תהליך הדה קולוניזציה והקמת מדינות עצמאיות
באמצע המאה ה 19 ובראשית המאה ה 20 השתלטו מעצמות אירופה בקצב מהיר על שטחים באסיה ובאפריקה והפכו אותן למושבות שלהן , לקולוניות . בראשית המאה ה 20 היו רב שטחי הן של אפריקה ואסיה שייכים לקומץ מעצמות אירופיות
המניעים המרכזיים להשתלטות
א. מניע פוליטי – לאומי – מדינות אירופה סברו כי מספר המושבות שבשליטתן מעיד על מעמדן הפוליטי ועל יוקרתן הלאומית , לכן הן ביקשו לבטא את הכוח הפוליטי על ידי השתלטות על שטחים מעבר לים
ב. מניע כלכלי – מדינות אירופה נזקקו לחומרי גלם בעקבות המהפכה התעשייתית ולשווקים שיקלטו את התוצרת . חומרי הגלם היו מצויים בשפע באסיה ובאפריקה ומדינות אירופה רצו להשיגם ללא תמורה תוך ניצול כוח העבודה הזול שנמצא במושבות יחסם של
האירופים במושבות היה יחס של עליונות . ילידי המקום נחשבו לנחותים ותרבותם לנחשלת . הם סברו שיש לקדמם ברוח התרבות המערבית ולכן הם הקימו במושבות בתי ספר ובהן תוכניות לימודים הדומות לתוכניות הנהוגות במדינותיהן
מאבק לעצמאות
לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו במדינות אסיה הפגנות נגד השלטון הקולוניאלי . את הפעילות הובילו שתי קבוצות
א. משכילים מקומיים – שחיו בערי הבירה וקבלו חינוך מערבי , הם הקימו מפלגות פוליטיות ששמו לעצמן מטרה לחסל את השלטון הקולוניאלי וביססו את דרישותיהם על עקרונות זכויות האדם ועקרון ההגדרה עצמית ללאומים
ב. חיילים בני המושבות – שלחמו במלחמת העולם הראשונה בצבאות צרפת ובריטניה . הם הושפעו מהמפגש עם החיילים האירופים וחזרו לארצם עם שאיפות לחופש ועצמאות
הפעילות הלאומית של בני המושבות גברה לאחר מלחמת העולם השנייה . מסוף שנות ה 40 של המאה העשרים החל תהליך הדה קולוניזציה – תהליך השתחררות מהשלטון הקולוניאלי הדה קולוניזציה החלה במרכז אסיה כאשר הודו ופקיסטן קבלו עצמאות ב 14 באוגוסט 1947 . בהדרגה התרחב מעגל המדינות שביקשו עצמאות בשנות ה 50 התנהלו שני סכסוכים אלימים באסיה – באזור וייטנאם , לאוס וקמבודיה ובצפון אפריקה – באלג'יר . הם ניהלו במשך כמה שנים מלחמה קשה נגד השלטון הצרפתי עד אשר קבלו עצמאות
גורמים בינלאומיים ומקומיים משפיעים על הדקולוניזציה
גורמים בינלאומיים הקשורים לתוצאות מלחמת העולם השנייה , ליחסים בין הגושים במלחמה הקרה וגורמים מקומיים השפיעו על תהליך הדקולוניזציה
א. שינוי ביחס של עמי אסיה ואפריקה למדינות הקולוניאליות – התמוטטות המהירה של בלגיה , הולנד , כניעת צרפת ותבוסת בריטניה בקרבות באסיה בתחילת המלחמה ערערו את תדמיתן כאימפריות חזקות
ב. השפעת השירות בצבאות המדינות הקולוניאליות – בני המושבות גויסו לשירות צבאי , בבריטניה וצרפת , בעת המלחמה והם נחשפו לחולשתם בעת תבוסה ומשבר . תחושת הפחד לאדוניהם נעלמה וכשהם חזרו בתום המלחמה למושבות הם התנגדו
