניהם בני משפחת המלוכה. אליהם הצטרפו גם בני אצולה. הם ביקשו לחזור ולתפוס את עמדות ההנהגה בארץ ישראל - בראש עולי שבי ציון עמדו ששבצר ואחיינו זרובבל, הם היו בנים לשושלת בית דוד שמלכה ביהודה. ששבצר קיבל את התואר "נשיא ליהודה" והיה לשליט יהודה מטעם הפרסים (פחה). הפחה היה שליט אזרחי של פחוות יהודה , הוא היה אחראי על גביית מיסים ושפט בעניינים פנימיים
כוהנים ולווים - כוהנים ולווים היו האנשים שעבדו בבית המקדש. . בין העולים לארץ ישראל היו גם כוהנים, ובראשם הכוהן הגדול יהושע בן יהוצדק. רבים מהם עלו לארץ כדי להקים מחדש את בית המקדש ולחדש את הקרבת הקורבנות. הכוהנים היו אחראים על הקרבת הקורבנות ועל ניהול המקדש
בני המעמדות הנמוכים - רבים מבין העולים היו בני המעמדות הנמוכים והיו רובם עובדי אדמה שלא התבססו בבבל. הם העדיפו לשוב לישובים ולקרקעות בארץ ישראל מהם גורשו