ההסברים השונים למרד בר כוכבא

א. התנגדות לשלטון הרומי – מאז ימי המרד הגדול וחורבן בית המקדש, היהודים שחיו בישראל לא השלימו עם השעבוד לרומא. מדי פעם התעוררו מרידות קטנות על-ידי יהודים קנאים כנגד עול השלטון הרומי בארץ כמו-כן, התקיימו מרידות של יהודים כנגד השלטון הרומאי גם מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל. מציאות זו חייבה את הרומאים להדק את שליטתם ביהודה, דבר שהוביל לתגבור כוחות הצבא הרומי בישראל

ב. איסור על קיום טקס ברית המילה – הרומאים הטילו על היהודים איסור על קיום טקס ברית המילה, מאחר ומעשה זה נחשב בעיניהם כסירוס. גזירה זו הונהגה ככל הנראה בימיו של הקיסר אדריאנוס, שבקש לטשטש את אופייה היהודי של ארץ ישראל

ג. הפיכת ירושלים לעיר אלילית – אדריאנוס בקש להפוך את ירושלים לעיר אלילית, שתקרא "איליה קפיטולינה". ההיסטוריון הרומי, קאסיוס דיו, סבר כי זו הייתה הסיבה החמורה ביותר לפרוץ מרד בר-כוכבא

היקף המרד, האירועים העיקריים בו, תוצאות המרד והשפעותיו

מרד בר כוכבא ארך כ-3 שנים (132-135). המרד התנהל בעיקר באזור ירושלים ומדרום לה, במיוחד בישוב ביתר שמדרום לירושלים, בו הייתה המצודה העיקרית של המורדים

ההכנות למרד

קדמו למרד הכנות רבות, שנעשו בסודיות רבה, כדי שהרומאים שבארץ לא יבחינו בכך

הנהגת המרד

בזמן המרד היה המחנה היהודי מאורגן ומלוכד מסביב להנהגתו של שמעון בר-כוכבא. אין הרבה פרטים על חייו של האיש. היו שכינו אותו בר-כוכבא והיו אחרים שכינו אותו בר-כוזיבא. אלה שכינו אותו בר-כוכבא רצו להדגיש את משיחיותו (בר-כוכבא נתפס על-ידי רבים כמלך המשיח), ואלה שכינו אותו בר-כוזיבא, עשו זאת לאחר שהתאכזבו מהנהגתו וחולשת היהודים לקראת סוף המרד

בזמן המרד בר-כוכבא שימש הן מנהיג מדיני והן מנהיג צבאי. המקורות מתארים את בר-כוכבא כאדם כריזמטי, בעל כוחות אגדיים. הוא מתואר כמדינאי ואיש צבא מעולה, מפקד מאורגן שאחראי ודואג לחייליו

מהלך המרד

שלב א' – כיבוש ירושלים

עם פרוץ המרד, הצליחו חייליו של בר-כוכבא להפתיע את הרומאים שישבו בירושלים, להביס את הלגיון העשירי, ולאלץ את נציב הרומי (טיניוס רופוס) להימלט מהעיר עם שרידי הצבא שלו. שיטת הלוחמה של היהודים הייתה לחימת גרילה, שהתאפיינה בעיקר בפעולות פגע וברח, והצבת מארבים

שלב ב' – המתקפה הרומאית

בעקבות הניצחונות הראשונים של היהודים, שלח הקיסר אדריאנוס לארץ ישראל, את המצביא הרומי, יוליוס סוורוס. הוא השתדל להימנע מעימות חזיתי גדול עם צבא המורדים, ולהילחם עמם בדומה לדרך שלהם. הוא חיכה בסובלנות וכל פעם הטיל מצור על כוחות קטנים של יהודים עד אשר הצליח להכניעם

שלב ג' – המצור על ביתר

השלב הסופי של המרד, היה המצור על ביתר. סוורוס הצליח להבריח את הלוחמים היהודים אל עבר המצודה בביתר, שעל-אף גודלה וחוזקה , הייתה למצודה נקודת תורפה: היעדר מקורות מים. על-פי המסורת ביתר נפלה ביום ט' באב (חורבן בית המקדש ). בר-כוכבא נהרג בביתר יחד עם מרבית לוחמיו. לאחר נפילת ביתר, יהודים רבים נמלטו מהישובים הסמוכים, אל מערות מדבר יהודה. החיילים הרומאים רדפו אחריהם, תפסו אותם והרגו אותם או מכרו אותם לעבדות