לעליונות של השליטים וסרבו להמשיך להיכנע להם
ג. השפעת התנועות הלאומיות שקמו במושבות – בני המושבות החלו לטפח שאיפות לעצמאות ולהתארגן לקראת מאבק לאומי לאחר שנפגשו במהלך המלחמה עם בני מושבות אחרים ושמעו מהם על פעולותיהם
ד. השפעת ערכי התרבות המערבית – מעטים מילידי המושבות רכשו השכלה מערבית והושפעו מהתרבות המערבית . עקרונות הדמוקרטיה העמיקו אצלם את הרגשת הקיפוח ותחושת אי הצדק שהתעוררו בהשפעת הניצול של עמי אירופה והם החלו לתבוע
זכויות אלה גם לעצמם
ה. התנגדות לקולוניאליזם בדעת הקהל האירופית – בדעת הקהל גברה הדרישה לשקם את המדינה ולהעדיף זאת על פני השליטה במושבות שמעבר לים . קבוצות פוליטיות חברתיות פסלו את הקולוניאליזם כי הוא היה מנוגד לעקרון שוויון הזכויות ולזכות
להגדרה עצמית
ו. פעילות של האו"ם – הארגון דגל בשוויון בין העמים , הזכות להגדרה עצמית לאומית וזכויות אדם . האו"ם התנגד לקולוניאליזם שפעל באמצעות ניצול ודיכוי .האו"ם הטיל על המדינות הקולוניאליות לדאוג לקידומם הפוליטי , חברתי וחינוכי של העמים
במושבות
ז. המלחמה הקרה והעמדה האנטי קולוניאלית של המעצמות – ארה"ב שללה את הקולוניאליזם ועמדה בתוקף על מתן עצמאות לעמי אסיה ואפריקה . ברה"מ נקטה גישה דומה בכך ביקשה להחליש את המערב ולבסס את כוחה באזורים אלה
מאבק אלים לעצמאות אלג'יריה
מאז 1830 אלג'יריה נחשבת לחלק בלתי נפרד מצרפת . מדינאים צרפתים סרבו לנטוש את אלג'יריה וטענו שהיא צרפת . ערב מלחמת העולם השנייה החל באלג'יריה מאבק לאומי שסיסמתו
" האסלאם – דתי , הערבית – לשוני , אלג'יריה – מולדתי "
בשנת 1954 הוקמה "החזית לשחרור לאומי" פ.ל.נ שביקשה ללכד את אוכלוסיית אלג'יריה ולסלק את השלטון הקולוניאלי ע"י פעולות טרור . הפ.ל.נ נקט פעולות טרור נגד הצבא הצרפתי ונגד המתיישבים הצרפתים באלג'יריה . בתגובה לכך צרפת הגדילה את מספר חייליה באלג'יריה אך הטרור לא פסק . לאחר שרבים ממנהיגי הפ.ל.נ נהרגו או נאסרו ההנהגה עזבה וחלה לפעול מטוניסיה
בשנת 1958 הכריזו מנהיגי החזית על הקמת ממשלה זמנית באלג'יריה . בפברואר 1958 קבעה האסיפה הלאומית של צרפת שאלג'יריה היא חלק בלתי נפרד מצרפת
בדצמבר 1958 נבחר שרל דה גול לנשיא צרפת והוא הבהיר כי יחתור לניתוק צרפת מאלג'יריה . מדיניותו קוממה את הצרפתים באלג'יריה ובתוכם חלק מהקצינים בצבא צרפת . בשנת 1960 האו"ם הכירה בזכות של אלג'יריה לעצמאות . בינואר 1961 נערך משאל עם בצרפת בשאלת מעמדה של אלג'יריה והרוב תמכו בזכותה של אלג'יריה להגדרה עצמית . במרס 1962 הוחלט על הפסקת אש וביולי 1962 נערך משאל עם נוסף ובו הוחלט על מתן עצמאות לאלג'יריה . ב 3 ביולי 1962 הכירה צרפת בעצמאות אלג'יריה