כינון החיים הציבוריים ועיצוב מחדש של החיים היהודיים ללא קיומו של המקדש
החכמים שהתכנסו ביבנה ביוזמתו של רבן יוחנן בן זכאי (ריב"ז), ובהמשך בהנהגתו של רבן גמליאל, ניסו למצוא פתרונות עקרוניים ומעשיים למציאות שנוצרה אחרי החורבן
עידוד העם לצאת מהייאוש, מניעת גילויי אבל מוגזמים על חורבן המקדש
מציאת פתרונות הלכתיים שיאפשרו את המשך קיום החיים היהודיים ללא המקדש
שמירת זכר המקדש כאחד ממרכיבי הזהות היהודית, ומתוך תקווה לבנייתו- מחדש
הקמת מוסדות (הנהגה): הנשיאות ובית הדין הגדול. המוסדות שקמו ייצגו את העם כלפי השלטון, הכריעו בסכסוכים ופסקו בענייני הלכה חשובים כמו קידוש החודש ועיבור השנים
הפיכת בתי הכנסת למרכזי הפולחן, התפילה ולימוד התורה, במקום בית המקדש
מציאת דרכים חדשות לקיום המצוות ללא בית המקדש. נקבע, לדוגמה, שהתשובה, התפילה, ועשיית חסדים יכולים לבוא במקום הקרבת הקורבנות בבית המקדש כדרך לכפרה על עוונות
שמירת זכר המקדש: הכוהנים והלויים המשיכו לשמור על זהותם הייחודית. נקבע שמצוות שונות שהיו מקיימים בבית המקדש ניתן לקיים כעת גם בלעדיו. לדוגמה, ריב"ז קבע שיש ליטול לולב בכל אחד מימי חג הסוכות, כמו שהיה נהוג בבית המקדש,
"כ"זכר למקדש
מגמתם של רבני יבנה, ובמיוחד רבן גמליאל, הייתה לכפות אחידות ולכידות בקרב היהודים, כתגובה לפילוג לכיתות שאפיין את התקופה שקדמה למרד ואת מלחמות האחים שליוו את שנות המרד עצמן. הונהגה אחידות בתפילה, בציון החגים ובלוח השנה. כמו כן נקבעה "ברכת המינים" במטרה להרחיק את הנוצרים מהציבור היהודי
התקנות העיקריות שתוקנו ביבנה ועיצבו מחדש את החיים היהודיים
התקנות העיקריות שתוקנו ביבנה ע"י חכמי יבנה – רבן יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל כדי לעצבו מחדש את החיים היהודיים
תקיעה בשופר בראש השנה בכל עיר שיש בה בית דין. בזמן המקדש נהגו לתקוע בשופר רק בבית המקדש ולא ברחבי הארץ. בן זכאי תיקן כי יתקעו בשופר בכל מקום בו יש בית דין
נטילת לולב בכל ימי חג הסוכות, כפי שהיה נהוג בבית המקדש. בזמן בית המקדש נהגו בחג הסוכות ליטול לולב במקדש שבעה ימים וברחבי הארץ יום אחד. כדי לשמר את זכר המקדש, החליט בן זכאי שניתן ליטול לולב בכל הארץ בכל שבעת ימי החג
ברכת כוהנים - בבית הכנסת כפי שהיה נהוג בבית המקדש
יום הכיפורים – קביעתו כיום תפילה במקום הטקסים בבית המקדש
תפילה - קיום מצוות התפילה שלוש פעמים ביום, קביעת נוסח אחיד לתפילת שמונה עשרה