היהודים בגלות בבל: מעמדם

מתי וכיצד החלה גלות בבל

בשנת 586 לפנה"ס נבוכדנצר מלך בבל הטיל מצור על ירושלים וכבש אותה. הוא החריב את העיר ואת בית המקדש ששכן בה. הוא הגלה כ 80,000 מתושבי יהודה לבבל, רובם מהשכבה הגבוהה מבחינה חברתית, פוליטית וכלכלית. את כלי המקדש לקח אתו לבבל. נבוכדנצר לא העביר ליהודה ההרוסה אוכלוסייה חדשה אבל השאיר בה יהודים מעטים. בעיקר נשארו "דלת עם הארץ". נבוכדנצר מינה שליט יהודי על היישוב ביהודה , גדליהו בן אחיקם, כעבור זמן קצר הוא נרצח ויהודים רבים שנשארו בארץ ברחו למצרים

מאפייני חיי היהודים בגלות בבל, מעמדם והשתלבותם

ההגליה הייתה עונש ונקמה על כך שהיהודים מרדו במלך לכן השתמשו בגולים כפועלים לצרכים של ממלכת בבל. הם השתמשו בגולים לבניית ערים חדשות , שיקום ערים הרוסות , בניית חומות, חפירת תעלות, סלילת דרכים, בניית גשרים, ועיבוד קרקעות. בנוסף לכך הגולים שלמו מיסים מרובים וכבדים מפרי האדמה , הבקר והצאן ובנוסף מס למקדשים הבבליים. המיסים היו קשים כל כך שחלק מבני ישראל ברחו מהבתים שלהם כדי להתחמק מתשלום המיסים

הגולים לא היו שווים בזכויותיהם לשאר האזרחים . הם נחשבו לגרים וסבלו מרדיפות, עינויים ועלבונות

השתלבות כלכלית –

בבל הייתה ארץ מפותחת מבחינת חקלאות, מלאכה, מסחר ואמנות . בין הגולים היו יהודים שעבדו כאיכרים ומצבם הכלכלי היה טוב . חלקם היו בעלי שדות והם הצטיינו בעבודות האדמה . גולים אחרים היו כפועלים ובעלי מלאכה במקצועות שונים. חלק מהיהודים בבבל היו בעלי קרקעות ובעלי הון, הם השתתפו במסחר בארץ כסוחרים, מוכסים ופקידים. בין הגולים היו יהודים עשירים

השתלבות שלטונית –

הבבלים לא כפו על היהודים את דתם ואת תרבותם הם התנהגו אליהם בסובלנות רבה . מעמד המלך הגולה , הכוהנים והלווים נשמר למרות שבית המקדש נחרב . היהודים יכלו לבנות בתים ולעבד מטעים ושדות. הם יכלו להנות מפרי עמלם כל עוד הם התנהגו בהתאם לכללי המקום. חלק מהיהודים השתלבו בחצר המלכות ומלאו תפקידים חשובים במנהל הבבלי, חלק מהם היו הפקידים הממשלתיים בימי מלכות בבל ופרס

השתלבות חברתית –

היהודים ישבו בקיבוצים גדולים עצמיים , עשירים ותוססים בסמוך למקורות מים דבר שאפשר להם להפוך את האדמה הסמוכה לפורייה . היישובים נוהלו ע"י זקני יהודה. הבבלים אפשרו ליהודים לנהל את חייהם באופן עצמאי