השלבים+ בביצוע 'הפתרון הסופי'
הרצח השיטתי של יהודי אירופה נעשה בשיטות שונות. כל שיטה נוספה בשלב שונה על מנת לפתח ולייעל את שיטת ההשמדה. שיטות ישנות לא נזנחו ושמשו את הנאצים לצד השיטות החדשות. את הרעיון שמאחורי המונח "שלבים בפתרון הסופי", יש להבין בעיקר כשלבים בדרך למימוש הפתרון הטוטלי והמלא של הטיפול בכל יהודי אירופה
השלב הראשון: בורות ירי – רצח סמוך למקום מגוריהם של היהודים שחיו בשטחים שנכבשו במסגרת מבצע ברברוסה
השלב השני: הקמת מחנה ההשמדה חלמנו – מחנה שהוקם בפולין ואליו נשלחו יהודים מרחוק
השלב השלישי: וועידת ואנזה ומבצע ריינהרד – הקמת מחנות השמדה נוספים בפולין, בלז'ץ סוביבור וטרבלינקה
השלב הרביעי: הקמת מתקני השמדה המוניים - גם מתקנים אלה הוקמו בפולין: מיידנק ואושוויץ-בירקנאו
השלב החמישי: צעדות המוות – חיסול יהודים בשלב הסופי של המלחמה
השלב הראשון - עם ראשיתו של מבצע ברברוסה, החלו הגרמנים להשמיד את היהודים שחיו בשטחים הכבושים באמצעות ירי לבורות. המבצעים העיקריים של ההשמדה היו חיילי האינזצגרופן יחד עם משתפי פעולה ליטאים, אוקראינים ובילרוסים. שניים מבורות ההריגה העיקריים היו הגיא בפונאר שבליטא, שם נרצחו כ-35,000 יהודים מהעיר ווילנה ומעל 70,000 יהודים בכלל. מקום נוסף היה באבי יאר שבאוקראינה, שם נרצחו 34,000 מיהודי קייב ועד סוף המלחמה נרצחו במקום כ-80,000 יהודים ועוד 20,000 צוענים ושבויי מלחמה רוסים
בשלב השני הוקם מחנה ההשמדה חלמנו, בו הומתו היהודים באמצעות משאיות גז. היהודים שהגיעו למחנה הופשטו מבגדיהם
והוכנסו לתוך משאיות גז, אשר נסעו אל יערות שבסמוך למחנה. עם הגעתן של המשאיות אל היעד גופות היהודים נקברו בבורות שנחפרו שם. תחילת ההשמדה בגז נועדה בין היתר להקל על הקשיים עליהם דיווחו החיילים הגרמניים שירו ביהודים לתוך בורות
את השלב השלישי יש להבין על רקע וועידת ואנזה. המשמעות של הוועידה חשובה כי היא עסקה בתיאום ותכנון של המשך תהליך ההשמדה. לאחר הועדה במסגרת מבצע ריינהרד הוקמו שלוש מחנות השמדה נוספים בלזץ סוביבור וטרבלינקה, בהם פעלו תאי גז. במחנות פעלו כ-30 אנשי SS יחד עם שיתוף פעולה של תושבים מקומיים. במחנות אלה לא נערכה סלקציה, ומפעם לפעם נבחרה קבוצת יהודים שהפעילה את המחנה וטיפלה בגופות. היהודים שהגיעו למחנות אלה נרצחו מיד
בשלב הרביעי הוקמו שני מחנות להשמדה המונית "מפעלים למוות": מיידנק ואושוויץ בירקנאו. במיידנק נרצח עד לסוף המלחמה כ-300,000 יהודים. אושוויץ-בירקנאו היו למעשה שני מחנות שהוקמו זה בסמוך לזה ועד סוף המלחמה נרצחו במחנות למעלה ממיליון יהודים. חלק מן האסירים במחנה נבחרו בסלקציה לביצוע עבודות שונות או למטרת ניסויים רפואיים שנעשו על-ידי רופאים מגרמניה
השלב החמישי – צעדות המוות: ב-1944 היה הצבא הגרמני בנחיתות משמעותית, עקב נחיתת בעלות הברית במערב אירופה, והתקדמות הרוסים מן המזרח. באביב של אותה שנה החלו הגרמנים להוביל את אסירי מחנות ההשמדה משטחי פולין אל עבר שטחי גרמניה ואוסטריה. צעדות אלה קבלו את השם "צעדות המוות". האסירים צעדו אלפי קילומטרים, ורבים מתו כתוצאה ממזג אויר קשה, רעב, מחלות, ורציחות שהתבצעו תוך כדי הצעידה. מספר האסירים שנרצחו במהלך הצעדות היה כ-150,000
המטרה העיקרית של צעדות המוות הייתה חיסול מחנות ההשמדה, על-מנת לשמור בסוד את "הפתרון הסופי". מטרות נוספות היו
דרך נוספת לרצוח יהודים, לאחר שלא ניתן היה להשתמש יותר במחנות
ריכוז יהודים במחנות בגרמניה והמשך ניצול כוח עבודתם
שימוש אפשרי בשורדים כגורם מיקוח, אם יתפתח משא ומתן עם המערב על תנאי כניעה