לאחר הטבח בקיסריה התקיימו התנגשויות דמים ברחבי הארץ בין יהודים לנוכרים. המלך אגריפס השני ניסה להרגיע את הרוחות ולהביא להפסקת האלימות ללא ההצלחה. בקיץ 66 לספירה השתלטו כוהנים קנאים, בהנהגת אלעזר בן חנניה, על בית המקדש ובתמיכת חוגים קיצונים בירושלים הכריזו על הפסקה של הקרבת הקורבן היומי לשלום הקיסר. זה היה צעד סמלי, שביטא התנתקות מרומא, ובעצם היה הכרזה רשמית של מרד בשלטון הרומאי. בכך החל המרד הגדול
בקרב היהודים היו עמדות שונות לגבי היציאה למלחמה ברומאים
התומכים ברומאים - חלק מהיהודים, העשירים, התנגדו למרד. הם לא האמינו כי מאבק צבאי נגד האימפריה הגדולה של התקופה יכול להצליח. הם לא נאבקו בקבוצות המורדים, אך נזהרו שלא להיפגע
המתונים - חלק מהיהודים שהבינו שאם יפרוץ מרד הוא יסתיים באסון נורא. בראשם משפחות הכהונה הגדולה בירושלים (הצדוקים) - חנן בן חנן ויהושע בן גמלא - ועשיריה. חלק מן הפרושים (החכמים), בעיקר רבן שמעון בן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי שניסו לפעול כדי לעצור את ההתפרצות שתביא למרד. הם נאבקו כדי להחזיר את הסדר לירושלים. המתונים פעלו לעצור את המרד כי הם הבינו שמאבק צבאי נגד רומא הוא חסר סיכוי ותוצאותיו יהיו קשות ליהודים
הקנאים - הם המורדים, הם היהודים שיצאו למרד והובילו אותו לסופו המר. בקרב הכנה המשותף להם היה הקנאה לה'. הקיצוניים מבין הקבוצות הייתה הקבוצה הסיקריקית. הם שאפו למאבק צבאי ברומאים וגייסו רבים מהעניים לצידם. מיד עם תחילת המרד שרפו את ארכיון ירושלים, שבו היו כל שטרי החוב. בכך הצליחו להעביר לצידם עניים רבים ששמחו על שריפת העדות לחובם. המאבקים בין הקנאים נמשכו לאורך רוב תקופת המרד. גם בתוך ירושלים הנצורה על ידי הרומאים המשיכו להיאבק ביניהם על ההנהגה ולרצוח אחד את השני. אחד ממנהיגי הסיקריים היה אלעזר בן יאיר, שברח עם אנשיו מירושלים בעקבות המאבקים בין הקנאים, למבצר מצדה
המתנגדים למרד
המתונים
הנימוקים
אין ליהודים מספיק כסף, כלי נשק, חיילים כדי להביס את הרומאים. צבא המתנגדים חלש בהרבה מצבא רומא
המלחמה תסתיים בטבח היהודים ולא בהסכם, הנשים והילדים יילקחו לעבדות, ובית המקדש ייהרס
בזמן המלחמה לא נוכל לקיים את המצוות, לכן ה' לא יעזור לנו במלחמה
אין טעם לצאת למרד רק בגלל שנציב אחד שנוא עלינו והוא בקרוב יתחלף. לא כל הנציבים היו ויהיו רעים וגם לא השלטון הגבוה יותר ברומא
התומכים במרד
א. הסיקריים יוצאי הגליל
ב. קנאי ירושלים שיצאו מקרב שכבת הכוהנים
הנימוקים
לאומי דתי - אלוהים לצידנו, הוא יעזור לנו במרד
לאומי - הסיקריים טענו שאסור ליהודים לוותר על חרותם, וכי המוות עדיף על השעבוד. חובתם של היהודים למרוד במי שמנסה לשעבדם
פוליטי-דתי - תבוסת הרומאים לפרתים מהווה סימן מאלוהים שהרומאים עומדים ליפול, המשיח מתקרב וכי יש הזדמנות למרד