תוצאות המרד והשפעותיו

כישלון מרד בר-כוכבא נצרב בתודעת העם היהודי כאחד האסונות הגדולים שפקדו את היהודים בעולם העתיק. מרד בר-כוכבא היה האחרון בשורה של מרידות, שאפיינו את שאיפתם של היהודים לעצמאות מדינית ודתית. מאז סוף המרד, מרבית היהודים חיו בגולה, תוך ניסיון לקיים את הדת והזהות היהודית בתוך ארצות וממלכות זרות. הניסיון הבא של העם היהודי לזכות בעצמאות מדינית, יתחיל רק לקראת סופה של המאה ה-19 עם היווצרותה של התנועה הציונית

דלדול האוכלוסייה היהודית – מרבית האוכלוסייה היהודית לא נשארה בארץ לאחר המרד. יהודים רבים מתו, אחרים נמכרו לעבדות, ואחרים פשוט ברחו. אחת הערכות היא כי בארץ נותרו לא יותר משתי חמישיות של מספר התושבים היהודים לפני המרד

הפיכת יהודה לסוריה פלשתינה – לאחר דיכוי המרד הגדול, הרומאים שינו את שמה של יהודה, לסוריה-פלשתינה על-מנת למחוק את הקשר שבין העם היהודי לארץ ישראל

גזירות דת – בנוסף לשינוי שמה של יהודה, ומכירה של יהודים לעבדות, הרומאים הטילו גזרות דת על היהודים שנותרו ביהודה. על היהודים נאסר לתקוע בשופר, לבנות סוכה, להדליק נרות חנוכה ולשמור את השבת. בנוסף, נאסר על היהודים להתכנס בבתי כנסת, ללמוד תורה וללמד אותה לאחרים

דמותו של בר כוכבא כפי שעולה מהמקורות

המנהיג של המרד ושל היישוב בתקופת ההתקוממות היה שמעון בר כוכבא ומעשיו לפני המרד לא ידועים לנו. ידוע לנו שהוא היה איש כריזמטי , גיבור חיל , קשוח ואדם המתעצבן בקלות שהשליט משמעת קפדנית בקרב המורדים. לא קמו מערערים על מנהיגותו של בר כוכבא ועד שנהרג בקרב ביתר הוא הנהיג את הצבא והיישוב. בגלל התקווה של העם לגאולה ולמשיח רבים ראו בשמעון בר כוכבא משיח שנשלח מהשמיים כדי להביא את הגאולה

מה פרוש שמו של בר כוכבא – יש כמה דעות לגבי מקור השם שלו. מקור אחד - הוא נקרא על שם העיר שלו כזיב או חירבת כוזבה הנמצאת צפונית לחברון, מקור שני – הוא נקרא על שם אביו, כמו בן זומא ובן יפונה, מקור שלישי – שמו הוא בעצם שקר / כזב כפי שקראו לו חז"ל - דרך כוכב מיעקב, אל תקרא כוכב אלא כוזב

רבי עקיבא השתדל לחזק את לב העם ולעורר את רוחו, באמרו כי בר כוכבא הוא המלך המשיח, וקרא עליו מהמקרא: "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת" (במדבר כ"ד י"ז)

"אחרים לא האמינו כי בר כוכבא הוא המלך המשיח. רבי יוחנן בן תורתא אמר לרבי עקיבא "יעלו עשבים בלחייך ובן דוד לא יבוא

בר כוכבא באגדה היהודית

רבות האגדות במקורות ישראל ובספרות ימי הבינים על גבורת בר כוכבא וצבאו. – ספרו עליו שהיה מקבל אבני בליסטראות שירו בו הרומאים באחת מארכובותיו, וזורק אותם בחזרה והורג כמה נפשות מהרומיים בר כוכבא היה בוחן את גבורת חייליו בכך שדרש מהם לקטוע את אחת מאצבעות היד שלהם. חכמי ישראל התלוננו על כך שהוא פוגע בגופם של בני ישראל והופך אותם לבעלי מומים. הוא שינה את המבחן שלו ובדק את כוחם אם יכלו לעקור עץ ארז שתול בעת רכיבה על סוס בר כוכבא הרג את הדוד שלו רבי אלעזר המודעי, שהתפלל לאלוהים כדי שהעיר לא תיפול בידי הרומאים. בר כוכבא האמין שהדוד שלו מנהל משא ומתן עם הרומאים. לאחר שביתר נכבשה מצאו את בר כוכבא מת מהכשת נחש