התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה

עמדת מנהיגי התנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים

מלחמת העולם הראשונה

מלה"ע הראשונה פרצה בקיץ 1914 ונמשכה עד סוף שנת 1918. נלחמו בה "מדינות המרכז" (גרמניה, אוסטרו-הונגריה, טורקיה...) נגד "מדינות ההסכמה" (צרפת, רוסיה, בריטניה...). ברוסיה, אחת ממדינות ההסכמה, חי אז הקבוץ היהודי הגדול בעולם. בגרמניה אחת ממדינות המרכז ישבו מוסדותיה העיקריים של התנועה הציונית, וטורקיה (גם היא ממדינות המרכז) שלטה ביישוב היהודי בארץ ישראל. בשני הצדדים היו עשרות אלפי יהודים מגויסים. מצב המלחמה מנע מהתנועה הציונית לקיים קשר בין הסניפים במדינות השונות

הדילמות בפני התנועה הציונית ובפני היישוב היהודי בארץ

עם פרוץ המלחמה ניצבה התנועה הציונית בפני השאלה "האם לתמוך באחד הצדדים הלוחמים, ואם כן באיזה מהם"? תמיכה באחד הצדדים עשויה להניב הישגים פוליטיים בסיומה של המלחמה: שיתוף התנועה הציונית בהסדרים העתידיים בוועידת השלום והענקת הצ'רטר המיוחל, אם אותו צד אכן ינצח במלחמה; לעומת זאת, אם יפסיד המחנה שהתנועה הציונית תמכה בו, עלול הדבר להביא לסוף התקווה הציונית

תמיכה במדינות ההסכמה

התומכים במדינות ההסכמה טענו, כי בריטניה תכבוש במהלך המלחמה את ארץ ישראל, ועשויה להעניק לתנועה הציונית את הצ'רטר, לאחר שהאימפריה העותומנית תפורק למדינות לאום בסיום המלחמה. כמו כן תמיכה ציונית במדינות ההסכמה עשויה להביא להקלת היחס הקשה של ממשלת רוסיה כלפי היהודים בה. לעומת זאת עלול צד כזה להמיט אסון על היישוב היהודי בארץ, היות וטורקיה היא השולטת בו

תמיכה במדינות המרכז

תמיכה במדינות המרכז עשויה להביא להקלת היחס הטורקי על היישוב היהודי בארץ ולהענקת הצ'רטר, אם מדינות המרכז ינצחו במלחמה. טענה נוספת הייתה, כי יש לתמוך בגרמניה נגד רוסיה בשל היחס הקשה של ממשלת רוסיה ליהודים. רוב יהודי היישוב בארץ ורוב המנהיגים שלו דגלו בתמיכה במחנה של טורקיה

ההחלטה

התנועה הציונית ניסתה לשמור על הקשר בין כל המרכזים היהודיים באירופה; כמו כן היה חשוב לא לנקוט שום צעד העלול לסכן את היישוב היהודי בארץ ישראל. על כן הכריזה על עמדה ניטראלית כלפי הצדדים הלוחמים. הוחלט שמרכז התנועה יישאר בברלין, אך בקופנהגן, בירת דנמרק הניטראלית, תוקם לשכת קשר בין הסניפים של התנועה הציונית בכל הארצות

עמדות מנוגדות

חברים בתנועה הציונית טענו, שעמדה ניטראלית מביאה לשיתוקה של התנועה, ותמנע ממנה אפשרות להציג את דרישותיה בוועידת השלום שתתכנס למחרת המלחמה. הציונים הגרמנים תמכו בגרמניה באופן לא רשמי, וניהלו עם ממשלת גרמניה מו"מ על התחייבות גרמנית למתן צ'רטר. כמו כן הם הצליחו להפעיל לחץ על טורקיה למען היישוב היהודי בארץ. בבריטניה פעלה לטובת מדינות ההסכמה קבוצה של ציונים בולטים, ובראשם חיים וייצמן, יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי. הם גייסו צעירים יהודים לצבא הבריטי במסגרת "הגדודים העבריים"; בארץ פעלה לטובת בריטניה רשת הריגול של - ניל"י