הגליית היהודים לבבל נועדה לטשטש את הרגש של העם המוגלה כעם וליטול ממנו את הרצון והיכולת לשמור על קיומו. גלות בבל הביאה לשינויים בחיי העם. בבל שמשה כמרכז התרבות המזרחית . העם הבבלי בעל תרבות מפותחת וחיים עשירים ומגוונים . חלק מהיהודים החלו לחקות את מעשי הבבלים לדוגמה השתחוות לאליליהם. היו גולים שעזבו את ה' והתייאשו מאל, מארצם ומעמם וחשבו שהם צריכים להשתלב בעם הזר והתקיף. הם חשבו שעליהם לחקות את הבבלים וללמוד את מעשיהם ולכן הם התייחסו בשנאה לכל מי שנשאר נאמן לאלוהי ישראל . ההתבוללות היהודית בבבל הייתה גדולה

גלות בבל גרמה לחלק מהעם להתייאש אך גישתו של הנביא יחזקאל גרמה לעידוד רוח העם לתיקון חייו הדתיים והמוסריים ," העונש אינו נצחי – אם ייטיב העם את דרכו – תעלם הסיבה שבגללה זעם ה' על בניו והענישם ." הוא טען שתיקון חיי העם יביא לגאולה. אם העם ישמור על חיי יהדות שלמים בגלות העונש ימחק ע"י האל ותגיע הגאולה. היהודים למדו איך לשמור על האמונה ואיך לשמור על זהותם

האתגר היה לשנות את המנהגים היהודיים ואת המוסדות ולהתאים אותם לחיים של העם היהודי. בבבל קמו בתי הכנסת הראשונים ששמשו תחליף לבית המקדש והתפילות שמשו תחליף לקורבנות . הנביאים קראו לגולי בבל להתבסס במקום ולשמור על קיומם עד שיבוא יום הגאולה . הם עודדו את הגולים לחזור בתשובה ולהתכונן לגאולה . הנביאים הסבירו לעם שהוא גלה מארצו מפני שה' העניש אותו על חטאיו ולכן עליהם לחזור בתשובה ולהתכונן לגאולה

היהודים בבבל חיו בתחושת ניכור ואבדן אולם תחת הנהגתם הישנה – בית המלוכה שגלה אתם לבבל , כוהנים לווים ונביאי ישראל – הם שאפו להמשיך להתקיים בגלות עד שיבוא יום הגאולה. היהודים שמרו בקנאות את חוקי התורה ומצוותיה שאפשר לקיימם בהעדר בית מקדש , ודאגו לשמר את נבואותיהם של הנביאים וכתבי הקודש שהובאו מיהודה . בימי גלות בבל הוליד החורבן רוח של אדיקות דתית וחל שינוי מכריע בתודעה הדתית – תרבותית של העם