המוסדות המרכזיים שפעלו בתקופת שבי ציון
אספת העם - כינוי לכינוס מיוחד של העם שנועד בעת הצורך. באסיפה היו נציגי כל העם ובעיקר הזקנים והנכבדים
כנסת גדולה- כינוי למוסד בן 120 ממנהיגי העם. הכנסת הגדולה עמדה לצד של המנהיג וייצגה את עמדתם של המנהיגים בעם בשאלות שונות. הכנסת הגדולה הייתה גם מוסד מחוקק ושופט
המועצה - ביהודה הייתה מועצה שהורכבה מראשי המשפחות החשובות. הייתה לה השפעה על חיי היהודים תושבי יהודה
הסופרים - כינוי לעוזרים של עזרא הסופר. הם היו מפוזרים ביישובים ביהודה ולימדו את העם תורה. בזכותם העם היהודי החל להיות עם הספר. עם שהספר הקדוש, התורה, מנחה את חייו ומבדילה אותו מהגויים. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים , והזקנים לנביאים , ונביאם מסרוה לאנשי כנסת גדולה
בית הכנסת - שימש מרכז לחיים היהודיים בעיר ובכפר. בבית הכנסת התקיימו קריאת התורה, טקסים ותפילות
המעמדות שנוצרו בתקופה זו
הכהונה כמעמד מוביל - מלך פרס העניק הטבות לכוהנים בכדי להבטיח את נאמנותם, וזה תרם להתחזקות מעמד הכוהנים. הם נהפכו בהדרגה לשכבה חברתית עשירה. לאחר בניין בית המקדש הכוהן הגדול נהפך למנהיג פוליטי ולנציגו של העם גם כלפי השלטון הפרסי וגם כלפי היהודים בגולה. חלק ממעמד הכהונה תמך בגישה האוניברסאלית, כלומר הם תמכו בצירופם של בני עמים אחרים ליהדות על-ידי נישואי תערובת והתייהדות
האצולה - נקראו גם נכבדי העם והיו בני המשפחות העשירות, ששבו מבבל וקיבלו אדמות טובות ופוריות. האצולה היהודית יצרה קשרים עם העמים השכנים ותמכה בגישה פתוחה כלפיהם ובנישואי תערובת, הגישה האוניברסאלית
הזקנים - הזקנים הוא כינוי לנכבדי העם. הזקנים היו ראשי המשפחות הגדולות ביהודה. הם זכו לכבוד מצד משפחתם והחברה כולה